לא לילד הזה: נטפליקס, בבקשה תפסיקו להרוס לנו זכרונות ילדות

בימוי. צילום. משחק. אפקטים. לפני זמן רב ארבע האומות האלה חיו בהרמוניה, אבל כל זה השתנה כשנטפליקס החליטו לתקוף. כן, ניחשתם נכון,נטפליקס עושה חידוש לסדרה שכל ילדי ניקלודיאון גדלו עליה – "אווטאר: כשף האוויר האחרון". עיבוד שכולנו רצינו שיצליח, במיוחד אחרי האסון שהוא הסרט משנת 2010. מ. נייט שאמלאן ניסה לדחוס את העולם העמוס שנבנה בסדרת האנימציה של ניקולודיאון לסרט שאורכו שעה וארבעים ושלוש דקות, משימה כמעט בלתי אפשרית. הוא נכשל.

>> המצעד החודשי: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה עכשיו
>> נפרדנו כך: "מנאייכ" היא נס ישראלי בתקופה של ניוון טלוויזיוני

היה ברור כבר אז שזאת לא הפעם האחרונה שבה נראה ילד נוסף עוטה את הקרחת עם החץ הכחול  ויוצא להציל את העולם מאומת האש, וכשבנטפליקס הכריזו על העיבוד שלהם והצהירו שהוא יהיה נאמן יותר למקור זה היה מרגש, הזדמנות חדשה לחוות את הילדות מחדש עם סוקה, קטארה, אנג, אפה ומומו. אז למה העיבוד החדש של נטפליקס מרגיש כל כך לא אפוי?

כמו בסדרה הישנה, גם כאן קטארה, כשפית מים בתחילת דרכה, ואחיה סוקה, מנהיג שבט המים בקוטב הדרומי, מוצאים יום אחד את אנג, ילד שהוא גם האווטאר השולט בכל ארבעת האלמנטים והקפיא את עצמו למאה שנה אחרי שאומת האש תקפה, וכעת הוא חזר להשיב את האיזון לעולם. סדרת המקור הצליחה בעיקר בזכות האנימציה שהייתה מושפעת מסגנון האנימה היפני, אבל גם בזכות התסריט המצוין והעולם שבנו מייקל דנטה דימרטינו ובריאן קונייצקו בניקלודיאון לפני כמעט עשרים שנה.

האנימציה אפשרה לכל האלמנטים להיראות עוצמתיים בדרכם וכל ילד (ומבוגר) היה יכול להתחבר לאומה אחרת, גם כאשר הסיפור עוקב אחרי אנג. העיבוד החדש של נטפליקס הבטיח לנו להיות נאמן יותר מקודמו, אבל גם לא חושש להתרחק קצת מהמקורות לטובת דחיסת הסיפור והתאמה ללייב אקשן. ועדיין – "אווטאר: כשף האוויר האחרון" היא סיפור של חצי כוס ריקה לגמרי וחצי כוס גדושה מלאה.

"אווטאר: כשף האוויר האחרון" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

הרבה זמן לא נתקלתי בסדרה שמרגישה כל כך חצי-חצי. הליהוק הוא הדוגמה הכי טובה לכך. מצד אחד אנחנו מקבלים ליהוקים מעולים: בתפקיד סוקה, הלוחם שנותר לבדו להגן על השבט, אנחנו מקבלים את איאן אאוסלי, ליהוק מדויק לדמות גם אם הוא נראה כמו הכלאה מוזרה בין ריאן ריינולדס לג'ים קארי; ובתפקיד של אחותו קטארה אנחנו מקבלים את קיאוונטייו טרבל, שמצליחה להביא לידי ביטוי באופן מדהים את האתגרים והרגשות שהיא פוגשת במסעה. גם דאלאס לו בתפקיד נסיך אומת האש צוקו ופול סאן-היונג לי בתפקיד הדוד אירו הם תוספות מצוינות לקאסט, כשהם עומדים בצד של הרעים, כביכול, אבל מצליחים לגלות גם קצת טוב בתוכם ובכך לטשטש את הגבול בין טוב לרע.

אבל עם הדמות הכי חשובה המלהקים פישלו לגמרי. את אנג, האווטאר שלנו, משחק גורדון קורמייר, שנראה הרבה יותר מדי צעיר לתפקיד. זאת לא הבעיה העיקרית. יש חוסר הלימה מובהק בין מה שאנג צריך להיות לבין מה שקורמייר יכול לשחק. אי אפשר להאמין לקורמייר שאומר שהוא ישן בזמן השיעורים או אפילו כשהוא עושה שטויות, והאנרגיות שלו ממש לא מתאימות לדמותו היפראקטיביות של אנג. מזל שרוב הליהוקים בסדרה מוצלחים ואף מפתיעים – כמו הליהוק של דני פודי (הלוא הוא עאבד מ"קומיוניטי"), לתפקיד של סיי או אוטקארש אמבודקאר לתפקיד המלך בומי. 

"אווטאר: כשף האוויר האחרון" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

בעיה מהותית ברימייק הזה היא העובדה שיש אומה אחת מוצלחת בהרבה מהאומות האחרות, וכן, אני מדבר על אומת האש. בסדרה המונפשת כל האלמנטים שווים בכוחם, לכל אחד יש יתרונות, לכל אחד יש כוח משלו וכולם נראים חזקים ומגניבים בטירוף. בתור ילד, אני זוכר שהתמודדתי עם ההתלבטות לאיזו אומה הייתי בוחר להשתייך ולא ידעתי מה לבחור. זו דילמה שילדים רבים היו צריכים להתמודד איתה בפרנצ'ייזים שונים, כמו "לאיזה בית אני אהיה שייך בהארי פוטר?" (סלית'רין, כמובן). בתור ילד הייתי שמח להיות פשוט האווטאר ולשלוט בכל האלמנטים. העיבוד החדש פשוט מראה שאין התלבטות: אומת האש היא החזקה ביותר מכל האומות, מחריבה ושורפת את כל העומד בדרכה. האופן שבו היא מוצגת גרם לי לחשוב שאומת האש באמת צריכה לשלוט בעולם. 

אפילו הקרבות לא מצליחים להיות מספקים. אחת הסיבות שעושים לסדרת אנימציה עיבוד לייב אקשן היא כדי לתת טון בוגר ומציאותי יותר, לפעמים זה עובד, אבל בתשעים אחוז מהמקרים אין אפילו טיפת דם אחת שנשפכת. כשתוקפים בסכין אין דם, מקסימום משספים איזה בגד, מה שגורם לקרב להיראות כמו מחול ולא כמו אירוע שמעליו מרחף המוות. לרוב האפקטים מפצים על זה, אבל כמו שאמרנו, זאת סדרה שהיא חצי-חצי, אז הם רק חצי-מפצים על זה. ברגעים החשובים האפקטים מצוינים, אפילו אפה הביזון המעופף ומומו הלמור המעופף נראים טוב מאי פעם (אולי יותר מהסדרה המקורית), אבל יש רגעים שבהם זה מרגיש כאילו אני צופה בסרט משנת 2005, כמו פילטר אדום מביך כשהגנרל ז'או הורג את הירח או זוהר כחול קרינג'י כשהחבורה עוברת לעולם הרוחות.

"אווטאר: כשף האוויר האחרון" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

אם רוצים להתחבר לראשונה לעולם של "אווטאר" ולא מכירים את הדמויות ואת קווי העלילה לפרטי פרטים, בהחלט אפשר ליהנות מ"אווטאר: כשף האוויר האחרון". יש בה חלקים טובים ומבדרים. אבל לצופי הסדרה האדוקים יותר זאת צפייה לא פשוטה. יותר מדי רגעים לא עוברים תרגום ראוי מאנימציה ללייב אקשן, החל משורות דיאלוג צ'יזיות וכלה בהרג נטול דם ובליהוק האומלל של אנג. מה לגבי עונה שנייה? מצד אחד, הייתי שמח לראות אם ואיך משפרים את זה בעונה הבאה (במיוחד אחרי ההצלחה של העיבוד של "וואן פיס"). מצד שני, אני ממש מקווה שבנטפליקס יפסיקו להרוס לי את זכרונות הילדות ויבטלו את התוצר החצי-אפוי הזה.