סטנדאפ טרגדי: מה שצריך זה פאנץ' אחד טוב בפרצוף של החמאס
מה אמור לעשות קומיקאי כשהכל מסביב עצוב כל כך? "סיירת פאנץ'" של כאן 11 לקחה כמה סטנדאפיסטים מובילים ושלחה אותם להרים את המוראל בפיקוד העורף, והתוצאה חמודה ביותר אבל הקומדיה זהירה מתמיד ונמנעת מאקטואליה. הפלוס הגדול הוא שובו של אורי גוטליב למסך
אחד האספקטים המעניינים שאפשר לבחון סביב המלחמה וה-7.10, הוא השאלה כיצד היא משפיעה על עולם התרבות. המוזיקה, כידוע, הגיבה בעוצמה לאירוע המטלטל שעבר על חיינו – מנס וסטילה ועד יהורם גאון; הטלוויזיה מתחילה לאט לאט להתעורר ולגבי הקולנוע עוד ייקח זמן. אבל יש תחום אחד שבו זה קשה במיוחד – והוא עולם הקומדיה.
זה, כנראה, התחום שמעורר כרגע הכי הרבה אמוציות וקשיים מבין כל תחומי התרבות. מה אמור לעשות קומיקאי בתקופה שבה הכל עצוב? ואיך אפשר בכלל לגשת לדברים, בוודאי קרוב כל כך לתקופה שבה כולנו היינו שרויים בקוקטייל מטורף של עצב, פחדים וחרדה קיומית של ממש?
לא מעט אנשי קומדיה כבר עמדו בפני הדילמה הזאת: ראינו את זה עם חבורת השחקנים של "זהו זה", אחר כך באה "ארץ נהדרת" – ובין לבין, מגיעים גם הסטנדאפיסטים. אדיר מילר הגיע עם ספיישל משלו ששודר לפני כחודש בקשת 12, ובתור הקומיקאי המוביל בישראל, כנראה שהציב את הטון ליתר הקומיקאים: כמו ששר פעם יוסי בנאי, יש בזהירות עכשיו ללכת. לגעת בנושאים גלובליים, לא לשים את היד בתוך האש הפוליטית או בנושאים מעוררי מחלוקת – ולעשות "גוד טיים".
זה גם המסר שיוצא מ"סיירת פאנץ'", ספיישל סטנד אפ בשני חלקים, שחלקו הראשון שודר אתמול (שני) בכאן 11, וליוותה שורה של סטנדאפיסטים למופעים מול חיילי פיקוד העורף – ביניהם אורי גוטליב, גיא אדלר, חן מזרחי, הדר לוי, אלי חביב ואסף מור יוסף. כל אחד מהם התמודד עם הדילמה בצורה קצת שונה, אבל אפשר לתת סימנים במופעים של כולם.
לפני הכל, האקטואליה כשלעצמה לגמרי נעלמה מהמגרש. אם יש התייחסויות לאירועים חדשותיים – זה נע בין התאהבות בדניאל הגרי לבין ספירת המפורסמים שלא אוהבים אותנו בעולם. על המלחמה עצמה, התוצאות והמחירים שלה, אף אחד לא מדבר – בטח לא במשבצת הזאת. ההפקה גם שילבה מעין בדיחה פנימית בתחילת הפרק שבה גוטליב והדר לוי מקריאים את רשימת "הנושאים שאסור לדבר עליהם" – אולי כעקיצה לפורמט, שהוא סוג של ערבוב בין תכנית בידורית קלילה לבין משהו שבסוף לא מסתיר את רצונו להיות קצת מטעם, כשבעצם כל מה שצריך זה פאנץ' אחד טוב בפרצוף של החמאס.
"סיירת פאנץ'" היא תכנית חמודה בסך הכל – קטעי הסטנד אפ עברו יותר טוב מאשר הניסיונות "לקחת את הקומיקאים לשטח" (מנהג שחוזר על עצמו לא מעט בתכניות כאלה, מורשת "צחוק מעבודה"), לפחות אם מוציאים מהכלל את הקטע שבו אורי גוטליב מקריא את ההוראות בראפ. כן, יש לי חולשה לז'אנר, ועדיין זה היה מאוד משעשע.
בכלל, אם יש משהו שלקחתי מ"סיירת פאנץ'" זהו שובו המבורך של אורי גוטליב לתודעה. נכון שגוטליב כבר עשה דברים בעבר, והוא ממשיך לעשות קומדיה עד היום בדרכים שונות, אבל מאז התקופה שבה הוא היה קבוע על המסך כפאנליסט ב"מועדון לילה" הוא קצת ירד מהרדאר – והיה כיף לראות אותו שוב על המסך ובסטנד אפ. גם אלי חביב, שתמיד יודע לעבוד טוב, היה מוצלח בקומדיה שלו.
אחרי שבתחילת האירוע, קרוב ל-7.10, רובנו היינו עמוק בתוך תחושת החירום – אפשר להגיד ששגרת החירום כבר כאן. המלחמה עדיין שולטת בסדר היום ומופיעה על המסכים שלנו דרך קבע, אבל יותר באגביות, בדרך למשהו אחר. הקומדיה מתחילה לבצבץ יותר ויותר, מרימה את הראש מתחושת האבל והשיגעון שאפפה אותנו בימים הראשונים. "סיירת פאנץ'" היא עוד ביטוי, זהיר ושמרני יחסית, לדבר הזה. אבל עצם הנוכחות שלו לא מובנת מאליה. בטח לא במציאות שאחרי האסון הגדול שעדיין רובץ עלינו.