עד השידוך האחרון: אומרים אהבה חדשה יש בעולם. לא בטוח בכלל

זה לא חדש שתופעת ריאליטי השידוכים עולה כפורחת – הסיפור התחיל, כמובן, אי שם בתחילת המילניום עם "קחי אותי שרון", לאחר מכן עם "הרווק" או "24/7" הכושלת וסליחה משאר הכישלונות ששכחנו, והגיע לשיאו עם "חתונה ממבט ראשון" (או "חתונמי", בכינויה הקצר והמעצבן) שהצליחה בענק בקשת. בעקבות הפורמט המצליח באו גם "הקבוצה" (שנחלה כישלון חרוץ), והמתחרה האמיתית מצידה של "רשת" היא "אהבה חדשה" שעלתה אמש (שלישי) לעונה שלישית. הסדרה, שהחלה ממש בצאת ישראל מהקורונה, מובלת על ידי מאיה ורטהיימר – ומקווה להמשיך את ההצלחה היחסית שבאה בשתי העונות הקודמות.

נשים ביוגה, גברים בחדר הכושר. "אהבה חדשה" (צילום מסך: רשת 13)

"אהבה חדשה" מציעה טוויסט: ריאליטי רומנטי שמגיע מהזווית הנשית. כלומר, מקום שבו האישה היא שמובילה את התהליך – ומנסים להתאים לה גבר, ולא כפי שנהוג בדרך כלל בעולם שלנו, מערכת יחסים שבה הגבר הוא היוזם. שלוש נשים מופיעות בפנינו – נויה (דוגמנית ונטורופתית), דניאל (עורכת דין) ויובל (מנהלת פרסום). הן מגיעות במצבים שונים בחיים – נויה היא דוגמנית שהיתה מאוד נחשקת, אבל כזו שנלקחה כמובנת מאליה; דניאל בחרה בחיים של קריירה והתרחקה מזוגיות; יובל מנסה לתקן מערכת יחסים רעה שחוותה לא מזמן בעזרת "אהבה חדשה". ובכל זאת, כך נדמה, בסוף הן מגיעות מאותו מנעד – כולן מאוד יפות ונמצאות בערך באותו שלב של החיים, סוף שנות העשרים ותחילת השלושים.

קרקס של אנשים שחיים בספרה אחרת. נויה, "אהבה חדשה" (צילום מסך: רשת 13)

כן, גם "אהבה חדשה" לוקה באותו סינדרום שראינו בה"קבוצה" – מה שאני מכנה "נשים ביוגה, גברים בחדר כושר". הנשים הן תמיד עדינות וסימפטיות באופן יחסי, הגברים – ברוב המקרים – מסוקסים ומאצ'ואיסטים. מורכבות? טייפקאסט קצת שונה מהרגיל? כנראה שלא נמצא כאן. אם בדרך כלל אנחנו מגיעים לריאליטי כדי לחפש מישהו להזדהות איתו – הרי שהמשימה הזאת מתפספסת. רוב הגברים ורוב הנשים לא נראים ככה, והעולם שמצויר ב"אהבה חדשה" מרגיש קצת כמו שכדורסלן ממוצע רואה משחקים ב-NBA. מין קרקס של אנשים שלכאורה נמצאים באותו מקום, אבל חיים בספרה אחרת לגמרי. אולי זו הבריחה שאנחנו מחפשים לעולם שונה משלנו, אבל יש משהו קצת מרוחק ואפילו קצת קלישאתי בהליכה אל המוכר והצפוי.

לפחות הוא לא מנהל הייטק. "אהבה חדשה" (צילום מסך: רשת 13)

בעיה נוספת בעלילה של "אהבה חדשה" נגע גם לסוג הגברים שנבחרו – מאיר ומולי, שנבחרו בהתאמה ע"י דניאל ויובל, הם כמעט מאותו המקום ממש. שניהם גברים שגדלו במשפחות דתיות, שניהם חזרו בשאלה ויצאו אל העולם החילוני, שניהם – איך ניחשתם – מנהלי הייטק בתל אביב. דור, השלישי, הוא אמנם דוגמן – אבל כן משמש כסוג של דמות להזדהות איתה, מישהו קצת פחות בנאלי (וקצת פחות מתיש) שאיתו הגבר הממוצע יוכל בכל זאת להזדהות, ברמה מסוימת.

חלאס עם האנטגוניזם. מאיה ורטהיימר ב"אהבה חדשה" (צילום מסך: רשת 13)

ויש, כמובן, את שאלת המנחה: מאיה ורטהיימר היא דמות שמעוררת לא מעט אנטגוניזם (לטעמי – לא תמיד בצדק), אבל היא כן מגישה את העסק בטבעיות. היא מצליחה להיות אמפתית למדי בשיחות שלה עם הבחורות (כולל עם דניאל, שבשלב מסוים כמעט ונשברת – מוטיב חוזר בתכניות מהסוג הזה), וגם ההגשה שלה זורמת ומצליחה אפילו להעלות חיוך מדי פעם. הדבקות בוורטהיימר בהחלט מוכיחה את עצמה.

פרשנינו לענייני קומנטים מיותרים. הפסיכולוגים ב"אהבה חדשה" (צילום מסך: רשת 13)

מי שפחות ברור לי מה הם עושים הם הפסיכולוגים, ד"ר רן פלד וד"ר סנדרין ברנר דז'יאן – ברור שהמעורבות שלהם בתהליך (בגלל הרגישות) היא חשובה, אבל הקומנטים שלהם במהלך "סצנות הקניות" (בהן הם מסבירים את מה שאנחנו רואים מול עיניינו) היו קצת מיותרים. יש דברים שאפשר לתת לצופים לפרש בכוחות עצמם (כמו, למשל, הקלאש הראשוני בין דור לנויה) ולא צריך לאיית אותו בצורה מפורשת מדי. לפעמים הסאבטקסט מדבר בעד עצמו.

דקה וחצי זה מספיק. דניאל, "אהבה חדשה" (צילום מסך: רשת 13)

ואם התחלנו את הדרך ב"קחי אותי שרון", הרי ש"אהבה חדשה" מסמלת את סגירת המעגל: אם בתקופת "קחי אותי שרון" הרעיון של אישה שבוחרת גברים המתחרים על ליבה נחשב לרעיון עוועים (ברמה שאורי שנער, מנכ"ל קשת באותו הזמן, סיפר פעם בגילוי לב שהוא התלבט מה המסר שזה משדר לבת שלו), היום הוא כמעט מציאות מובנת מאליה. שלוש הנשים שלפנינו בחרו בבירור בין שני גברים על סמך קליפ של דקה וחצי, ולאף אחד מאיתנו זה לא מרגיש מוזר. אלה ימי ריאליטי השידוכים שאנחנו חיים בהם. מצד שני, כנראה שבעולם חסרה אהבה, העיסוק הזה ברומנטיקה נטולת הרומנטיקה שעל המסך – רק יילך ויגבר.