משהו פה מסריח: האם פקחי עירייה עוקצים בעלי כלבים בפלורנטין?

לאורך כל חודש דצמבר מוצפים הפוסטים של עיריית תל אביב בתגובות מאחד של חן עמרם. חן עמרם היה אזרח תל אביבי רגיל לחלוטין, עד שביום בהיר אחד יצא לטיול עם כלבתו, טאריה, ולפתע קפץ עליו פקח ונתן לו דו"ח  (על סך 730 ש"ח) על כך שלטענתו, לא אסף את הקקי שלה – דבר שעמרם מכחיש לחלוטין.

כדי לנסות להעביר לכולנו עד כמה בדיוק המקרה של ומסריח, עמרם תמיד מצרף קלוזאפ של קקי של כלב על רקע דשא ירוק. אם בהתחלה חשבתי שמדובר באילוסטרציה לרגשות שלו, הרי שמסתבר שהתמונה הגנרית (שלא ניתן לגזור ממנה שום דבר לא על הסביבה שבה היא צולמה ובוודאי לא על זהות הכלב שיצר את המיצב שבמרכזה), זו התמונה שעמרם קיבל מהעירייה כשביקש לקבל הוכחות על אשמתו. "זו צואה של כלב אחר, כלב קטן", טוען עמרם, "אני כבר מכיר את הצואה של הכלבה שלי ובטיול בו קיבלנו את הדו"ח היא בכלל עשתה קקי רק אחרי שקיבלנו את הדו"ח.

האמבוש שעשה, לכאורה, הפקח הרתיח את דמו והוא החל לפרסם על כך בפייסבוק באובססיביות – וגילה שהוא לא לבד. עשרות אנשים חזרו אליו עם סיפורים מחורבנים לא פחות, וכך עמרם גילה גם שלפחות ארבעה אנשים שונים מבין אלו שתיארו קבלת דו"ח לא מוצדק, קיבלו את הדו"ח מאותו הפקח – שתואר גם כמתנהל באגרסיביות כלפי בעלי הכלבים (שמו של הפקח המדובר שמור במערכת טיים אאוט). אז מי מפקח על הפקחים?

אחד האנשים שפנו לחן הוא שי ליבוביץ', שגם הוא טוען שנעשה לו עוול ומנסה להילחם לבטלו. יום שישי אחד בחודש יולי האחרון הוא הלך עם כלבו טאקו לגינת הכלבים בגן מאיר. לדברי ליבוביץ', כמו תמיד טאקו הלך למקום הקבוע שלו בגינה ולאחר מכן שי אסף אחריו. שבועיים לאחר מכן הוא קיבל דו"ח בדואר רשום על כך שלא אסף את צואת כלבו. ליבוביץ' היה בהלם. איך הגיעו אליו, איך בכלל ידעו שהוא היה בגן מאיר בתאריך הזה, ואיך בכל זאת התעלמו מהעובדה שהוא כן אסף אחר טאקו? כך או כך, אף פקח לא ניגש אליו בזירה.

סיירת איסוף הקקי של תל אביב – הקקנוע (צילום: גיא יחיאלי. למצולמים אין קשר לכתבה)

בתגובה לערעור שהגיש ליבוביץ' (שנדחה, כמובן) נכתב על ידי הפקח שכשהגיע לגן באותו יום ראה "בזווית עיניו" כלב מעורב חום עושה את צרכיו. הוא יצא מהגן, חיכה עשר דקות ולאחר מכן חזר לבדוק אם הקקי פונה. בתמונות שצורפו כהוכחות – אכן יש תמונה של הצואה המדוברת ותמונה של טאקו משחק לו בגן. אבל הקרקע של תמונת הקקי המפלילה שונה מאוד מהקרקע עליה הולך טאקו. אז אם הפקח ראה את הכלב עושה קקי לבד מבלי שירימו אחריו למה לא צילם את זה? למה האשמה של ליבוביץ' צריכה להיות מוכחת באמצעות, שוב, תמונה גנרית של קקי ואז תמונה נפרדת של הכלב? בהצהרה של הפקח רשום שבגלל שלא היה עליו את מדפסת הדו"חות הוא הסביר את המצב לבעלי הכלב, שמע את טיעוניו ועדכן אותו שיגיע לו דו"ח בדואר – דבר שליבוביץ' מכחיש, וסבור שהוא פשוט סרק את הכלב בזמן ששיחק בגן והלך.

ניסיתי לחפש מישהו שדווקא כן הצליח לבטל את הדו"ח, איזה מנצח/ת במאבק וכך הגעתי לשני אוריין, מנכל"ית חברת תרגום שגרה ביפו. במאי 2020 היא יצאה לטיול עם כלבתה הזקנה, אוה, וכבר חזרה הביתה. בעודה מכינה חביתה היא שמעה לפתע דפיקות חזקות בדלת, "הכי נורא בכל הסיפור היו הדפיקות האלה בדלת. זה היה כמו שמשטרה דופקת באמצע הלילה על דלת של סוחר סמים". פקח עמד מחוץ לדלת, סרק ישר את הכלבה שלה והאשים אותה בכך שלא אספה את צואתה. היא ביקשה הוכחות, הפקח הצביע על הפקח הנוסף שהיה איתו כעד ואמר ששניהם ראו את המקרה ממרחק של מטר. אבל שוב, אם זה המצב – למה הם לא פנו אליה לאחר המקרה? למה היה צריך לעקוב אחריה עד הבית?

מתוך קמפיין עיריית תל אביב-יפו לעידוד איסוף קקי אחר כלבים. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: גיא יחיאלי)

אוריין כבר קיבלה בעבר דו"ח לא מוצדק על אי אסיפת צואה ולכן החליטה שהפעם אין מצב שמוותרת. בדו"ח שקיבלה לא היה מתואר איך אפשר לבקש להישפט והיא הייתה צריכה לעבור מסכת עינויים בירוקרטית רק כדי לקבל בכלל את אופציה לעמוד מול שופט. באפריל 2021, כמעט שנה לאחר הקקי שלא היה, היא קיבלה תאריך למשפט (אוה כבר הספיקה ללכת לעולמה בשיבה טובה). כשהגיעה ליום עצמו מסתבר ששכחו לזמן את הפקחים. בתאריך השני, הפלא ופלא, הפקחים זומנו והגיעו. בעדותם הם מסרו הצהרות שונות ולא הצליחו לספק תשובה לגיטימית מדוע לא פנו אליה ברחוב עצמו והיו צריכים להגיע ולדפוק על דלתה. בדרך כלל מילה של פקח מספיקה אל מול מילה של מתלונן אך "מחמת הספק" הדו"ח בוטל. אוריין גם דרשה, אך לא קיבלה, החזרי הוצאות על שני ימי העבודה שהפסידה.

בינתיים, חן עמרם איגד ופתח עבור כל אותם מתלוננים קבוצת וואטסאפ. בקבוצה האנשים מנסים להתארגן יחד כדי לנסות לערער קולקטיבית על הדוח"ות הלא מוצדקים שלהם. המטרה הנוספת והחשובה לא פחות להם היא לנסות לתפוס על חם פקח סורח. עמרם חושב שיש פה סיפור גדול יותר מאיזה פקח או שניים בעייתיים – קקיגייט של ממש, שיטה בה אין פיקוח על האנשים שאחראים לפקח עלינו ומקבלים מיידית את המילה שלהם, גם אם ההוכחות קלושות במקרה הטוב. כשחושבים שלמרות הנושא (שנשמע מצחיק, צריך להודות), מדובר בסופו של דבר דו"חות שמתחילים ב-730 ש"ח – זה כבר מפחיד. בטח אם יש אנשים שחווים ממש מצוקה נפשית בעקבות אגרסיביות של פקח – לה אין הצדקה גם אם הכלב חירבן על המדרכה פעמיים.

תופעה רחבה. מתוך הווטסאפ של חן עמרם

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה לכתבה: "פקחי עיריית תל אביב-יפו אינם צריכים לעמוד במכסה כלשהי של דו"חות ואינם מקבלים שכר עידוד או תמריצים כלשהם על פי כמות דו"חות אותם הם מבצעים. הפקחים עוברים סדנאות והשתלמויות על ידי גורמים מקצועיים כדי לבצע את עבודתם נאמנה ובהתאם לחוקים ובנוסף גם עוברים תדריך לפני כל יציאה למשמרת. ישנם מקרים בהם הפקחים רואים בעיניהם את העבירה מתבצעת אך לא מצליחים לתעד את רגע הטלת הצואה. במקרים אלו הפקח רשאי לתת דו"ח ולתאר את האירוע, אלא אם כן יש ספק כלשהו ואז לא יינתן דו"ח. כ-213 ערעורים הוגשו בשנה האחרונה, מתוכם הוגשו 66 בקשות לביטול שלא התקבלו ואז הוסבו לבקשת התושבים ל-66 בקשות להישפט, כ-23 ערעורים בוטלו. 7 ערעורים עדיין בבדיקה".