קטן, זמני ואסייתי: הטרנדים שסחפו את סצנת המסעדות בתל אביב

ברי יין

טוב, מדובר בטרנד תקופתי שהקדים את המלחמה, אבל מאז הפך לתופעה שמגדירה את התקופה – הקמה של בית עסק בהשקעה מינימלית, מאגר נכבד של בקבוקי יין במזווה ואוכל קליל שנע החל משרקוטרי וכמה גבינות עד למטבח שף מלא. האווירה הלא מחייבת של התקופה, לצד אפשרות בחירה יותר גמישה לכמה מוציאים בערב, הופכת את ברי היין לעסק שמשרת את הצרכים של בעלי המקום והלקוחות כאחד – למרות שגם אנחנו חייבים להודות שהגזמתם, וכבר עברה נקודת האל חזור. אל תדאגו, תיכף יבוא הדבר הבא שיפיל את ברי היין מכס מלכות הטרנדים, אבל עד אז ניקח עוד שלוק, ונקווה שלא נהיה רעבים כי הצלחת נקניקים הזו לא תשביע אותנו.
דוגמאות מהתקופה האחרונה: סורסטו בכיכר גבעון, A² בפאתי נחלת בנימין והמטבח של גרוני ברמת אביב

ראמן

הימים הקרים המעטים החזירו לחיינו את מילת הבאז של 2020, והפעם נראה שהיא פה להישאר – רק בשבוע שעבר נפתחו לא פחות משלושה מקומות למרקי אטריות יפנים שרוצים לחמם את החורף שלכם עם איזה מרק טוב. מה יעשו בעונת הקיץ רק זמן יגיד, אבל מפופ-אפים שמשקיעים את כל נשמתם באטריות ועד למה שמיועדת להיות רשת הראמנים של דין שושני (עם לא פחות השקעה), זו עונת הראמן בתל אביב, וכולם מנסים לקחת שלוק. ואם התורים המופרעים שמול קוקו-נקו החדשה בפלורנטין לא רומזים לכם שזה הרגע, כנראה שהתעוורתם מראמן.
דוגמאות מהתקופה האחרונה: Wabi של דין שושני שחזרה באופן קבוע, הפופ-אפ הלהיט "אסף הראמן המקורי" וכמובן קוקו-נקו, מלכת התור.

פופ-אפים

לצערנו, בעיות המחויבות של תעשיית האוכל רק הוחמרה בעקבות המלחמה, ומסעדות לא מוכנות למסד את היחסים ביננו כמו בעבר. זה אומר שהרבה באות לביקור קצר מועד, ונעלמות בהינף מספר שעות, ימים או חודשים. ובכל זאת, קשה לעמוד בפיתוי לתפוס את הראמן הלוהט של הרגע, או לשתות בבר זמני, או לטעום מה השף ההוא עושה במסעדה ההיא. פופא-אפים ימשיכו לצוץ, אנחנו נמשיך לבוא לבקר, ולכולנו ימשיכו חרדות הנטישה, אבל לפחות על בטן מלאה.
דוגמאות מהתקופה האחרונה: "אסף הראמן המקורי" שכבר סיפרנו עליו, פופ-אפ הקוקטיילים Drop, ומסעדת החורף של קומרובסקי

בתי קפה קטנים

חבל מאוד שהתרגלתם לשבת בבית קפה שעות עם לפטופ על מקיאטו, כי זה נגמר. כיום הקטע הוא בית קפה שמציץ מאיזה חלון או קיוסק, שלכל היותר תוכלו להתיישב על כיסא חצי נוח מולו בשדרה/פארק/רחוב, ולהקליד על המחשב שעומד על הברכיים. ובכל זאת קשה לנו שלא לחבב את האפיון המתוק הזה של גראב-אנד-גו, במיוחד כשבתי הקפה שנפתחו כן דואגים להביא תוצר איכותי גם ברמת הקפה, וגם במגוון האוכל. אז מה, נאכל בעמידה.
דוגמאות מהתקופה האחרונה: קפה בּר שמול קאנטרי העלייה, הקיוסק של אורבי על רוטשילד וקפה גת רימון על פארק המסילה

משהו איטלקי

השנה האחרונה הדגישה יותר מתמיד את חשיבות המטבח האיטלקי ליציבות הקולינרית של תל אביב. מסעדות איטלקיות הן השורדות הכי חזקות של המלחמה, כשבמהלך התקופה קיבלנו עוד מסעדות איטלקיות משמעותיות, כמות נכבדת של פיצריות והמון מקומות לפסטה הגונה. כנראה שהמטבח הלא יקר הזה, בשילוב עם האווירה הביתית המנחמת, הפכו את האיטלקי ללהיט הבלתי נגמר של הרגע. אז כן, לקרוא לאספקט כל כך מסורתי טרנד זו קצת חוצפה, אבל כבר למדנו שמסורת זה רק טרנד שנתקע כמו פיסת אורגנו בין השיניים. למישהו יש קיסם?
דוגמאות מהתקופה: כל המסעדות האיטלקיות הכי טובות בעיר, גם הוותיקות וגם החדשות