הבעיה העיקרית של "מרי מלכת הסקוטים" היא תזמון

היריבות בין המלכות בנות הדוד, מרי סטיוארט ואליזבת הראשונה בנות המאה ה־16, כבר תוארה בלא מעט סרטים במידות משתנות של דיוק היסטורי. העובדה שהן ככל הנראה מעולם לא נפגשו פנים אל פנים לא הפריעה לשלל יוצרים לדמיין פגישה כזו, בין הצעירה היפה שהספיקה להתאלמן בגיל 18 מבעלה מלך צרפת ושבה לסקוטלנד לדרוש את כתרה, לבין "המלכה הבתולה" שסירבה להינשא.

את התסריט הפעם כתב יוצר "בית הקלפים" בו ווילימון, שיודע משהו על מזימות פוליטיות. אולם, חלק מהמהפכים העלילתיים התדירים לא לגמרי ברורים ולכן לא תמיד משכנעים. עם זאת, צוות השחקנים המשובח, הצילום האפלולי והמרהיב (מהצלם של "גלדיאטור") והבימוי החד של במאית התאטרון המוערכת ג'וזי רורק, שומרים על עניין עד הסוף המזורז מדי, ששולח אותנו לוויקיפדיה להשלים פערים. בעצם, הבעיה העיקרית של "מרי מלכת הסקוטים" היא תזמון: "המועדפת" – סרט נוסף על תככים בחצר מלכה אנגליה שיוצא למסכים בעוד שבועיים – מציג גישה נשכנית, פרועה וחסרת כבוד, שלצידה הדרמה האיכותית עם המגע הפמיניסטי נראית מעט מיושנת.

"מרי מלכת הסקוטים"

עוד כתבות מעניינות:
נסיכות, עיבודים וגיבורים חדשים: הסרטים הכי מסקרנים של 2019
כריסטיאן בייל עדיין ממורמר על ליאונרדו דיקפריו
למה האוסקר והסופרבול לא הצליחו לאייש את משרת החלומות?

חששה של אליזבת (מרגו רובי), ויותר מכך של הגברים המקיפים אותה, הוא שמרי (סירשה רונן) תדרוש למלוך על האי כולו, ולכן היא מנסה לאלץ את המלכה הסקוטית להינשא לבחור אנגלי שיפקח עליה. מרי מחליטה לבחור בעצמה את חתנה ומתחתנת עם בן דודה הפתיין, לורד דרנלי (ג'ק לאודן), שהתסריט מעז להניח הנחה מעניינת (ופוריה מבחינה דרמטית) לגבי מיניותו. היו צופים (בעיקר אנגלים) שההנחה הזאת עצבנה אותם, אך יש לציין שהיא נרמזה גם בסרט מ־1971 עם ונסה רדגרייב וטימותי דלטון (טרום בונד).

שמועות על הנעשה בחדר המיטות של המלכה הקתולית מניעות את הכומר הפרוטסטנטי ג'ון נוקס (דיוויד טננט עם זקן ארוך, שהופך אותו לכמעט בלתי מזוהה) לשאת דרשות תוקפניות שמתארות אותה כאישה חוטאת וממרידות את עמה כנגדה. האסוציאציות לנאומי השטנה של אימאמים קיצוניים במסגדים באירופה (וגם של כמה רבנים יהודיים בישראל) אינן מקריות.

בלב התסבוכת הזאת של פוליטיקה, סקס ודת, מנסות שתי בנות הדוד לשרוד. על פי הסרט, יש להן יותר סימפטיה זו למצבה של זו מכפי שתואר בעבר. אליזבת, שפניה הושחתו על ידי אבעבועות שחורות, אמנם מוטרדת מיופיה המפורסם של מרי, אבל הסרט מציג אותה יותר כעצובה מאשר נקמנית, וכמי שאינה ממהרת להיכנע ללחציהם של יועציה האינטרסנטיים. מנגד, מרי הפקחית והבטוחה בעצמה נופלת קרבן למזימותיהם של גברים נכלוליים ולגאוותה שלה. רונן ורובי מצוינות, ולאודן (שנראה לאחרונה כאחד הטייסים ב"דנקרק") מעניק גוונים לדמות הגברבר התחמן, ומבהיר שהוא עומד להיות כוכב.

"מרי מלכת הסקוטים"

את הפוליטיקאים למיניהם מגלמים היטב שחקנים ותיקים ומוכשרים כגאי פירס ואיאן הארט, וגם אדריאן לסטר השחור בתפקיד השגריר תומס רנדולף. רורק אמרה שלא הייתה מוכנה לביים "דרמה תקופתית שכולה לבנה" והוסיפה: "אני לא מבינה מדוע לא ללהק את אחד השחקנים השקספיריים הבולטים שלנו". הגישה עיוורת הצבעים הזו לליהוק סרטים היסטוריים מתחילה לתפוס אחיזה בקולנוע, ובמבט ראשון אני חיה איתה בשלום, אבל אם כך, מדוע רק בתפקידי משנה? האם בעתיד הקולנועי הנראה לעין ילוהקו שחקניות שחורות או אסיאתיות גם לתפקידי מלכות אנגליה?

סרט על: היריבות בין אליזבת הראשונה ובת דודתה מרי מלכת הסקוטים

ללכת? כן. רונן מוסיפה עוד תפקיד נהדר לכתרה