טיים אאוט timeout

העולם שאחרי metoo#: הסיפור הקצר שחשף את הבעיה בסקס בטוח

| מאת: דנה פרנק

הרשת סוערת בעקבות "Cat person" סביב שאלת האונס, אבל לפעמים אנשים פשוט מזדיינים ומתחרטים. אחרי שנסיים להגדיר מהי הטרדה מינית ומהו אונס, נוכל לטפל בסקס ה"נכון"

  • https://static2.timeout.co.il/media/2016/02/sizes/GettyImages-200013782-002_h_wo_680_382.jpg
סקסי ולנטיינ'ז. צילום: Gettyimages

מה יש בסיפור קצר, ארוך יחסית, שגורם לו להגיע בתוך ימים מהבמה היוקרתית אך המוגבלת של מגזין הניו יורקר אל אינספור חיפושים בגוגל ודיוני רשת סוערים? אם אין לכם מושג על מה מדובר, כנראה שביליתם את השבועות האחרונים באיגלו. שם, כשגללתם את הפיד בפייסבוק וראיתם שכולן דנות ב"'איש החתולים' – כן או לא", חשבתם שמדובר באיזה סיטקום שטרם הספקתם להגיע אליו כי מה לעשות, הבינג' של "הצמד" לא יסיים את עצמו.

ולא היא: "Cat Person" הוא סיפור קצר מאת קריסטן רופניאן. הסיפור עוקב אחרי מערכת יחסים הנרקמת בין מרגו בת ה-20, מוכרת בקיוסק בבית קולנוע אמנותי, לבין רוברט בן ה-34. רוברט מתחיל עם מרגו בעבודה, הם מפלרטטים בסמסים שעות וימים, כמעט ללא הרף, ואז מגיע מפגש מאכזב שמוביל לסקס גרוע. לאחר מכן מרגו מחליטה לעשות גוסטינג – כלומר להיעלם לרוברט, שמסרב לקבל את הרמז. כשהיא חותכת ממנו הוא מופיע בבר שבו היא וחבריה הסטודנטים יושבים, שולח לה ערימה של סמסים מעיקים ולבסוף קורא לה זונה.

עוד כתבות מעניינות:
נשות הוליווד ישחירו את "גלובוס הזהב" במחאה על ההטרדות המיניות
אישיות השנה של מגזין TIME: הנשים שהתלוננו על הטרדות מיניות
חברות המערכת מספרות על ההטרדות והתקיפות המיניות שחוו

אני מקווה שלא תסתפקו בפסקה הדחוסה הזאת, על המרחק האירוני שבה, ותטרחו לקרוא את הסיפור או להקשיב לו בגרסת האודיו היפה. מכיוון שהיופי והעוצמה מסתתרים עמוק בנימים שלו, בתפרים ובמילים שמחזיקים את העלילה במקומה, והם אלו שהפכו אותו למרכז השיח, הביאו לו כמות משוגעת של תוצאות חיפוש ואף הצדיקו פתיחת חשבון טוויטר שעוקב אחרי תגובות גברים אליו. צריך לנסות להבין מה גרם להד התקשורתי, אבל צריך גם לתת כבוד למיומנות שבה הסיפור עצמו מורכב.

מה שמרעיש כל כך, בראש ובראשונה, הוא הדמות הראשית. המחשבות של מרגו מפורטות בדיוק כירורגי, כולל הצדדים המכוערים והמגעילים. ממרחק אפס אפשר לראות איך מרגו נדלקת כל כך, מתמלאת באור מנשיקה אחת במצח של גבר, שבמבט ראשון נראה לה כבד ועצוב ומבוגר מדי, כזה שלא הייתה מתחילה איתו במסיבה. ממרחק אפס אפשר לתהות יחד עם מרגו אם זהו אור של ממש, ואיך הוא נעלם מהר כל כך כשמתברר שהאיש הזה מחוספס מאד גם במגעו.

ברזולוציה הזו, כשכל הרגשות פרושים בפנינו, פתאום ברור נורא למה אי אפשר להגיד די, עזוב, כבר לא בא לי. וברור למה היא בוחרת להקריב עשר או עשרים דקות של מין, ובלבד שלא תצטרך לנסות לחצות אוקיינוס תודעתי שלם, מלא ב"מה אתה חושב ומה אני חושבת", רק כדי להיחלץ משם.

ולמרות זאת, מרגו היא דמות נשית לא שגרתית. בניגוד לדמויות הקלאסיות הנשיות, מרגו יוזמת ומזיזה את כל המהלכים בסיפור.

הדבר הבא הוא שמדובר בקול של אישה. ואנחנו, מסתבר, צמאות לקולות הללו. לא דיגדגו לנו שש עונות של "בנות" ולא ארבעה כרכים של "החברה הגאונה".

התהליך בסיפור הוא של גילוי עצמי. אם בתחילת הרומן הדמויות שקועות בפנטזיה ולא רואות אחת את השנייה, הרי שבתהליך החיזור ובמפגש מרגו כבר מפסיקה לשמוע את עצמה. היא עסוקה רק בלגרום לו להמשיך לכתוב לה, וכשהם נפגשים היא מרוכזת במה שהוא חושב. הוא מעיר לה בחוסר נחמדות על מה שהיא לובשת, והיא מיד אומרת לעצמה משהו כמו: "כן, אבל זה בגלל שהוא רצה שאשקיע יותר בשבילו, ועכשיו הוא חושב שלא אכפת לי".

אבל כשהם שוכבים קולה של מרגו מתעורר. היא פתאום שומעת שלא טוב לה. מה שקורה ביניהם לא קשור לסקס שהיא מכירה. היא מדמיינת עולם שבו הייתה יכולה לתאר את זה לגבר אחר והוא היה שומע את הקול שלה, ומסכמת שזה פשוט לא אפשרי. זה צובט בלב. אבל האם זה נכון? האם גברים לא יוכלו להבין?

מבקר הספרות יובל אביבי אומר שלדעתו הסיפור הזה מתאר אונס. אבל זה לא נכון; המצב המתואר הוא לא אפור ובטח שלא שחור – הוא לבן מוחלט. ובלבן המוחלט הזה, מה לעשות, אנשים ונשים מזדיינים מהסיבות הלא נכונות ומתחרטים על זה, גם תוך כדי. הנה הצצה אל העולם שאחרי metoo#: אחרי שנסיים להגדיר מהי הטרדה מינית ומהו אונס, נעמוד מול כל הסקס המסומן כבטוח, ונגיד אוי א ברוך. אז נבין עד כמה הוא מסורבל ביחסי כוח ובאלימות ובפערים, ואולי נוכל סוף סוף לטפל בכל המקומות שהסיפור הזה רק מתחיל לגלות לנו.

כולנו מרגו לפעמים. וכולנו רוברט לפעמים. אני הייתי שניהם, ובטח גם לא מעט מכם. ואולי, במקום להשוות את התגובות לסיפור אל התגובות לקמפיין ההוא, או לפרק השלישי בעונה השישית של בנות, צריך להשוות אותו לתופעה וירטואלית אחרת. זוכרים את השמלה? ההיא שחלק ראו בלבן עם זהב וחלק בכחול ושחור? אמרי לי באיזה צבע את רואה את איש החתולים, ואומר לך מה הפרספקטיבה שלך.

דנה פרנק היא עורכת ב"כאן כלכלי" של תאגיד השידור הציבורי

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: 1132b7ef270361ea