טיים אאוט timeout

סליחה על השאלה, אבל כבר הבנתם שהשידור הציבורי עובד מעולה?

| מאת: שי סגל

אחרי שנה וחצי כבר אפשר לקבוע: השידור הציבורי פשוט עובד. הדרך עוד ארוכה, אבל מפרויקטים טלוויזיונים חשובים ונועזים ועד להיטי קאלט עתירי צופים, כאן 11 בכיוון הנכון

מתוך "סליחה על השאלה" בכאן 11

מתי בפעם האחרונה נראָה באזורנו פרויקט ציבורי שאינו נגוע? כלומר פרויקט שהתגבש מכספי ציבור וזרועות הממשלה לא לפתו אותו עד שהכחיל ופרפר ומוחו ניתק מהגוף? זה כמעט לא קורה עוד. כספי הציבור הם כספי הקזינו של הממשלה. כל קפריזה של פוליטיקאי ליצן או חמור סבר, מהאידיוטית עד ההרסנית ביותר, יכולה להיות ממומנת על ידם.

כאן 11, הערוץ הציבורי הפועל במסגרת תאגיד השידור הישראלי כבר יותר משנה וחצי, הוא מהפרויקטים הסוררים היחידים שממש ממלאים את ייעודם ("ערוץ הנותן במה ליצירה מקורית ורלוונטית וביטוי לכל גווני החברה הישראלית") ללא משוא פנים, ולפחות על פניו גם בלא פיקוח אגרסיבי. כאן 11 נאמן לתרבות הישראלית בלי לציית לחוקים פרנואידיים. הוא נאמן מתוך שליחות והשליחות הזאת אשכרה משתלמת לו.

עוד כתבות מעניינות:
הדוקו הישראלי הוא הדבר הכי חם על המסך כרגע
הסדרות שידביקו אתכם לטלוויזיה בחורף הקרוב
כך הרגה הטלוויזיה את העיתונאי הטוב 

ערוץ ציבורי, מעצם היותו ערוץ ציבורי, סובל ממגבלות שהופכות אותו לנחות ביחס לערוצים מסחריים: אין לו אפשרות ליהנות מתקציבי עתק של מפרסמים וגם לתקציב הקיים – תזרים כספי הציבור – יש תקרה קשיחה. נוסף על כך, ואולי זאת הנקודה החשובה יותר, הוא לא יכול לפעול ללא רסן. הוא ערוץ "לכל המשפחה" המחויב לעבוד במרחבים של פוליטקלי קורקטנס ולא לנשוך כמו טורף פראי. הנכות הבסיסית הזאת של כאן 11, שאינה שונה בהרבה מנכותם של ערוצים ציבוריים אחרים (BBC הבריטי ו-NPR האמריקאי לדוגמה), מכריחה אותו להשקיע את כל משאביו בחיסול תגית ה"פרווה". אחרי שיעשה את זה, אם יעשה את זה, אולי יצליח להגיע לממדים של גדולים וחופשיים ממנו מבחינה תקציבית ותוכנית.

כאן 11, שבימי השידור הראשונים שלו דשדש, למד הרבה על הקהל הפוטנציאלי שלו ממחלקת הדיגיטל המצוינת של התאגיד, למד מה־BBC והגיע למקום שבו חפץ להיות מיום היווסדו: לעשות טלוויזיה טובה בלא קשר למגבלות. זה התחיל ברכש החכם של סדרת המופת "Planet Earth"; עבר דרך הגרסה הישראלית לג'ון אוליבר – "פעם בשבוע עם תם אהרון"; המשיך לסדרת המקור "שטוקהולם"; לעונה נוספת של "היהודים באים"; למגזין תרבות חדש ולא רע בכלל למרות הפורמט השמרני, "סוכן תרבות". היו גם כמה נפילות: "קארפול קריוקי" עם ניקי גולדשטיין, שאמור היה להיכנס לנעליו של ג'יימס קורדן – אבל האפיל הבריטי היה במרחק שנות אור; או "מדינת הגמדים" שהייתה אמורה להגיע לפיקים של רייטינג כמו בימי "חרצופים" והתבדתה.

אחרי כל אלה הגיעו כמה מהפרויקטים הטלוויזיוניים החשובים ביותר של הערוץ: הפורמט הבריטי ״Come Dine with Me”, שנרכש בתבונה על ידי רשות השידור כבר ב־2011 והפך ל"בואו לאכול איתי", ריאליטי קולינרי חברתי שהמניפולציה שלו עובדת על חובבי הז'אנר וגם על מתנשאיו במקביל, מה שהפך אותו לקאלט עוד בראשית ימיו. אחריו נרכש הפורמט האוסטרלי, "You Can’t Ask That", שבעברית תורגם היטב ל"סליחה על השאלה", והפך לסנסציה ברשת. פתאום נראו על המסך דמויות במשקל נוצה לכאורה ולא במסגרת דאחקה או דוקו סחטני: פוליאמורים, טרנסג'נדרים, ערבים, פליטים ושמנים – כל קבוצה בנפרד צברה בממוצע חצי מיליון צפיות ביוטיוב. הפורמט, דל תקציב והפקה, הוא אחד השיאים בטלוויזיה הישראלית – קודם כל משום שהוא הצליח לחבר בין זקנת המדיה, הטלוויזיה – ובין מה שעדיין מכונה ניו-מדיה, האינטרנט – אבל גם כי הוא הטיל אור על פינות חשוכות שעד כה הטלוויזיה לא ששה להאיר.

"יחידה מעורבת", דוקו ריאליטי שמקדש ומגחיך את צה"ל במקביל (לא ברור אם בכוונה או כי המציאות מתעלה על העריכה), היא דוגמה להפקה שהייתה יכולה ליפול בין הכיסאות, בקונפליקט של עצמה, אבל הצליחה איכשהו לעבור את המשוכה ולנטרל (כמעט לגמרי) את השיוך הפוליטי של הצופה. במקום תיעוד רציני מבסיס טירונות, נוצרה טלנובלה מיליטנטית שמתרחשת במקום שמוכר להרבה מהישראלים, ולכן יש לה אפקט ממכר. על צה"ל היא אמנם לא אמרה שום דבר חדש, אבל הפלקטיות שלה מפוצה על ידי היותה נגישה לכל (והנתונים ביוטיוב יוכיחו את זה). צריך להודות, להגיד (בלי להגיד) על צה"ל שהוא מטופש בערוץ הציבורי זה כיף לא נורמלי.

מתוך "יחידה מעורבת" (צילום: יוני ינקוביץ')

האחרונה לזרוח בשמי התאגיד היא "העברים" של יאיר קדר, מיזם לסרטי תעודה ביוגרפיים על כותבים בולטים בתרבות העברית. "איבד פוגל את פוגל", לדוגמה, היא אחת הפסגות של הפרויקט שהופק הרבה לפני כאן 11, אבל כעת נתמך על ידיו. "העברים" אינה מדגדגת את נתוני הצפייה של סדרות פופיות כגון "יחידה מעורבת", אבל היא חשובה, נועזת, מעמיקה ומיוצרת על ידי במאים ואנשי צוות מתחלפים.

מרבית הפורמטים המשכנעים של כאן 11 הגיעו ביבוא ועברו אדפטציה, לכן לערוץ יש עוד דרך ארוכה לעבור. רכישה של רעיונות זרים אמנם נחוצה בשביל הבוסט הראשוני, אבל היא לא יכולה להיות מרכז הכובד של ערוץ ציבורי. הבליץ שהוטח בשנה האחרונה על הצופה היה הכרחי כדי להרוויח את אמונו, ועכשיו הוא זמן קריטי להעניק תקציבים ומקום ליוצרים מקוריים שיתפרעו בחוכמה ובהשראת פנינות טלוויזיוניות כמו "סליחה על השאלה". עד שכאן 11 יעביר הילוך צריך להגיד לזכותו – ככה עושים שימוש הגון בכספי ציבור, ככה נראית טלוויזיה טובה (ואת הג'אנק הלא רלוונטי של ערוץ 12 ו־13 אפשר להשאיר לזומבים האחרונים, אם הם עוד ישנם).

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out,"מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: f2fadbfc0df0