במשחק הזה כבר היינו. ואיזה כיף היה. בואו נשחק בו שוב

ב-1924 יצר באסטר קיטון את הקומדיה הגאונית "שרלוק ג'וניור", שבה מקרין בקולנוע חולם שהוא נכנס לתוך סרט ומסתבך עם כללי העולם הקולנועי. זאת כנראה הייתה הפעם הראשונה בקולנוע שמישהו בחן את הרעיון של האפשרות לעבור בין עולמות אלטרנטיביים. במשך שנים רבות הסרט הזה נותר בודד על מדף משל עצמו, עד שב-1985 הצטרף אליו "שושנת קהיר הסגולה" של וודי אלן. 

בשלושים השנים האחרונות המגוון המתרחב של סוגי מדיה ואופני צפייה הניב שימוש הולך וגובר ברעיון הראשוני ההוא, מ"פלזנטוויל" ו"המופע של טרומן" דרך סרטי "המטריקס" ועד "ראלף ההורס" ו"שחקן מספר אחת". הקיץ אנחנו מקבלים את "לשחרר את גאי", שהוא תערובת של רעיונות מכל הסרטים הנ"ל ושלל סרטים נוספים. איכשהו, למרות שהוא דומה לכך כך הרבה סרטים, הוא ממש כיפי לצפייה.

הסיבה העיקרית לחינו של הסרט היא דווקא דמיונו לסרטים הישנים של פרנק קפרה – כמו "מר דידס הולך העירה" מ-1936 ו"מר סמית הולך לוושינגטון" מ-1939 – על גיבורים תמימים וטובי לב מעיירות קטנות שנאבקים באילי הון מושחתים ודורסניים. אם נציץ רגע אל מחוץ לסרט, נזכר שאיל ההון הדורסני הוא חברת דיסני, שבלעה לאחרונה את אולפני פוקס המאה העשרים, שם פיתחו את "לשחרר את גאי". אבל זה העולם שבו אנחנו חיים – עדיף דיסני על קורונה.

"לשחרר את גאי" (צילום: יחסי ציבור)

גאי, בגילומו המלבב של ריאן ריינולדס, הוא בחור (כלומר גאי) פשוט וטוב לב עם שמחת חיים מדבקת, שמדי בוקר מתעורר ליום זהה לקודמו – כמו טרומן הנ"ל וכמו פיל ב"לקום אתמול בבוקר" וכמו רובנו, בסך הכל. גאי עובד בבנק שנשדד מדי יום ביומו, אבל הוא מעביר את השודים בשיחה עם ידידו באדי (כלומר ידיד) ולא קורה להם כלום. גאי יודע שלאנשים עם משקפי שמש יש חיים מלהיבים יותר, אבל אין לו משקפיים והוא חי עם זה בשלום, עד היום שבו הוא רואה ברחוב אישה יפה שמעולם לא ראה שם קודם. משיכתו אליה פוקחת את עיניו וגורמת לו לעשות מעשים שמעולם לפני כן לא חשב לעשות. 

"לשחרר את גאי" (צילום: יחסי ציבור)

האישה היפה היא האווטאר של המתכנתת מילי (ג'ודי קומר מ"להרוג את איב"), וגאי הוא דמות שולית במשחק מחשב שמבוסס על תוכנה שנגנבה ממנה על ידי אייל משחקי מחשב מושחת בשם אנטוואן (טאיקה וואיטיטי האחד והיחיד). המפגש בין המתכנתת לסטטיסט מעורר את הבחור להפוך לגיבור של חייו שלו. 

המכניקה של העלילה, כאמור, הורמה משלל סרטים, והסרט אפילו מתגאה בגניבה. ברגע מסוים גאי משתמש בכלי נשק ממותגים מפרנצ'ייזים אחרים שדיסני השתלטה עליהם. אבל לפחות "לשחרר את גאי" אינו עוד סרט המשך. התסריט מאת מאט ליברמן וזק פן – שב-1993 כתב את "אחרון גיבורי הפעולה" ששיחק עם אותו רעיון בסיסי שאיתו התחלנו – מועשר בהומור טוב ובשלל רעיונות קטנים ונחמדים. אחד מאותם רעיונות מוצלחים הוא הופעת האורח המאוד מצחיקה של צ'אנינג טייטום. 

"לשחרר את גאי" (צילום: יחסי ציבור)

אלא שאת הסיפור על דמות ממוחשבת שמפתחת מודעות עצמאית ומתאהבת באווטאר של בת אנוש אפשר לפתח רק עד נקודה מסוימת, כי בעולם שאין בו פיות כחולות, יצירי מחשב אינם יכולים להפוך לאנשים אמיתיים. לכן הסרט זקוק לדמותו של קיז (ג'ו קירי מ"דברים מוזרים") – מתכנת שותף המאוהב במילי בלא ידיעתה.

החלק הזה בסרט הרבה פחות מושקע והוא מרגיש מודבק. הוא גם מבוים לא טוב, וזה חבל, כי עד אז שון לוי (שלושת סרטי "לילה מוטרף במוזיאון") עושה עבודה טובה. זה סרט קליל וחביב שמתאים גם לילדים (בני 13 ומעלה על פי הדירוג האמריקאי), שוודאי לא יבינו את המחווה למשפט הרומזני המפורסם של מיי ווסט, אבל בהחלט ייהנו מהתפקיד הכפול שמגלם ריינולדס.

"לשחרר את גאי" (צילום: יחסי ציבור)

★★★✩3.5 כוכבים
Free Guy בימוי: שון לוי. עם ריאן ריינולדס, ג'ודי קומר, טאיקה וואיטיטי, ג'ו קירי. ארה"ב 2021, 115 דק'