פופ-אפ אוכל נגד הגירוש: בואו לתמוך בהשארת הילדים בארץ

ברשות ההגירה מדברים על ״להחזיר אותם לביתם״, אבל ברור שאין להם בית אחר ואין להם ארץ אחרת

את ביסמרק אני מכיר שנים. הוא עובד אצלי בעמדת הדגים. מפלט בעיניים עצומות. את שרון ובת׳ פגשתי רק לאחרונה. שלושתם נולדו בפיליפינים וגרים בישראל. אבל ביסמרק הוא נצר לקהילה יהודית שתחילתה במאה ה-16, כאשר היהודים נמלטו מספרד. שרון ובת׳ לא. הן הגיעו לכאן בתור עובדות זרות בתחום הסיעוד. ביסמרק אזרח ישראלי, חי כאן עם אשתו, כמו כל אחד ואחת מאתנו. הן מנגד חיות עם ילדיהן, ומפחדות שהן עלולות להיות מגורשות מכאן.

המשק הישראלי נשען על עובדים זרים כבר 30 שנה. הם עובדים בכל המקצועות שהישראלים מתרחקים מהם. ענף המסעדנות מעסיק אלפי עובדים זרים ומבקשי מקלט. ענף הבניין מעסיק עובדים מכל העולם. החקלאות הישראלית, ענף התיירות, מה לא בעצם? וכמובן, ענף הסיעוד, שתלוי לחלוטין באלפי עובדות ועובדים מהפיליפינים.

טעימה ממה שיוצע בראשון. צילום: גיל גוטקין

יש חוקים ברורים בנוגע להעסקת עובדים זרים, אבל יש גם אנושיות בסיסית. הנשים האלו, שמטפלות בסבים ובסבתות, באבות ובאימהות שלנו, מגיעות לכאן במטרה לעבוד שנים רבות. זאת תקופה שבה מייצרים סביבת חיים, מתרגלים למקום מגורים ורוקמים קשרים – חבריים ורומנטיים. באופן הכי טבעי, והכי אנושי, לנשים האלו גם נולדים ילדים.

אפילו ממשלת ישראל הבינה את זה, וקבעה מתווה שיאפשר לילדים שנולדו בארץ, ״ילדי מהגרים שענו להגדרה 'אין לי ארץ אחרת'״, כפי שהגדיר זאת שר הפנים, לקבל כאן מעמד קבע. זה היה ב-2006. ב-2010 הממשלה שוב קבעה מתווה בנושא. הפעם – ילדים שכבר עלו לכתה א׳ יוכלו להישאר.

ואחת נוספת. צילום: גיל גוטקין

בשנתיים האחרונות הממשלה איבדה את האנושיות שלה. רשות ההגירה עסוקה ב״לצוד״ את אותם הילדים, כיום כבר נערים. בקיץ שעבר ניסו לגרש כמה ילדים, אולם הלחץ הציבורי מנע זאת. לפני כחודש שוב קיבלו 10 משפחות צווי גירוש, שמורים להן לעזוב את ישראל תוך 30 יום, באמצע שנת הלימודים. באמצע מגיפה כלל עולמית.

אז מה אם הם נולדו וגדלו כאן? אז מה אם הם בעצם נערים ונערות ישראלים לכל דבר? ברשות ההגירה מדברים על ״להחזיר אותם לביתם״, אבל ברור שאין להם בית אחר ואין להם ארץ אחרת. האימהות שלהן אולי לא פעלו לפי החוק היבש, אבל ברור שהחוק האנושי מחייב לאפשר לאותם נערים ונערות להישאר בישראל ולדאוג שיהיה להם מעמד חוקי שיאפשר להם ולבני משפחתם לחיות כאן בשקט.

אסף דוקטור ב"דוק" (צילום: סמנתה פנדיני)

מסעדות בסולידריות: המיזם שמסייע גם לעסקים וגם לנזקקים

אני עוסק באוכל. אוכל מקרב בני אדם מכל העולם, להבדיל מפוליטיקה, שמרחיקה אותנו אחד מהשנייה. לכן, החלטתי לעשות את מה שאני יודע הכי טוב כדי לעזור לעורר את המאבק הציבורי נגד הגירוש המיותר.

חברתי לארגון האימהות הפיליפיניות uci ולתנועת ״זזים – קהילה פועלת״, וביום ראשון הקרוב, לערב אחד, המסעדה שלי ״אייבי״ תהפוך למסעדה פיליפינית. כל ההכנסות מאותו ערב יוקדשו למאבק האימהות. אז אם אתם אוהבים אוכל פיליפיני (אם לא, זה רק כי לא יצא לכם לטעום אותו עדין) או פשוט חשוב לכם לתמוך במאבק הזה, הצטרפו אלי, לבת׳, לשרון ולנערים ולנערות, ובואו נבהיר למשרד הפנים שהציבור לא מוכן לקבל גירוש ילדים.

פופ אפ נגד הגירוש יתקיים במסעדת אייבי בלינקולן 16 ביום א', בין השעות 17:30-22:30