איך הופכים דירה לבית: טקסים קטנים. סיפורים גדולים. ובולונז

אני נכנסת לרכב בסוף יום הלימודים, רוצה להגיע הביתה, מקלידה את הכתובת של הדירה החדשה שלי לראשונה בוויז. התראה קופצת למסך ומבקשת ממני להגדיר את היעד – זה "הבית"? "העבודה"? "מוסד הלימודים"? זיהיתי למטה את הכפתור האהוב עליי "הגדר מאוחר יותר", אבל לא יכולתי שלא לתהות מתי פשוט אלחץ "כן, זה הבית שלי".

>> דירה להכיר: הדירות הכי מיוחדות ומעניינות בתל אביב
>> אז עברתם דירה? מזל טוב: המתנות הכי שוות לחנוכת בית

מעברי הדירות בעיר הפכו כה תכופים עד שאנחנו מפסיקים לראות אותן כמרחב שמהווה בית, הנתפס כעוגן קבוע וסטטי, והן הופכות להיות מקומות מעבר בלבד. מחירים ללא פיקוח, תמ"א ללא התראה, עבודות רכבת קלה שלא מקלה ושינויים בקצב גבוה שהחיים האינטנסיביים העירוניים בכלל והתל אביבים בפרט מכניסים לחיינו האישיים, גורמים לנו לחיות כנוודים גם כשיש לנו משכן. חוסר הוודאות לגבי פרק הזמן בו נישאר בדירתנו הנוכחית מוביל לבלבול הדעת לגבי מהותו של בית, ומוביל גם אותי להתמהמה עם ההגדרה החד משמעית. 

זה לא בית, זה מקום מעבר בלבד. הדירה השכורה כזירת אסון (צילום: שאטרסטוק)

יש קשר ישיר בין תפיסת הזמן שלנו לבין היכולת שלנו להעניק משמעות למרחב בו אנחנו נמצאים. כל עוד אנחנו מנציחים את הרגעים החולפים ואת המרחבים המשתנים על ידי היאחזות בהם, או שאנחנו דווקא נמנעות מלפתח איתם כל קשרי קרבה מתוך בהלה נחרדת –  אלו ימותו עם תנועתו של הזמן קדימה וישאירו אותנו בחיפוש מתמיד אחר הוודאות. נראה שדווקא ההכרה בתנועתו המתמדת של הזמן מאפשרת למצוא בתוכו אי של בטחון. האי הזה הוא הנצח. 

הדרך לייצר נצח בתוך הזמן הליניארי שלנו, לייצר בית יציב בתוך מעברים, ולייצר ביטחון בתוך חוסר הוודאות – היא בהתמסרות העמוקה לשינוי על ידי היצירה. יצירה של סיפור, יצירה של שותפות, יצירה של מקום. דירה הופכת לבית כשאנחנו מצליחים לייצר בה טקסים קטנים שמתקיימים בשיתוף פעולה מוחלט בינינו לבינה. כמו כשאני שותה את הקפה בבוקר, בפינה של הספה שבה נופל הצל של התריס הסגור למחצה בצורה ספציפית וייחודית.

דירה הופכת לבית אם אנחנו מצליחים לרכוש בתוכה חוויות חושיות עמוקות שנצרבות בזיכרון ונטמעות בזהות שלנו. כמו ריח הבולונז שאני מכינה ביום שישי או נקודת המבט מהמרפסת שלי לחצר אחורית ומוזנחת שרואים רק ממנה. דירה הופכת לבית כשאנחנו מצליחים לקיים בה שגרה אינטימית הקשורה בחלל שלה. כמו הפינה הזו בחדר בה אני זורקת את הבגדים שלי, או הקיר שמטויח עקום בו אני בוהה כשאני מצחצחת שיניים בלילה.

חוויות חושיות שנטמעות בזיכרון. מתוך המדור "דירה להכיר" (צילום: אור עדני)

הדרך להפוך דירה לבית היא שזירת הסיפור שלנו בתוכה. היא תשומת הלב למה שהופך אותה למיוחדת וחד פעמית. היא הקשב לדברים שמשתנים בתוכנו בזכותה, שמתאפשרים לנו באמצעותה. סיפור נוצר רק כשאנחנו בהתמסרות מוחלטת למקום, והתמסרות נוצרת רק כשאנחנו באמת מוכנים לקבל על עצמנו את העובדה שלמרות כי עתידו לחלוף, אנחנו מוכנים לתת להווה את מלוא הנוכחות והקשב שלנו כדי לייצר פרק שמכיל את הנצח בתוכו, שיעניק לזמן שלנו משמעות.

>> משבר הדיור: לא יעזור לכם לעזוב את תל אביב. רק מחאה תביא שינוי
>> דירות בתל אביב שמדכאות אותנו: עכשיו משחק המחשב

עבר בדיוק שבוע עד שחזרתי להגדרות הוויז ובחרתי להגדיר את הדירה החדשה שלי כבית. גם אם היא לא תהיה שלי לנצח, אני בוחרת לחיות את הנצח שלי דרכה. היכולת להרגיש בבית במקום זמני טומנת בחובה את השחרור מתחושת הבדידות, התלישות, הניכור שרבים מרגישים בחיים בעיר הגדולה, כי אלו מתרחשים רק כשאנחנו לא מרגישים בשייכות עם דבר. ברגע שנגייס את הדירה שלנו למקום שאנחנו יוצרים בו בית, נרשה לעצמנו להיקשר אליה למרות הארעיות וחוסר הוודאות, נוכל להעביר את השליטה על היציבות שלנו חזרה לידינו.