תרגישו כמו בבית: ביצ'יקלטה עושה את זה נכון ונינוח

עוד בימים שרחוב נחלת בנימין בתל אביב היה משכנן של חנויות הבדים בלבד, הביצ'יקלטה תמיד הייתה שם. נינוחה ובטוחה בעצמה, כמו פקח בתל אביב ביום חמישי בערב שיודע שכל גוש דן הגיע אל העיר.

ביצ'יקלטה. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

הביצ'יקלטה היא בר-מסעדה סמויה מן העין, אשר חץ גדול שתלוי ליד הכניסה הוא הרמז היחידי שמעבר לקיר הבטון מסתתרת פנינה ירוקה (שעושה געגועים לבית הקפה המיתולוגי סוניה ז"ל). המסעדה מחולקת למספר חללים הכוללים בר פנימי, מרפסת קפה וחצר רחבת ידיים. החצר מלאת הירוק משרה אווירה של מושב באזור השרון מינוס הפקקים בדרך אליו, וביום נעים זו רק בחירה מובנת מאליה להתמקם תחת כיפת השמיים, וכך עשינו.

כשהתיישבנו בשולחן התבשרנו שזכינו בלוטו של המסעדות והגענו 2 דקות לפני תחילתו של ההאפי האוור (30 אחוז הנחה על כל התפריט מלבד הספיישלים). לפני שנתייחס לחלק האכיל, לא נוכל להתעלם מחוויית שירות יוצאת דופן מתחילתה ועד סופה של הארוחה. הצוות עשה מעל ומעבר, מבחירת המנות ועד יצירת אזור ישיבה נוח לעגלת תינוק, הכל בנעימות ואדיבות כאילו היינו האורחות היחידות במסעדה (למרות שבפועל היא הייתה מפוצצת עד אפס מקום).

קוקטיילים בביצ'יקלטה. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

ועכשיו לאוכל: התפריט עושה חיים קלים לזוג שנמצא בשני צדי המתרס הקולינרי כמונו, בכך שהוא מחולק למנות ראשונות, מנות צמחוניות, דגים, בשר וקינוחים. כל המנות בגדלים של בין ראשונות לעיקריות ועל פי המלצרית מומלצות לחלוקה. פתחנו את הארוחה עם שני קוקטיילים. לאכזבתנו, הבקשה להיפרד מהכוסברה (למה לשים כוסברה באלכוהול?! אבל זה לפעם אחרת…) בקוקטייל על טהרת המנגו נדחתה, ובקרב מנגו נגד כוסברה המפסידות היחידות הן אנחנו.

בגזרה הצמחונית הוזמנו שתי מנות. המנה הראשונה הייתה שפצל'ה תרד ועגבניות שרי צלויות, קונפי שום, צ'ילי, ציר ירקות, חמאה בזיליקום ופרמז'ן (54 ש"ח). על פי דר' גוגל שפצל'ה הן אטריות בצק בצורת נטיפים הנפוצות בגרמניה, אוסטריה, הונגריה ואזורים נוספים, ובמילים אחרות "פתיתים גרמניים". האטריות היו רכות, חמימות ומנחמות והתבוססו בכמות מדויקת של רוטב. הפרמז'ן נתן את הטאץ' הסופי של המליחות. מנה נהדרת.

גם בפעם הקודמת ביקרנו בבית קפה טרנדי
ולפני אכלנו מרק חריף ברמות 

המנה השנייה הייתה לחמעג'ון שהכיל בשר רידיפיין, צנוברים, עגבניות, תערובת עשבים וטחינה (64 ש"ח). מי שלא מכיר את השם "בשר רידפיין" יכול לתהות מאיזה חיה הוא הגיע. בתור צמחונית ותיקה שניסתה הרבה מאוד תחליפי בשר, הרידפיין הוא לא המוצלח ביותר, אך בסך הכל נותן חוויה נחמדה של דמוי בשר. הבצק היה גולת הכותרת של המנה, אפוי בדיוק לרמת הקראנצ'יות המושלמת והזכיר מאוד בצק של פיצה בטעמו. החידה היחידה במנה הייתה האם העשבים שמקשטים את המנה הגיעו מהמטבח או מהעץ המנשיר שהתנוסס בדיוק מעלינו.

שולחן עמוס בביצי'קלטה. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

באגף הקרניבורי הוזמנו שיפוד פאלדה שנח לו על פריקי ירוק עם עגבניה צלויה בצד (68 ש"ח) ולינגוויני שרימפס על בסיס ציר סרטנים, עגבניות שרי, פפרונצ'יני, חמאה ויין לבן (84 ש"ח). המנה הראשונה מתוך הצמד הייתה החלשה מביניהן. הבשר עצמו היה מעט צמיגי והקשר בינו לבין הפריקי היה מיקרי בהחלט. לעומת זאת, הלינגוויני שרימפס לא היה מבייש מסעדה יוונית בחופשה מוצלחת באתונה. החיבור בין המרכיבים נתן טעם עשיר והשרימפס בלט בטריותו. המנה חוסלה עד תום.

עוגת גזר. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

לקינוח הוגשה למרכז השולחן "עוגת גזר חלומית" כפי שהיא מתוארת בתפריט. העוגה הייתה עוגת גזר דחוסה עם ג'ינג'ר, קינמון ולימון. בין שכבותיה נמרח קרם מסקרפונה ומעליה חלב מרוכז ועיטור של גרידת לימון (42 ש"ח). על פי המלצרית, אנשים באים למסעדה במיוחד בשביל העוגה. לכל היותר ניתן להגיד שהעוגה הייתה חביבה, אך לא יותר מזה. זו בהחלט לא תהיה הסיבה להגיע לביצ'יקלטה. אם כבר, נגיע בזכות כך שמדובר במקום שגורם לך להרגיש כמו בבית.
הצמחונית: 3.5 כרוביות | הבשרית: 3.5 סטייקים

ביצ'יקלטה, נחלת בנימין 29