הפסטיבל שיביא שלום: מוזיקה היא השפה המשותפת במזרח התיכון

בשבועות האחרונים אני מבלה שעות ארוכות בכתיבת העיבודים לקונצרט שיר היונה, ובכל רגע שעובר מתחזקת התחושה שאני למעשה כותב בשפה שמעל למילים. כ-100 נגניות ונגנים יקחו חלק בקונצרט הזה, ומוזיקה היא השפה היחידה שכולם דוברים באופן שוטף. העיבודים לשירים שנבצע הופכים להיות הדרך הקסומה שבה אנחנו יכולים לדבר ולהתחבר, מבלי לומר מילה. אני מבלה את כל חיי המקצועיים סביב ההבנה והתרגול של מוזיקה כגשר. הפעם זה מוחשי ומרגש במיוחד.

עבורי ועבור התזמורת, הקונצרט המיוחד הזה הוא התגשמות של רעיונות ואמונות שאנחנו הולכים לאורם מאז ומתמיד, כשהגדול והחשוב ביותר הוא מקומנו במרחב הזה והיחסים עם השכנים. השירים והמנגינות שהסבתות שלנו הביאו איתן לארץ, הקלאסיקות ששמענו כילדים, נכסי צאן הברזל של המזרח התיכון הם אוצר משותף ובלתי נדלה שמזמין את כולנו לספוג ממנו עוד ועוד. לנגן את הקטעים האלמותיים האלה, בשיתוף עם תזמורת ממרוקו, ליד משולש הגבולות ישראל-ירדן-מצרים, זה לחגוג את כל היופי שמשותף לנו, זה לדלג מעל להתכתשויות מילוליות ולגעת בשורש אנושי משותף שלא עוצר בביקורת הגבולות, זה להתחבר באמת. דאוד אל כוויתי ז"ל אמר ש"המוזיקה היא כמו ים. כל אחד יכול לקחת לעצמו טיפה מהים, אך הים אינו נגמר". החיבורים שאנחנו יוצרים ביומיום, ובקונצרט הזה אפילו יותר מתמיד, הם הזמנה פתוחה לבוא ולקחת טיפה ואפילו שתיים.

מטרה נוספת שלנו, שמזוקקת כאן בזכות סוללת הסולנים האדירה שמצטרפת אלינו, היא שרטוט של קו בלתי נראה סביב המושג "הצליל הישראלי" וניסיון להציג תמונה רחבה וצבעונית שלו ככל האפשר. קיבוץ הגלויות הביא לכאן בליל משכר של סגנונות וצלילים, של מסורות מוזיקליות ושל סיפורים. ההיטמעות של כל אלה במרחב, גם אם היא לעיתים סיזיפית וקשה, מייצרת בצומת המרחב והזמן הזו צליל ייחודי וחד פעמי.

תום כהן (צילום: דניאל קמינסקי)

הצליל הישראלי משלב קודש וחול כמו המוזיקה שיוצר ברי סחרוף, הוא ממזג מזרח ומערב כמו השירה של יסמין לוי, הוא שואב מן העבר ומביט על העתיד כמו הסאונד שעיצב דודו טסה, הוא עז מבע כמו הקול של לינט, הוא אמוני עם נשמה חופשית כמו השביל שנפתח בשירים של אהוד בנאי, הוא עמוק ומעמיק כמו המניפה הרגשית שנפרשת בקולה של ויולט סלאמה, הוא פורץ דרך חדשה ואמיצה כמו שעושה נרקיס, הוא שומר על קשר הדוק עם המסורות מהן צמח כמו שמדגים באלגנטיות זיו יחזקאל ומציע מבט חדש ורענן אל העתיד כמו הרוח המרעננת שנושבת מגרונה של סמא שופאני. זה אולי נשמע פיוטי, אבל קשה לי שלא להתרגש מאד מהמחשבה על מחול הכוכבים שיתחולל על הבמה בפארק תמנע. זה אולי נשמע נאיבי, אבל אין דרך להחזיק מסך ציניות בלתי חדיר מול הצעה כזו.

אפשר לחשוב על הקונצרט כעל הופעה פסטיבלית, חד פעמית ונוצצת, שופעת להיטים ומלהיבה, אבל לתחושתי זהו רק חלק קטן מהחוויה שמוצעת כאן לקהל. הקונצרט הזה הוא שיאו של מסע שנמשך מיומה הראשון של התזמורת ומתפתל לאורכו של השביל שבו צעדנו. הוא התגלמות והתגשמות של הרעיונות שמניעים אותנו ליצור ולחדש. הוא ועידת פסגה של אמניות ואמנים שחוגגים יחד את הטוב המשותף שלהם. הוא פתח קטן וזמני דרכו אפשר לדמיין מחר אחר ובהיר יותר. את הקונצרט הזה הייתי רוצה לחלוק עם תושבות ותושבי המזרח התיכון כולו. יש בו, לצד שירים ענקיים וקלאסיקות שעומדות מעל לזמן, מטען של כוונה שנאסף לאורך עשרות שנים ממרחבים עצומים בלבנט וסביבתו. כל אלה נאספים לערב אחד, מעלימים את המרחק שבין הלבבות, מציעים הפוגה מהמציאות החבוטה, מקימים אתכם מהכסא ומרקידים אתכן בעיניים עצומות.

>> מאסטרו תום כהן הוא המנהל האמנותי והמנצח הראשי של תזמורת ירושלים מזרח ומערב ושל תזמורת סימפוניאט ממרוקו
>> פסטיבל שיר היונה יערך בפארק תמנע עוצר הנשימה שבערבה הדרומית בין ה-2 ל-5 למרץ. הפסטיבל מציג תכנית אמנותית מקורית שבמרכזה שלושה מופעים חד פעמיים: "חוזרים לנואיבה" עם אסתר רדא, אריאל זילבר, ברי סחרוף, גיא מזיג, דויד ברוזה, דורי בן זאב, חנן יובל, יוני רכטר, קרולינה, רונה קינן ושלומי שבן, קונצרט שיר היונה בניצוחו של תום כהן ותזמורת ירושלים מזרח ומערב עם ברי סחרוף, אהוד בנאי, דודו טסה, יסמין לוי, ויולט סאלמה, סמא שופאני, זיו יחזקאל, לינט, נרקיס וסנאה מרחאטי. ו"המזרח התיכון" עם עברי לידר, הדג נחש, גאיידה וסאם חלבי. פרטים וכרטיסים כאן