בום! התאהבנו: המופע שיגרום לכם לקראש בעידן הטינדר

עם אפס גימיקים ומקסימום קסם, יעל טל והמופע "בום! התאהבתי" ישנו את התפיסה שלכם על פרינג', ספוקן וורד, נשיות ועוד מילים שלרוב נאמרות בהתנצלות

יעל טל, מתוך "בום! התאהבתי". צילום: יאיר מיוחס
יעל טל, מתוך "בום! התאהבתי". צילום: יאיר מיוחס
11 באוקטובר 2018

על במת ההופעות בתמונע, בין שלושה נגנים, עולה אישה צעירה. היא תופסת את המיקרופון ושולחת מבט חודר שמצליח לשלב בתוכו סרקזם ותמימות. עם שמלה נדיבת מחשוף, סקסיות בלתי מתאמצת ורעמה של שיער שחור היא נראית כמו אחותה הגדולה והמאוזנת של איימי וויינהאוס. בהמשך יתגלה גם הקול העמוק והמחוספס שלה. "אני חושבת שזה מדהים", היא פותחת בנינוחות כובשת, "שגם לכם, וגם לי… אין מושג מה יהיה הערב". זה נשמע אמין ומרגש להפליא, והקהל נקרע מצחוק.

יעל טל (38), במאית ובוגרת לימודי תיאטרון־מחול בסמינר הקיבוצים, היא הפנים והקול של המופע "בום! התאהבתי" וגם המוח היוצר שמאחוריו. עם חברתה הטובה, הנהלת המוזיקלית נעמה רדלר, בנתה טל מופע ספוקן וורד מוזיקלי המגולל סיפור התבגרות. זה לא סיפור מהוקצע וסגור, אלא רפרוף אסוציאטיבי בין אפיזודות שונות, מצחיקות ועצובות כאחד, בחייה של טל. דרך השירים והסיפורים יוצא איתה הקהל לפולין, להודו ואפילו לבומבמלה, הכל למען האהבה. זהו מאבקה של נפש פיוטית ורומנטית על מקומה בעולם הטינדר.

יעל טל (צילום: יאיר מיוחס)
יעל טל (צילום: יאיר מיוחס)

עוד כתבות מעניינות:
על במותיך חלל: 6 טיפים לסטנדאפיסטים מתחילים
12 הצגות שאסור לפספס בעונת התיאטרון הקרובה
האם הלהקות הצבאיות מתקמבקות בחזרה לחיינו?

בשלב זה קוראינו הגברים עשויים לחשוב שמדובר בעוד מופע פמיניסטי. טל מודעת לבעיה השיווקית שבמיתוג המופע כנשי, בזמנים שבהם כל ביטוי להעצמה נשית גורם לקהל הגברי לחוש מואשם באונס. "באחת ההופעות עשיתי איזה קטע שדיבר על נשיות", היא נזכרת. "אחר כך אמרתי, 'אני מרגישה שאיך שאני מדברת על נשיות, 50 אחוז מאבדים אותי. בואו נסכם שנשיות יש בכולנו'".

המופע הנשי־אנושי הזה עלה בפעם הראשונה לפני שנה וחצי בלבונטין, לאחר פלרטוט ממושך של טל עם עולם הספוקן וורד. החלום על מוזיקה התחיל הרבה לפני כן. "תמיד הכי רציתי והכי פחדתי לשיר", היא מספרת. "יום אחד פגשתי תלמידה ברחוב שאמרה לי שהיא התחילה לשיר. אמרתי לה שאם הייתי חולה במחלה סופנית, בידיעה שנותרו לי ארבעה חודשים לחיות, הייתי שרה. כשהגעתי הביתה אמרתי לעצמי, 'מה, אני בעצם יושבת ומחכה שיגלו לי סרטן?'".

על הבמה את נראית נטולת פחד, משוחררת, כאילו המופע הזה מאולתר.
"אני כמעט לא מאלתרת, אבל אני נורא אוהבת שחושבים שכן. חשובה לי הכנות. דרך המסע שעברתי עם הספוקן וורד מהר מאד הבנתי מתי אני משקרת, אילו מילים מרגיזות אותי בפה וממה אני לא נהנית, ועם ההופעות אני משילה עוד ועוד שכבות".

יעל טל (מימין) ונעמה רדלר (צילום: יאיר מיוחס)
יעל טל (מימין) ונעמה רדלר (צילום: יאיר מיוחס)

את כל כך מגניבה על הבמה שמוזר לי לזהות אותך עם קהילת הספוקן וורד.
"אני מבינה שהיה גל של ספוקן וורד, שהוא עבר, שזה כבר לא מגניב ושהיום יש מאה אלף פארודיות. לאחרונה אני מאוד משועממת מפארודיה, נדמה לי שהיא מסלול מקביל של המציאות. היא שמה אותך במסלול קבוע ובטוח אבל מאוד כבוי רגשית. פעם הייתי מביימת רק פארודיות, עכשיו ויתרתי על הצורך להגיד כל הזמן 'תראו, אני חכמה, לא טיפשה ורגשנית'. בסוף מה שמרגש אותי זה רעד בקול או פרספקטיבה מעניינת, אז אני יותר ויותר סלחנית. וכמו בכל תחום של אמנות גם בספוקן וורד תמיד יש כמה שמביאים משהו חדש והרבה שעושים את זה טכני".

אילו תגובות קיבלת למופע?
"התגובה הכי מרגשת שאני זוכרת הייתה מאישה מבוגרת. היא אמרה לי, 'גם אני הייתי כמוך, עומדת על הבמה ומצחיקה ושרה. הופעתי עם כל הגדולים, אפילו עם יוסי בנאי, אבל איזה טקסטים מטומטמים הייתי צריכה להגיד, תמיד תפקידים של הפקידה הסתומה. אני מסתכלת עלייך ורואה איזו דרך עברנו'. וזה מה שאני לוקחת ממנה: לא להיות בתפקיד נשי שלא בחרתי בו".

← "בום! התאהבתי", תמונע, שונצינו 8 תל אביב, שבת (20.10) 21:30, 60 ש"ח

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד