הכל זמני: תופעת הפופ אפים מיצתה את עצמה. אנחנו מתים למשהו קבוע

אחרי יותר מדי שנים בתל אביב ויותר מדי שעות המתנה ביותר מדי פופ-אפים (או אולי פופ-אפ'ס? פופ-אפאים?), הגיע הזמן לקבוע אחת ולתמיד שמדובר בתופעה שהיא, בסך הכל, די בלתי. הפופ-אפ, מתוקף שמו ומהותו, קצוב בזמן. הוא צץ רק לרגע, ונעלם. אבל הרגע הזה לא בהכרח משתלם לנו, הלקוחות.

>>

זה שקוף וברור לכולם שתפקיד הזמניות הזו הוא לייצר הייפ סביב המוצר, וכשאנחנו אומרים הייפ אנחנו מתכוונים לתור. מה זה תור? פופ אפים מבוקשים יכולים להביא חצי מדינה להמתנה ממושכת של שעה לפחות, ומי מאיתנו לא עמד שעה בתור רק כדי לגלות לקראת סיומו וגילה שרוב המוצרים הבאמת שווים נגמרו, ונותרו רק שאריות? אני אגיד לכם מי – אנשים חכמים שלא באו לפופ-אפ והמתינו שרק רק כדי לגלות שאין יותר קרואנט ורוד עם היהלומים! מה זאת אומרת נגמר? אז מה אני אמורה לעשות עכשיו?

למה אתם מחכים? התור של פופ-אפ מטרלו בשרונה (צילום: מתן שרון)

גם אם יתמזל מזלנו ונזכה לבסוף לטעום מאותו המאפה נחשק שלשמו התכנסנו, מדהים ככל שהוא יהיה, לא נוכל להתעלם מעצם העובדה שאנחנו נתונים לחוויה חד פעמית בלבד, כי הוא כאן רק לרגע. תגידו, אנחנו צריכים לרדוף אחריכם? במקום בו הכול גם ככה ארעי כל כך, אנחנו לא רוצים הפתעות ולא אוהבים זמניות. תנו לנו להתנחם במוכר ובקבוע. אם זה מספיק טוב אנחנו נבוא שוב. אבל לא רק לעשרה ימים וחצי, יש לנו כבר מספיק אכזבות. 

אלמנט נוסף שמעצבן בטירוף הפופ אפ הוא עצם השיווק כאירוע אקסקלוסיבי – המוצר הרי זמני, בלעדי וכה קשה להשגה, אז כל אחד ואחת רוצים צילום פוטוגני של איזה שטות שזו לא תהיה בסטורי, כי מי יודע אם ומתי נזכה לתעד אותו שוב. ואז תמיד מגלים שבסופו של דבר נפתחים עוד מאה כמוהו בעיר, בעת ובעונה אחת.

בסוף היה אפשר לקנות את המוצרים גם בכל חנות קרביץ. חנות הפופ-אפ של הארי פוטר. צילום: דויד ששון

זה ברור שמבחינה כלכלית, יותר שמשתלם לפתוח פופ אפים מאשר מעסק קבוע. זה בוודאי גם יותר קל. ומבלי לזלזל בהוצאות הגבוהות של פתיחת עסק בישראל, אנחנו רוצים להצביע על נקודה אחת שאולי בעלי הפופ-אפים פספספים – העובדה שיותר משתלם לפתוח פופ אפ מייצרת מצב בו יש מלא פופ-אפים, מה שאוטומטית שוחק את האפקט שלהם. הם הופכים לפחות חד פעמיים, ובכך לפחות מרגשים. מותגי בגדים, מאפיות מרוחקות שפותחות סניף זמני בת"א, מוצרים מעוצבים, שווארמיות טרנדיות, תפריטים מיוחדים במסעדות ועוד ועוד – חלאס, מרוב פופ-אפים לא רואים את הקיים.

עמדנו ביותר מדי תורים, התלהבנו מיותר מדי שטויות שהספקנו כבר לשכוח – ובסופו של דבר גילינו שלכל פופ-אפ יש תחליף, ואין שום מוצר שבאמת לא יחזור, כל עוד הוא שווה. ומה שלא שווה מספיק כדי להישאר – למה שנלך לפופ-אפ מיוחד כדי לשלם את מיטב כספנו? אם אתם באמת רוצים אותנו, חזרו עלינו, אל תזמינו אותנו לעמוד בתור. הרי אנחנו לא רוצים את המוצר שלכם, אנחנו רוצים לספק את הפומו, ועם כל פופ-אפ חדש שנפתח כל שני וחמישי עד יום שישי ב-15:00 אנחנו מאבדים את הפומו הזה. רוצים שנבוא? דברו איתנו כשהתמקמתם.