תומר תומס בפיתה: למה בכלל צריך גימיקים כשיש בשר כזה?

לקח לי בדיוק שניה מרגע שהגעתי ל-"תומר תומס בפיתה" ועד שזיהיתי את תומר תומס, דווקא לא בפיתה. לא שאני מכיר את תומר תומס – למעשה, פספסתי לחלוטין את הטיפוס המרשים שלו במעלה הר הויראליות – אבל קשה לפספס את פרצופו שניצב בגאון על השלט, מרים את אגודלו לאישור, כאילו אומר "בואו לאכול איתי". השלט הזה הוא כמובן תוצר ישיר של המעמד האהוב אליו הגיע "תומס מבשל באהבה", מותג שהחל בסרטונים אנונימים בפייסבוק והתפתח לעסק ומותג מצליח.

לכן כשנפתח "תומר תומס בפיתה" חיכיתי עם הביקור. אני קצת נרתע מטרנדים, במיוחד כשהם גדלים באינטרנט ויוצאים לעולם האמיתי. זה לא שכוכבי רשת לא יכולים לייצר אוכל טוב, אבל מכיוון שעד כה לא פיתחנו את הטכנולוגיה שמאפשרת להריח את הסטורי, אני נשאר חשדן. חוץ מזה, ממרחק האינסטגרם הרגשתי שמדובר במקום שמתבסס לא מעט על גימיקים – הסיגרים שננעצים בכל פיתה כאילו היו דגל ישראל, המנות המיוחדות שהורכבו מתבשילי מוח וטחול בפיתה, וכמובן, התמונה שבלוגו. אבל הגיע הזמן להתעלם מההייפ ופשוט ללכת לאכול.

הלוגו, הנוכחי והאקס. חינאווי (מימין) ותומר תומס (צילום באדיבות בשארה חינאווי)

את הפיתיה שלו פתח תומס (אקרא לו בכינוי המקוצר, ברשותכם) בלוקיישן שעד לפני כמה חודשים עוד איכלס את הפיתה של חינאווי. ולא רק הפיתה שבשם נשארה – המבנה כולו, מבפנים ומבחוץ, נרא בדיוק כמו המקום של חינאווי, כולל הויטרינות, מסך הטלוויזה שמציג את התפריט והפונט בו כתוב האני מאמין של המקום. האני מאמין של תומס, אם שאלתם, מדבר על סבו ללו ז"ל, על זכרונות ילדות של בשר בתערובת תבלינים קסומות והרצון לשחזר את הטעמים לתוך הפיתה. רק שני דברים חדשים יש – התפריט עצמו, והשלט שמכריז "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" בכתב רש"י, רמז לסיפור נפילתו וצמיחתו מחדש של תומס.

עם כל הכבוד (באמת) לסיפור חייו של תומס וגם לסבו, את האוכל בודקים רק עם הלשון. הזמנתי שלוש מנות: פיתה קבב כבש (40 ש"ח), שיפוד נתח קצבים בפיתה (48 ש"ח) ותבשיל בשר ראש פיקנטי בפיתה (52 ש"ח), כולם מוגשים עם חומוס, טחינה, כרוב לבן, צ'ימיצ'ורי, עגבניות ובצל על האש וחריף. בזמן שהמתנתי לפיתות, אישה נכנסה לטעום את תבשיל המוח הפינקטי בפיתה שלא היה לי אומץ לקחת. היא קיבלה את הפיתה שלה, ואז התלוננה שיש בה שערה ארוכה. כל העובדים במקום הסתכלו אחד על השני, קירחים לחלוטין, למעט הקופאית שהיתה בכלל בחוץ בזמן שהפיתה הוכנה. הם עדיין החליפו לה את הפיתה בלי ויכוחים, אז מבחינתי הם כבר מקבלים 11 מ-10 על שירות טוב.

הסיגר והפיתה. קבב של תומר תומס בפיתה. צילום: מתן שרון

כשהפיתות הגיעו, אותו סיגר אינסטגרמי בלט מעליהם. הסיגר, יש לומר, לא היה מיוחד בשום צורה. ממולא בשר (יש גם תפו"ד לפיתות צימחוניות), פריך, מטוגן ותקוע לי בפיתה. אני אמור לנגב איתו? לדחוס אותו פנימה ולנגוס יחד? ניסיתי את שתי האופציות, אף אחת מהן לא תרמה לי לחוויה. הבשר שבפיתות, לעומת זאת, תרם ועוד איך. הקבב היה פשוט ומדויק, בלי תיבול מוגזם, עם צריבה מדויקת שהשאירה את מרכזו כמעט חי, מה שנתן לו טעם מורכב שהתמקד באיכות הבשר ולא במסביב. נתח הקצבים, רצועות ארוכות ועסיסיות במיוחד, היה מרהיב. טעם עז ופיקנטי שספג מהגריל כל מה שיכל ונתן בחזרה באהבה רבה. גם איתו התיבול היה עדין, מתוחכם מבלי להתחכם, והתוצאה היתה פצצת טעם שהצליחה לחצות את הגבול לעבר האומאמי.

על תבשיל בשר הראש פחות עפתי. תומס בהחלט הצליח לרכך את הבשר הלא פשוט הזה לרמה מרשימה, אבל לא כל כך מאמין בתבשילים בפיתה, שלרוב יוצאים שלם קטן מסך חלקיו. הדבר השני שקצת התפספס היה סידור הפיתות – הסלט שכב מלמטה, החומר נמרח בפיזור לא אידיאלי, הבשר התרכז ללב הפיתה והצדדים נשארו מיותמים מרוטב בשתי הפיתות הראשונות (תבשיל בשר הראש דווקא מילא אותה הרבה יותר יפה). אלו בסך הכל דברים קטנים שבעיקר, לעניות דעתי, נובעים מתשומת לב יתרה לגימיקים (כן, תבשילים בפיתה זה גימיק). עזוב אותך מזה תומס, הבשר שלך מספיק מצוין, אתה יכול רק להרוויח מלהתמקד בו, בלי הסחות דעת מיותרות.

תומר תומס בפיתה, אליפלט 26. א'-ה' 10:00-21:00