איך נפלו גיבורים: אחת הפיצות הכי טובות בתל אביב כבר לא איתנו
זה מרגיש כאילו נחתך לנו סלייס מהלב, והוא בצורת מרובע: הפיצרייה שהאכילה אותנו במי יודע כמה חתיכות של פיצה רומאית נסגרת, ונתגעגע במיוחד לבצק האוורירי ולאשליה שיש גיבור על בשם סופר פיצה
מצער לומר אבל נראה שמה שחששנו קורה, וכל יום אנחנו רק חוזים בעוד מוסד אוכל שנסגר. רק הבוקר הייתה זו Out of the Box הקטנה והחמודה מיפו, ועכשיו עולה על הפלנצ'ה סופר פיצה, פיצריית השף מלבונטין. בדממה דקה, ללא הודעה ברשתות החברתיות כנהוג, המקום נסגר. מתנורי הענק כבר לא יוצאות פיצות מוגזמות, העמוד בוולט אינו פעיל יותר והטלפון מנותק. וכך עוד מסעדה מצטרפת לרשימה ההולכת ומתארכת של מקומות שנסגרו מאז פרוץ המלחמה.
>> המשבר לא עוצר: איבדנו גם את המסעדה הכי קטנה וחמודה ביפו
סופר פיצה נפתחה לפני כמעט חמש שנים, עם פרוץ הקורונה. האופה יובל שניר (מאפיית בר לחם לשעבר) ושף דיוויד פרנקל (שבשבוע שעבר הודיע על עזיבת פרונטו לאחר 13 שנים) כחבר ויועץ, החליטו לקחת את הפיצה הלאה, אל מחוזות מסעדת שף. שניר רקח בצק משישה סוגי קמחים שנטחנים באיטליה, כולל אורגניים וקמחי מורשת, ופרנקל הביא את טופינגז מושקעים – נקניקים ובשרים מיצרנים ארטיזנליים, מוצרלה בופאלו מאיטליה, סטרצ'טלה ממחלבות עברי וברי מצרפת. זמן קצר לאחר מכן פרנקל עזב ושניר המשיך לאפות לבד פיצות שהגיעו לצמרת הז'אנר בעיר.
הפיצה נאפתה במגשים מלבניים גדולים, ובוויטרינה התחלפו לאורך היממה יותר מעשר פיצות שונות מתוך מאגר של 24 סוגים, כולם עשירים ומוגזמים וסקסיים. פיצות אנשובי ופלפלים קלויים, תבשיל תרד וקורנדביף וגבינת שמנת וסלמון מעושן הניחו את היסודות לזן חדש של פיצריות מוגזמות אך איכותיות, שהתקבל בתל אביב באהבה רבה. בתקופת הקורונה במיוחד סופר פיצה זרחה במשלוחים, שלרוב כללו חתיכה נוספת של פיצה, ובקשה לדירוג בוולט.
ובכל זאת, קשה לומר שהם לא הרוויחו את הדירוג ביושר – שמה של הפיצה המושחתת הגיע עד איטליה ובשנה שעברה זכתה סופר פיצה בתעודת הוקרה מטעם האקדמיה הקולינרית האיטלקית, על שימורה והפצתה של האיכות והתרבות הקולינרית מחוץ לארץ המגף. אלא שמה שהיה נכון לקורונה אינו מתאים בהכרח לימי מלחמה. הפיצות, שנמכרו במשקל והיו לא זולות מלכתחילה (105־120 ש"ח לקילו), התייקרו עד לרמת מנה במסעדת שף. סופר פיצה כבר לא תציל אותנו, אבל תמיד נזכור את כל האנשים שהיא עזרה להם בשעת לילה רעבה, אי שם במאורה מלבונטין.