להציל את הזיכרון: פרויקט מיוחד מפגיש אמנים וניצולי שואה

מאז ומתמיד לימדו אותנו "לזכור ולא לשכוח". אבל כמה באמת אנחנו זוכרים? ואיך? ומה צריך בכלל לזכור? כולנו גדלנו עם המטען הכבד הזה ועם החובה, שהיא כמעט חובה קדושה, לכבד ולזכור לעד את המתים, "לזכור ולא לשכוח". יחד עם זאת נראה כי זיכרון השואה גויס במהלך השנים לשיח הלאומי המכליל ויש עיסוק פוחת והולך ברגשות אנושיים, בתחושות ותובנות אישיות. 

לאורך השנים תועדו בוידאו עשרות אלפי עדויות. הסבים שלנו היו באזור גיל שישים כשהתחילו לדבר. גם אנחנו שמענו לא אחת את אותם סיפורים. לפני חמש שנים הגענו לסבא שלי והוא בן 90, והנחנו מולו את המצלמה, ושמענו ממנו דברים חדשים. הסיפורים נותרו כשהיו, אך החוויות עברו איזשהו עיבוד מחודש. המסקנות והרגשות שלפתע עלו וצפו ממנו הפתיעו אותנו. פתאום הבנתי שסבא שלי עורך עימנו חשבון נפש כנה ואינטימי רגע לפני שהוא עוזב אותנו. המקום הזה של אנשים שפיתחו בעברם מערכת יחסים קרובה עם המוות, שהתיידדו עם מושגים של פרידה וסוף והרגישו כי אין מה למהר כי למוות יש תמיד זמן, מבינים כי עכשיו הזמן שלהם קצר. והשאלה "מה נשאר אחרינו?" מרחפת מעל. 

מתוך "ימים מחוץ לזמן: אמן פוגש עדות" (צילום: גל רווה)

סבא שלי נפטר חצי שנה אחרי שסיימנו את הצילומים. בחדר העריכה, כשאני יושבת מול חומרי הגלם ומתבוננת בו, המחשבות לא מרפות. מה עושים עם הזיכרונות שלו? מה אני רוצה לספר לילדים שלי? איך אני רוצה שהם יזכרו ויספרו הלאה את הסיפורים של סבא שהם אף פעם לא הכירו? מתוך תהיות אלו נוצר הפרויקט "ימים מחוץ לזמן – אמן פוגש עדות", פרויקט המפגיש אמנים ישראלים צעירים בני הדור השלישי  עם עדויות שורדי שואה, ומלווה את תהליך יצירת האומנות בהשראת העדות.

במשך שנתיים צילמנו עדויות של שורדי גטו טרזינשטט וערכנו אותן לכדי חוויה חזקה ומשמעותית. את אותן עדויות הפגשנו עם אמנים מתחומים שונים שיצרו עבודות אמנות הלוכדות את הרוח האנושית ואת כוח החיים של השורדים. 

פגשנו שורדות ושורדים שנמצאים בעשור העשירי לחייהם. הם סיפרו לנו את הסיפור האישי שלהם ותיבלו אותו לא אחת בדרמה ובהומור, לא את הסיפור של השואה אלא את החוויה האישית האינטימית שלהם.  הקשר הבין דורי שנוצר בין העדויות לבין האמנים יוצר מפגש מרגש שמדגיש את התכונות המשותפות לכל בני האדם. האמנים יוצרים את הפרשנות שלהם מתוך חיבור לרגשות שעולים מן העדות, כפי שהם מזהים אותם בתוך עצמם.

מתוך "ימים מחוץ לזמן: אמן פוגש עדות" (צילום: גל רווה)

לכן כשאני מדברת על זיכרון השואה אני רוצה בעצם לדבר על החיים, על זיכרון חי ופועם, משנה צורה וצבע ועל הווה קיים ונוכח. יצאנו לפרויקט הזה כדי לעסוק בזיכרון, בהעברה בין דורית, במשמעות הזמן שחולף וכמובן עם השואה – וקיבלנו מתנה ענקית של תקווה ואופטימיות ואמונה באדם. וכמו שמקסי ליבני אומר בעדותו:  "… עודני מאמין באדם. אני מאמין שבני אדם, אולי, יצליחו לבנות עולם טוב יותר… גן עדן עלי אדמות."

מטרתנו היא ליצור תערוכה בעלת ערך חינוכי עדכני, שתוצג במקומות רבים ותשלב מגוון אוכלוסיות, כיתות ותלמידים מכל רחבי הארץ. זה אומר לשנע, להרכיב, לפרק, לבנות חללי תצוגה ולממן ציוד וידאו, אוצרות והדרכות. כדי לממן את הפרויקט הקמנו קמפיין מימון המונים באתר giveback. היעד לקמפיין הוא גיוס של 130 אלף שקלים עד ל-13.1.22. עזרו לנו לשמר את סיפורם האישי של השורדים ולהותיר לאחר לכתם יצירות אומנות שימשיכו את דרכם.

>> התערוכה "ימים מחוץ לזמן: אמן פוגש עדות" מתקיימת זו השנה הראשונה והיא יוזמה משותפת של האמנים מאיה וגל רווה ומוזיאון בית טֶרֶזין (קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין). המוזיאון נוסד על ידי עמותת שורדי הגטו במטרה להנציח את זכרם של הנספים בגטו ולספר את סיפורו. התערוכה תיפתח לקהל הרחב ב-26.1 ותוצג עד ל-28.2 בגלריית Art& About בעמק חפר. לאחר מכן תוצג התערוכה באזור המרכז, ובחודש ספטמבר 2022 בצפון הארץ. בהמשך תוצג התערוכה במדינות שונות וביניהן גרמניה, אוסטריה וצ'כיה. בואו לתמוך בנו ב-giveback