הוא חמוד. הוא מבדר. הילדים יאהבו אותו. לסרט הזה הגיע יותר

ב-2010 העלתה להקת שייקספיר המלכותית את "מטילדה", מחזמר עם שירים מאת טים מינצ'ין, לקול תשואות המבקרים והקהל. 12 שנים ואינספור חילופים של שחקנים ילדים אחרי כן, המיוזיקל התוסס על פי ספרו של רואלד דאהל עדיין רץ בהצלחה בווסט אנד שבלונדון, והפקות מקבילות מועלות בעולם כולו. כבר ב-2013 דובר על עיבוד קולנועי בבימויו של במאי ההצגה מתיו וורקוס, אך כמקובל בעולם הקולנוע זה לקח עוד כמה שנים. אתמול עלה בנטפליקס העיבוד המדובר ואלה חדשות טובות לילדים באופן כללי, גם אם קצת פחות טובות לחובבי המחזמר הבימתי.

>> "בארדו": נטפליקס השקיעה בסרט הנפוח הזה רק כי הוא נראה יוקרתי
>> אתם תצללו לתוך העולם של "אווטאר 2" ולא תרצו לצאת ממנו // ביקורת

"מטילדה", או בשמו המלא "מטילדה המחזמר של רואלד דאל", מספר על ילדה חכמה באופן יוצא דופן, שמגלה שיש לה כוחות טלקינזיס עוצמתיים וקוראת תיגר על הוריה האיומים ועל מנהלת בית הספר האיומה עוד יותר. זה סיפור חצוף על גיבורה מאוד לא ממושמעת, ועם זאת הוא נושא מסר חינוכי בהדגימו כיצד קריאת ספרים משפרת את החיים. הסיפור והדמויות עשויים להיות מוכרים לצופים גם מהעיבוד הקולנועי החביב בבימויו של דני דה ויטו מ-1996 (אשר גם הוא זמין בנטפליקס), שהעביר את ההתרחשות לאמריקה. הסרט הנוכחי הוא מאה אחוז אנגלי, ויש בו כמה שירים חדשים אבל בסך הכל יש בו הרבה פחות מוזיקה מאשר בהצגה. 

איפה אנחנו ואיפה הווסט-אנד. "מטילדה" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

המחזמר הבימתי ניחן בשירים כיפיים, באנרגיה בלתי פוסקת ובכוריאוגרפיה מלאת דמיון של השחקנים והתפאורה. עיבודים קולנועיים של מיוזיקלס צריכים להתמודד עם המעבר מהמרחב הבימתי האלסטי והמדומיין שתואם את חוסר הריאליזם של הז'אנר, לפיזיות הריאליסטית של העולם האמיתי. וורקוס, במאי תאטרון מחונן עם ניסיון קולנועי מוגבל ("גאווה"), רשם הצלחה חלקית בלבד בהתמודדות עם האתגר הזה. התאורה שטוחה והצבעוניות סרת טעם ודוקרת בעיניים, לא רק בביתם של מר וגברת וורמווד, הוריה הוולגריים של מטילדה, אלא גם בבית היולדות, בקרקס (בסיפור שמטילדה מספרת) ובסצנות נוספות שאמורות להציע מפלט מהאימה של בית הספר. ווס אנדרסון אולי היה עשוי למצוא פתרונות ויזואליים מוצלחים יותר לעיצוב העולם מנקודת מבטם של ילדים. גם הרובד המוזיקלי נפגם. חלק מהשירים היפים קוצצו, ולא כולם זוכים לביצוע מספק. הריקודים, לעומת זאת, סוחפים, עם כוריאוגרפיה שנשאלה מבאזבי ברקלי (בבית החולים) ולקחה השראה מאוליבר טוויסט (בבית הספר). 

צבעוניות סרת טעם ודוקרת בעיניים. "מטילדה" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

הקלף המנצח של הסרט הוא צוות השחקנים, הבוגרים והצעירים גם יחד. אנדריאה רייסבורו וסטיבן גרהם מגוחכים כראוי בתפקידי ההורים הנוכלים, שעושים כמיטב יכולתם להתכחש לעובדה שיש להם ילדה, ועוד ילדה שמעדיפה לקרוא ספרים מאשר לצפות בטלוויזיה – דבר שהם פשוט לא מסוגלים להבין. לשאנה לינץ' ("לא זמן למות") מקסימה בתפקיד מיס האני, המורה הטובה שפורסת חסותה על הילדה החכמה, גם משום שהיא עצמה התמודדה בילדותה עם הזנחה הורית. מטילדה היא אלישה וויר בת ה-13, שמגלמת היטב את כל הרבדים בדמותה של הגיבורה המרדנית וחסרת הפחד שכה משתוקקת לאהבה. אילו רק היתה זמרת טובה יותר, היא היתה מושלמת. שאר הילדים, ויש יותר ממאתיים כאלה, נהדרים, בהם הארבעה שמקבלים שמות ודמויות ספציפיות. 

דימוי מבהיל ממש למערכת חינוך דכאנית. אמה תומפסון ב"מטילדה" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

מעל כולם נישאת אמה תומפסון האדירה בתפקיד אגתה טרנצ'בול, אלופה אולימפית ביידוי פטיש לשעבר, ומנהלת בית הספר בהווה. טרנצ'בול הסאדיסטית מנהלת את בית הספר שנקרא על שמה כשילוב של כלא ומחנה אימונים צבאי, ונהנית להשליך ילדים מהחלון או לכלוא אותם בצינוק שהיא העניקה לו שם חיבה. על הבמה טרנצ'בול מגולמת על ידי גבר בדראג, ובשלבים מוקדמים של ההפקה וורקוס ליהק לתפקיד את רייף פיינס. טוב שהוא נסוג מהרעיון. תומפסון, בתוספת איפור ותלבושת קריקטורית שמדמה אותה לסוהרת נאצית מהסיוטים, מעצבת דימוי מחריד של מערכת חינוך דכאנית, והיא מבהילה ממש. ההתנגשות בינה לבין הילדים החמודים שמתייצבים מאחורי מטילדה המורדת מייצרת את הרגעים הכי טובים בסרט. בסופו של דבר "מטילדה" הוא סרט חמוד ומבדר למדי באופן לא מחונך שכזה, וילדים ודאי יאהבו אותו. אבל היה לו פוטנציאל להיות קולע ומרגש יותר.  

3.5 כוכבים
Matilda the Musical בימוי: רואלד דאהל. עם אמה תומפסון, לשאנה לינץ', אנדריאה רייסבורו, סטיבן גרהם, אלישה וויר. בריטניה 2022, 117 דק'