פי אלף יותר טיים אאוט: ביקורת ברים שיכורה על ה-K בר
הפוטנציאל לקרחנה שם בכל ערב בשבוע, אבל המאנצ' הוא מה שיעביר בכם את גלי החום המצמררים באמת. הקיי בר הוא המקום לצאת אליו כשהטמפרטורה הופכת חד ספרתית
גשם, רוח, ברקים. אלף עזאזלים, החורף באמת הגיע. בתור אחת שיוצאת בחורף אפילו פחות מאריק איינשטיין בתקופות הפחות טובות, המחשבה על לעשות ביקורת בר חורפית העבירה בי חלחלה. סקר שוק קצר בקרב חבריי האנטיפתים העלה כי המקום החם לבליין החורפי הוא הקיי – בר חצי-שכונתי אפל הידוע במאנצ'ים שמיימים.
עוד ביקורות בר:
ששון החתול יודע: ביקורת שיכורה על בר החלל
האם בר הבוקסא הצליח לשמור על החספוס שלמדנו לאהוב?
גלידה טבעונית, וידויים וראפרים. ככה מבלים בתדר
אמצעי טשטוש:
לשם המאורע לקחתי את חברי משכבר הימים טל, ערס בעבר והיפסטר בהווה עם ידע מרשים באלכוהול כיאה לברמן על גבול המיקסולוג. ישבנו על כריות מאובקות בדירתי החדשה והריקה מרהיטים בכרם התימנים ושתינו (או יותר נכון, הוא שתה ואני ניסיתי למהול את האלכוהול בכמה שיותר לימונדה) ויסקי משובח שמצא בבוטיק אלכוהול סודי.
מוזיקה:
הקיי ידוע בתקלוטים האיכותיים שלו, המביאים את גדולי הסצנה לחלל המעוצב בסגנון שנות הארבעים של יוצאי השסק-רסק (סיון לוי, דנה ינקלביץ ורועי זקהיים) ז"ל. הגענו לקיי יחסית מוקדם ביום שני. הוא היה מלא עד אפס מקום לקראת השעה עשר והביא איתו ווייב של מקום כפול ממנו בגודל. באותו ערב עלה לעמדה די.ג'יי שהתחיל לתת לנו בראש. יש בליינים שישמחו פחות לשמוע הרמות טק-האוס וטכנו בשעה כזו, אבל נראה שהם לא הקהל של המקום. יושבי הקיי בשעות המוקדמות של הערב יודעים מה מצפה להם: צ'יל למי שרוצה לטעום את הקרחנה אבל להצליח לקום מחר לעבודה.
הימרחות:
לאורך הבר ישנה ספה אחת ענקית ונוחה שכיף להימרח עליה כשאתם מרגישים שהאלכוהול או החומרים האסורים גוברים עליכם. שוחרי הפיקאפים יימצאו עצמם בכסאות הבר ובשולחנות המקבילים לספות. כך נוצר שילוב מהמם שכלל את טל, אדם בעל קיבת ברזל שהצליח לשמור על פאסון בעודו ישוב על כיסא, לעומתי – שק איברים ששכב על הספה כשהוא לא יכל להחזיק את עצמו יותר.
שירות:
השירות ניתן לנו מברמנית-מלצרית ומדנה ינקלביץ שבאה לעזרתה במידת הצורך. הוא היה חברי, ענייני, מהיר ומסביר פנים.
דרינקים:
בקיי לא תמצאו תפריט קוקטיילים מפונפן אבל אם תחפצו בקוקטייל קלאסי הברמנית תשמח לעמוד לשירותכם. הזמנתי מוחיטו כי אני בייסיק ביצ' שלא מבינה באלכוהול ואילו טל הזמין מוסקו מיול כי אותו מעניינים פרמטרים מעבר ל"טעים" או "לא טעים". המוסקו הוכתר כהצלחה בגלל השימוש הנכון בוודקה (מורגשת, איך לא מדי). המוחיטו היה סטנדרטי ולא היו לי תלונות עליו מעבר לעובדה שלא הגיעה איתו נענע, אחד המרכיבים המרכזיים במוחיטו והוא היה מרגריטה. הברמנית היה כל כך נחמדה ששתיתי את המשקה כאילו היה מוחיטו.
אווירה:
האווירה בקיי נחלקת לשניים: ערב מוקדם וערב מאוחר. ערב מוקדם: אווירה שכונתית אפלה שאידיאלית לדייטים שמשתלשלים להתמזמזות לוהטת על הבר שמגובה בהרבה צ'ייסרים או לישיבה חבורתית מצומצמת. ערב מאוחר: אווירה משוחררת יותר הנרקמת עם הפצעתם של אנשי סצנה שונים בכל צבעי הקשת. מהצוות של הבוקסא שמסיים משמרת על הבר של הקיי עד לבחור ההוא שהשאיר את האישה והילדים בבית לזכר הימים שבהם היה יוצא כל יום בשש בבוקר מהחתול. העיצוב המינימליסטי של המקום מתנקז לתמונה הענקית שמעל הספות שתסריט אתכם במידת הצורך, והדקורציה המושקעת לתקופת הכריסמס שנתנה הרגשה שאנחנו בעיירת סקי בסרט אימה (בקטע טוב).
מדד הקיא:
אל תטעו! השירותים לא בקומה למעלה אלא בסוף המסדרון הצר למטה. השירותים בקיי סטנדרטים לחלוטין, נקיים כפי ששירותים שמכבדים אותם צריכים להיות ועם אופציה להקאה בטוחה על הרצפה בזמן שחבר אחד מחזיק לך את השיער והשני עומד בפינה וצוחק.
מדד המאנצ':
הזמנו את המק אנד צ'יז המפורסם של הקיי הכולל סוגי גבינות שונות ובייקון מנחם. במילה אחת: טעים. בחמש: אימאל'ה איזה טעים זה אומייגאד. המנה השניה שמינצ'סנו הייתה הבאן הטבעוני הכלל ירקות בתיבול אסייאתי בתוך באן חמים ונעים. הפלוס: סוגר פינה ומאוד טעים. המינוס: חריף בטירוף. אשכנזיה כמוני ומזרחי מזויף כמו טל לא יכולים לעמוד בזה. ניסיתי לשפר את המצב עם מים אבל בטעות שמתי אצבע בעין ומתי מכאבים.
ולסיכום:
היה כיף להיות שיכורה בקיי. האווירה חמימה, הצ'ייסרים זורמים כמים, אין תחושת זמן ואתה יכול להיות בזוי ומכוער מבלי לספוג מבטים שיפוטיים. אם אתם אוהבים את הדארק סייד, חובבי תקלוטי פ'אנק, דיסקו, סול, סרף, טכנו והאוס ורוצים להתערבב בגרעין הלילה של העיר – הקיי הוא המקום בשבילכם.