בלי אף אחד: הגיע לפיטר דינקלג' אוסקר על התפקיד הזה

רוב המיוזיקלס הקולנועיים שהחלו את דרכם על במת התאטרון מבוססים על להיטים מברודוויי, דוגמת "שיקגו", "עלובי החיים" ו"סיפור הפרברים". לא זה המקרה של "סיראנו", שהוצג במשך כחודשיים וחצי בתאטרון קטן הרחק מברודוויי. הביקורות היו לא אוהדות במיוחד והמחזמר ירד מהבמה בדצמבר 2019. כוח המשיכה העיקרי של ההפקה היה פיטר דינקלג' – ככל הנראה השחקן הראשון שגילם את תפקיד החייל המשורר ללא אף מלאכותי. דינקלג' גם היה הסיבה העיקרית לכך שג'ו רייט רצה לביים את הסרט, והוא הסיבה העיקרית (אך בהחלט לא היחידה) לראות את הסרט. הופעתו המופלאה היתה צריכה לזכות אותו באוסקר אבל דינקלג' אפילו לא היה מועמד, כנראה משום שהסרט נדחף למסכים רגע לפני סוף 2021.

כידוע, זהו סיפורו של חייל נועז ועתיר בטחון בכישורי הלחימה והליריקה שלו, אך בשל חזותו הלא אטרקטיבית הוא אינו מעז לחשוף את צפונות ליבו בפני רוקסן הנאווה (בגרסה הנוכחית היא אינה דודניתו אלא חברת ילדות, וזה קצת מוזר משום שהיא צעירה ממנו בכעשרים שנה). כשלפלוגה מצטרף כריסטיאן החתיך (קלווין האריסון ג'וניור), רוקסן (היילי בנט) מתאהבת בו ממבט ראשון ובטוחה שיפי תוארו מעיד על יופי פנימי. כריסטיאן הוא אמנם בחור טוב, אבל חסר השכלה ודי עילג, ולכן סיראנו מציע לו את המילים שלו. כך נוצר משולש אהבה, שהצלע הנשית שלו אינה מודעת לכך שהיא בעצם מאוהבת בשני גברים המתחזים לאחד. מה שמתחיל כמעין קומדיה רומנטית, שכוללת גם חיזורים עקשניים מצידו של הרוזן המגוחך דה גיש (בן מנדלסון, מצוין כתמיד), מקבל תפנית טראגית כשהחיילים נשלחים לשדה הקרב.

"סיראנו" (צילום: יחסי ציבור)

זה לא העיבוד המוזיקלי הראשון למחזה של אדמונד רוסטן מ-1897. ב-1973 הוצג בברודוויי המחזמר "סיראנו" עם כריסטופר פלאמר בתפקיד שזיכה אותו בפרס הטוני. למרות זאת, המחזמר ירד מהבמה אחרי 49 הופעות. בשנות התשעים הועלתה בברודוויי גרסה מוזיקלית של המחזה שמקורה בהולנד. היא זכתה למעט יותר הצלחה והיו עוד מיוזיקלס, בערים ובארצות אחרות. הניסיון החוזר ונשנה להפוך את המחזה הצרפתי למזמר אינו מפתיע. עובדת היותו של הגיבור סייף ומשורר וירטואוזי, שנוהג לתקוף את יריביו בחרבות ובחרוזים שנונים, ממש מזמינה טיפול מוזיקלי. הבעיה העיקרית בגרסה החדשה היא שתמלילי הפזמונים בסיסיים וחסרי ברק ("האם אי פעם רצית משהו כל כך שאתה לא יכול לנשום, האם אי פעם אהבת מישהו בטירוף"), כאילו נכתבו על ידי כריסטיאן. 

"סיראנו" (צילום: יחסי ציבור)

גם הלחנים אינם תואמים את הדרישות של מחזמר. הצלילים יפים, אך רוב השירים נשמעים כמו התחלות שלא מתפתחות ולא מגיעות לשיא דרמטי. את מילות השירים כתבו קרין בסר ובן זוגה מאט ברינגר, סולן להקת האינדי-רוק "The National" והם הולחנו על ידי חבריו ללהקה, התאומים ברייס ואהרון דרסנר. נראה שהיה חסר כאן מישהו שאמון על הלחנת מיוזיקל בעל מבנה דרמטי, ולכן השירים המלנכוליים נשמעו כמו משהו שנועד להשתלב בפסקול ולתרום לאווירה הכללית, יותר מאשר להיות מושרים על ידי הגיבורים עצמם. באוזניי, השיר הכי מלודי וסוחף היה דווקא זה של החיילים שכותבים מכתבי פרידה לאהוביהם לפני מותם הצפוי בשדה הקרב. "היכן שאפול" מלווה בתיפופים קצביים של חיילים היוצאים למלחמה, וזה נשמע כמו המנון רוק בהתהוות. אלא שמרכז הדרמה בכלל נמצא במקום אחר.

"סיראנו" (צילום: יחסי ציבור)

לבמאי ג'ו רייט יש נטייה להציף את המסך בשפה קולנועית רהבתנית, גישה שהשיגה תוצאות מרשימות בעיבודים לרומנים הקלאסיים "גאווה ודעה קדומה", "כפרה" ו"אנה קרנינה". זה המחזמר הראשון שלו, ואחרי הכישלון המביך עם המותחן "האישה בחלון" שבו נכנס לטריטוריה שאינה תואמת את יכולותיו\ כאן הוא שב לעסוק בחומרים שבהם הוא שוחה בטבעיות. למוזיקה המאופקת הותאמו תנועות מחול מינימליסטיות, ואלה משתלבות יפה בתנועות המצלמה הזורמות שרייט נודע בהן. גם קשת הצבעים המאופקת – הרבה בורדו וירוק זית, ותאורת גז עמומה – מצטלמת להפליא על רקע הרחובות והבניינים בגווני קרם בעיירה נוטו שבדרום סיציליה. הכל נורא יפה לעין ואורגני לדרמה, שמתחילה באופן סמלי בתיאטרון, שם סיראנו מוריד מהבמה שחקן שחוסר כשרונו מעליב אותו (האסוציאציות לטקס האוסקר האחרון מקריות בהחלט). 

"סיראנו" (צילום: יחסי ציבור)

דינקלג' פורץ לתאטרון ולסרט כמו רוח סערה, ומעצב סיראנו שכמותו עוד לא ראיתי (וראיתי כמה וכמה). הוא כריזמטי ומפולפל כמשורר השחצן בסצנות התיאטרליות, נע באלגנטיות כסייף בסצנות האקשן, ושובר את הלב בסצנות האינטימיות כגבר שכה כמה לאהבתה של רוקסן. זה תפקידו הנפלא ביותר של השחקן הנפלא הזה, והוא צריך להודות על כך לרוסטן ולזוגתו אריקה שמידט, שעיבדה את המחזה שלו לבמה. העיבוד קצץ כמה מהפיתולים העלילתיים במחזה המקורי ומוביל אותנו הישר ללב הדרמה. בנט (זוגתו של רייט) והאריסון ("פנים רבות לאמת") טובים גם הם, ותורמים את חלקם לכך שהסיפור הישן עדיין עובד. הסרט מאבד תנופה במערכה האחרונה והסיום מעט מפוספס, אבל יש ב"סיראנו" הרבה יופי, מכל הסוגים, והוא חודר ללב. מילה אחרונה לגבי השירים – הקשבתי להם כמה פעמים תוך כדי כתיבת הביקורת, והתרשמתי שהיכרות מוקדמת איתם היתה מעצימה את אהבתי לסרט.

★★★★ 4 כוכבים
Cyrano בימוי: ג'ו רייט. עם פיטר דינקלג', היילי בנט, בן מנדלסון, קלווין האריסון ג'וניור. ארה"ב 2021, 123 דק'