המטרו חשוב, אבל אסור למחוק ככה חלק מכיכר היסטורית

לפי התכנון צפויים להיהרס 12 מבנים צפונית לכיכר מגן דוד (בצלאל), בהם אחד לשימור ולהותיר שטח פתוח. ניתן להבין את הטיעון בעד, אך יש לבסס החלטות על נתונים

כיכר מגן דוד. צילום: אבינועם שרון ותמרה אפרת
כיכר מגן דוד. צילום: אבינועם שרון ותמרה אפרת

זה אולי יישמע כמו מדע בדיוני, אבל יום אחד, כשקו 2M של המטרו ייפתח, צפויה להיות תחנה בכיכר מגן דוד. כיכר מגן דוד היא מיקום מצוין לתחנת מטרו: נקודת המפגש של חמישה מרחובות המסחר ההומים ביותר בעיר – אלנבי, קינג ג'ורג', שינקין, נחלת בנימין והכרמל. מעבר לכך, מדובר באייקון עירוני ותיירותי מרכזי בעיר. אם תספרו את אלנבי פעמיים, או תחשיבו את רחוב הלל הזקן, שגם הוא נושק לכיכר, תגיעו לשישה רחובות, בדיוק כמספר הצלעות שיש במגן דוד (ומכאן שמה).

על מנת לבנות את התחנה, נת"ע, החברה הממשלתית האחראית על תכנון המטרו, מבקשת להפקיע שטחים פרטיים בהיקף של 8 דונם בדופן הצפונית של רחוב קינג ג'ורג' – בין רחוב אלנבי לסמטת אלו מציאות – ולהרוס את כל 12 המבנים שנמצאים לאורכה. לאחר בניית התחנה, התכנון הנוכחי מראה שבמקום אותם מבנים, הכוללים עסקים בקומת הקרקע ודירות בקומות מעל, יישאר שטח פתוח ריק ויתום, שיתחבר לרחבה הריקה והמיותמת גם היא של "פרויקט שוק בצלאל".

גם את גן הכובשים הסמוך התוכנית להקמת המטרו עומדת להחריב 

לאורך התוואי של כל קווי המטרו והרכבת הקלה, נת"ע מפקיעה שטחים פרטיים על מנת לבנות את התחנות, המסילות, ושאר מבני ומתקני הדרך הנדרשים. מותר ואף ראוי שבפרויקטים כאלה, בעלי חשיבות לאומית למדינה, יהיה מותר לעשות כך. אבל, באותה נשימה – איך יכול להיות שבמסגרת פרויקט התשתית הגדול, היקר והמורכב ביותר שהמדינה תכננה, מוחקים במכה אחת צלע שלמה מכיכר כמעט בת מאה שנה והורסים מרכיב חשוב באיכות העירונית שלה? גם אם לא מדובר במבנים מרהיבים מבחינה אסתטית, או חשובים במיוחד מבחינה היסטורית, האם לא מגיע לנו סטנדרט גבוה יותר בתכנון פרויקט שכזה?

אז באמת איך זה יכול להיות? מכיוון שברשימת המבנים לשימור של העירייה נמצא רק מבנה אחד מתוך ה-12 המיועדים להריסה – בית שפירא באלנבי 45-47 – בנת"ע כנראה חשבו שאין צורך לבדוק את שאר המבנים, והחליטו שפשוט ניתן להרוס אותם. אגב, גם המבנה המיועד לשימור עומד להיהרס.

התכנון הנוכחי
התכנון הנוכחי

חשוב להדגיש שכשמדברים על שימור אדריכלי, לא בהכרח מדברים על המבנים עצמם. שימור יכול להתייחס לרשת הרחובות, לנפחי הבנייה, לשימושים המותרים, לחומרי הבנייה, לאופי הרחוב או השכונה, ולעוד מאפיינים רבים אחרים. אם נת"ע היו עורכים סקר שימור למבנים הרלוונטיים וקובעים שאין ערך בשימורם, ניחא. אבל אם כבר הורסים את המבנים הללו, למה לא לבנות בניינים חדשים במקומם? הרי אין מגבלה הנדסית במיקום כניסות לתחנות מטרו בקומת קרקע של בניין. להיפך, כניסה כזו חוסכת חסימה של מדרכות על ידי גרמי מדרגות או מעליות, שומרת על אחידות "קיר הרחוב", ואפילו מספקת מחסה בימי גשם.

לפי חוק התכנון והבנייה כל תוואי המטרו, על מסילותיו ותחנותיו, מוגדר כ"דרך". לפי החוק מותר לבנות על קרקע שמוגדרת כדרך אך ורק "מבני דרך" או "מתקני דרך". שתי ההגדרות הללו לא כוללות בנייני מגורים, מסחר, משרדים, או מלונות. זה אם כן כל הסיפור – בעיה חוקית קלה. כדי לפתור את הבעיה, אין צורך לתקן את חוק התכנון והבנייה, כי רק לפני שנתיים (!) אושר תיקון לחוק המאפשר רישום תלת ממדי לחלקות (או בעברית: להגדיר שתת-הקרקע תוגדר כ"דרך", ומה שנמצא על-הקרקע יוגדר כקרקע למגורים, מסחר, מלונאות, או כל מספר שימושים אחר).

הפרויקט הסמוך בבצלאל. צילום: עופר חג'יוב
הפרויקט הסמוך בבצלאל. צילום: עופר חג'יוב

ומה לגבי הרחבה הפתוחה/ גינה שמתוכננת במקום? בעוד שלדעתי שמירה על רשת הרחובות ונפחי הבינוי בדופן הכיכר עדיפה על פני שטח פתוח במקום, אני יכול להבין את הטיעון בעדו, לאור העובדה שיש מעט שטחים כאלה בלב העיר. כך או כך, את ההחלטה יש לבסס על נתונים. זה הקטע ב"תכנון". מכיוון שנת"ע לא ערכה סקר סביבתי לרחבה המתוכננת, איך נוכל לדעת שהשטח הפתוח המתוכנן יהיה איכותי? האם העצים שיישתלו יוכלו לשלוח שורשים בקרקע שמעל התחנה? האם חישבו כמה שטח לא מרוצף צריך להשאיר לחלחול מים כדי שלא ייווצרו הצפות כמו בחלקים אחרים בדרום ומזרח העיר? האם בדקו השפעות אקוסטיות? איך נוכל לוודא שלא נקבל כיכר הבימה 2.0 שאי אפשר להיות בה לפני שהשמש שוקעת?

החמישה בדצמבר הוא המועד האחרון להגשת השגות לפרויקט (מכיוון שמדובר בפרויקט תשתית לאומי, אי אפשר להגיש התנגדויות). קבוצה של אדריכלים ומתכננים שהכינו מסמך השגות מסודר מבקשים לצרף עצומה של תושבי העיר כדי לחזק את דרישותיהם. אם הסוגיה חשובה לכם, בבקשה חיתמו על העצומה, שתפו אותה, והיכנסו לעמוד הפייסבוק של יוצרי העצומה כדי ללמוד עוד פרטים ולראות דוגמאות מקבילות מהעולם.

הכותב הוא מתכנן תחבורה וחוקר עירוניות