הסעודה האחרונה בזום: 5 המלצות נוספות למוזיאון הפופ-אפ

ביקרתי במוזיאון הפופ-אפ ביום חמישי לפני שבוע בדיוק. זה היה 5 ימים לפני הפתיחה הרשמית, ובהיותו מוזיאון פופ-אפ, לא הכל עוד היה מוכן. לפרקים קצת תהיתי מדוע הוזמנו כל כך מוקדם, ממש בזמן העבודה עצמה, כשחלק ניכר מ-150 הפרויקטים עוד לא היו גמורים (שלא נאמר לא מותחלים). הסיבה המרכזית כמובן הגיונית ולגיטימית – כדי שאוכל לחלוק את זה אתכם – אבל במקביל הבנתי שזו גם דרך אלגנטית לגרום לי לבוא שוב. המוזיאון יעבוד עוד שבוע בדיוק, עד יום חמישי ה-11.2. אני לא יכולה להבטיח שאני אכן אגיע שוב, אבל אם אגיע, זה יהיה כנראה בשביל לראות כמה פרויקטים שטרם ראיתי בסיבוב הראשון, למשל, אלה:

1. מיכאל ליאני וסהר הררי

הצלם מיכאל ליאני (שזכה ממש לאחרונה בפרס שר התרבות והספורט), חבר למעצבת הפרחים סהר הררי ויחד הם יצרו מיצב שמחבר בין טבע ותרבות. במרכז החלל מוצג אחד הצילומים היפים של ליאני, של שני גברים יוצאים מתוך נהר כשהאחד אוחז בשני בדומה לסצנת הפייטה (דימוי נוצרי איקוני בה מחזיקה מרים את בנה ישו המת). סביב הצילום הזה, שהוגדל ונתלה על הקיר, יצרה הררי יער צמחי שכמו ממשיך את הצמחייה שבתמונה, כולל שבלולים חיים שמטיילים על הקירות (נשבעת).

מיכאל ליאני וסהר הררי. צילום: יח"צ

2. אנה קוגן

אנה קוגן היא אמנית רחוב שאם אתם מסתובבים בעיר, אתם בטח מכירים את הדמויות העצובות ומעוררות האמפטיה שלה (אבל לא רק). את החדר שלה במוזיאון היא בחרה להפוך למשהו שנראה כאילו ציור של ואן גוך קם לתחייה, גם בו משולבות הדמויות המוכרות שלה. ההרגשה (כנראה) היא הכי קרובה שאפשר של להיכנס אל תוך ציור. גם אם הוא קצת עצוב.

אנה קוגן. צילום: יח"צ

3. שאול כהן

שאול כהן הוא מעצב מוצר שבשנה-שנתיים האחרונות נוצר סביבו באזז מטורף (מוצדק, כמובן), הודות לדגמי הבניינים המציאותיים שהוא מדפיס במדפסת תלת מימד ויוצר מהם העתק של אחד לאחד לבניינים הקיימים. במוזיאון השנה הוא דווקא חוזר לאחד העיסוקים הקודמים שלו – צעצועים, כשעל קירות החדר הוא יצר מיצב ממאות צעצועי ילדים שאין בהם שימוש שאסף בשבועות האחרונים. את הצעצועים הוא תלה לפי צבעים ומספיקה הצצה כדי לזהות ולהזדהות עם חלק גדול מהם – מה שגורר גם שצף של זיכרונות מהילדים שלכם או מהילדים שהייתם.

שאול כהן. צילום: יח"צ

4. ניב ארביב

ניב ארביב הוא אמן רב תחומי וסטודנט לאדריכלות, שאת החדר שלו החליט למלא בשתי וערב של חוטי טריקו שחורים. המיצב משלב בין כמה מהפרקטיקות שלו גם יחד, והמטרה שלו במיצב היא "לשנות פרספקטיבה ולהסתכל על הקיום שלנו מנקודת מבט אחרת". לא מבטיחה שהשהות בחדר תוציא אתכם אחרת ממה שנכנסתם, אבל היא בוודאות תייצר בכם השתאות.

ניב ארביב. צילום: יח"צ

5. תהילה קדוש

גם תהילה קדוש היא אמנית שיוצרת בעיקר במתחם הציבורי, ומוכרת אולי יותר בשם Holy Glory. בחדר שלה במוזיאון היא יצרה את הסצנה האיקונית של הסעודה האחרונה, רק שהפעם היא מתקיימת בזום. האוכל מוצב על השולחן הגדול שבמרכז אבל ישו ושליחיו מתקשרים דרך מסכי טלפון. מצד אחד – זה מונע מהם להגיע פיזית לאוכל ולאכול אותו, שזה מצער במיוחד בהתחשב שמדובר בהזדמנות האחרונה וכו'. מצד שני, יש לישו את האפשרות לשים את כולם על מיוט – מה שאולי היה מסייע לו אז.

תהילה קדוש. צילום: יח"צ