געגועיי לגרטל: זאת לא אולימפיאדה בלי שידור ציבורי

את סוף השבוע האחרון ביליתי בניסיונות נואשים להבין כיצד אפשר לצפות באולימפיאדה מבלי להזמין חבילות יוקרתיות. בסוף נחתתי על המלצה להוריד את האפליקציה של ספורט 5 ולשלם 20 שקל לחודש. אלא שלאחר זמן קצר הבנתי שהשירות שהאפליקציה הזו מציע מוגבל כמו לנסות לצפות בקרב טקוואנדו דרך המסך הפצפון של המכשיר הנייד שלי.

הצלחה מסוימת להעביר את השידור ממסך הנייד לטלוויזיה (דרך קאסטינג) לוותה בהבנה שהשידור הופך ליותר גרוע, וזה לא באמת פתרון. להתחבר ליורוספורט עדיין לא ניסיתי ולא ברור לי מה אפשר לראות דרך הזכיין הראשי של המשחקים, ומה חסום פה מכיוון שערוץ הספורט קנה את הזכויות המקומיות. כך או אחרת: אולימפיאדה לא ממש ראיתי.

אני מנחש שלרבים פה יש רעיונות ממש טובים בעניין ודרכים מקוריות (וגם לא חוקיות) לצפות במשחקים. תכלס אשמח לשמוע מכם, אבל זה בכלל לא העניין, נמשיך אחר כך בפרטי מה שנקרא. העצבים נובעים מכך שאני ואחרים בכלל צריכים להתאמץ כדי לצפות במה שעד לא מזמן היה בגדר מוצר צריכה בסיסי – צפייה באולימפיאדה דרך ערוץ ציבורי.

במשך עשרות שנים לוותה תחרות הספורט הגדולה בעולם על ידי הערוץ הציבורי (ערוץ 1 שהפך בהמשך לתאגיד השידור כאן) במה שנראה כמו שידוך מושלם. כל זה השתנה בתחרות האחרונה בריו דה ז'ניירו לפני כחמש שנים אז החל ערוץ הספורט לשדר את התחרות, ואם אז עוד קצת כעסנו, נראה שכעת בפעם השנייה זה כבר עובר די בשקט. אבל למה, בעצם, זה עובר בשקט?

האולימפיאדה נועדה להיות אירוע מחבר, כן, בפעם האלף – משהו ציבורי, של כולם, והיא פשוט פוסקת מלהיות כזו ברגע שהיא מדירה אוכלוסיות שונות ממנה פה בארץ. אין סיבה שלאף אחד יהיו קשיים לצפות בה, גם לאלה שיש וגם לאלה שאין; זו כל המהות שלה.

וגם למימד המקומי ישנה חשיבות. ברור, סביר להניח שאמצא בשלב כזה או אחר שידור חו"לי כזה או אחר, חוקי יותר או פחות; אבל מה לעשות שגם אני, אפילו אני, מפתח מעט רגשות לאומיים בתחרות הזו? כן, אני רוצה להקשיב לשדר הישראלי צווח אחרי האיפון של המתחרה הישראלית; או לפרשנית הוותיקה מתארת את המצב המנטלי שאותה מתחרה נמצאת בו כרגע.

תאמרו: "יאללה, סכום זניח והכל אצלך בטלוויזיה", ואענה לכם תשובה מעט מעצבנת אך נכונה: "זה לא הכסף, אלא העיקרון". וגם: לכו תדעו עד לאן הכרסום ההפרטתי הזה יסתיים – אולי, נגיד, בעוד 8 שנים כשנדרש לשלם על כל קרב על מדליית הארד בבית הניחומים? לא תודה.

משה גרטל. מתוך ויקיפדיה

וכן, מעבר לעניין העקרוני כדאי גם לזרוק מלה על הפולקלור שמלווה את השידורים האלה; את האנשים שנשלחו אליו מטעם השידור הציבורי במשך שנים. רחמנא ליצלן, ואני משוכנע שמבקרי השידור הציבורי יוציאו קצף – מקצועי הרבה יותר מזה שאנחנו חווים בימים אלה מרוב אנשי ערוץ הספורט.

תנו לי לצפות במשה גרטל (כן, על שלל רגעיו המעט תמוהים) משדר מהבריכה בטוקיו, עם הניסיון הבלתי נתפס שלו, ולא באנשי האולפן הפתוח של ערוץ הספורט מלהגים על דברים שהם לא ממש מבינים בהם. זה כמעט מכמיר לב לצפות בהם (מהמעט שראיתי). ועל המוצר הדי נחות הזה עוד מבקשים מאיתנו כסף. לא מעט כסף. תנו לי במקום פולקלור של ערוץ ציבורי. אני יודע שיהיו שם תקלות, אבל געגועיי לגרטל כבדים מנשוא.