שבחים מעבר לים לברנז'ה, המסעדה של טום אביב במיאמי

הייתי בדיוק בדרכי להשתמש בשירותים באפר בואנה ויסטה, קומפלקס באווירה מקסיקנית של חנויות קונספט ומזללות, כשנתקלתי בדלי ישראלי קטן וחמוד – פיקה פיקה אקספרס – שמעולם לא ראיתי. הייתי רעבה, הוא היה אסתטי, אז נכנסתי. הצוות היה תוסס במפתיע ביחס לעובדה שזה היה יום שני, אנשים נופפו אחד לשני בחיוכים עצבניים וזרקו באוויר ספרדית, אנגלית ועברית. לפני שהרמתי את התפריט, שף מקועקע מכף רגל ועד ראש צץ ממאחורי הדלפק.

"ברוכה הבאה! את הלקוחה הראשונה שלנו".
"של היום?"
"אי פעם!"

ככה התחיל אחד מהימים הטובים בחיי. לא רק שקיבלתי סנדוויץ' חינם, אלא הארוחה הוכנה על ידי זוכה טרי במאסטר שף ישראל, טום אביב. תוך כדי כריך אשכנזי/תימני מדהים של סלט ביצים וטבולה (הגרסה שלו מגיעה עם פריקי, עדשים, פטה וזרעי רימון) למדתי שהקשרים של אביב לאפר בואנה ויסטה הם עמוקים יותר ממה שנראה: המשפחה שלו הייתה מהמקימות של מרכז הקניות והקולינריה האקלקטי הזה. למדתי גם שאביב לא הגיע לארצות הברית רק בשביל לפתוח סנדוויצ'יה. ההיקף המלא של הכשרון שלו מתבטא במרחק כמה צעדים בלבד.

אווירה של בר בסבנטיז. ברנז'ה (צילום: רות קים)

ברנז'ה היא המסעדה הראשונה של אביב בארצות הברית, עם אוכל ישראלי יצירתי בסטינג שנראה כמו בר משנות ה-70 מבפנים, גינה תעשייתית מבחוץ. הזמנתי מקומות על הבר לארוחה מיוחדת של אביב מסדרת "Kitchen Confidential" (כשם הספר המפורסם של אנתוני בורדיין), ארוחת טעימות אינטימית עם הצצה ישירה לאקשן.

הארוחה החלה כמו שצריך: עם קוקטייל. בכוס דמויית פטריה הגיע מיקס של אשכולית, ליים ואננס עם הל וליקר אנגסטורה. ההתחלה המוצלחת הזאת המשיכה עם גספצ'ו תותים, שנאמר לנו שלוקח שלושה ימים להכין אותו ושהיה מקסים כמו בוקר חורפי בחווה.

בין אם הגעתם לבראנץ' או לארוחת ערב, מנת הדג ולחם (22 דולר) היא פריט חובה בתפריט ובצדק. זו מנה דמויית סביצ'ה שנעשית עם מה שעלה בחכה באותו יום, שמרכיבים לבד עם עשבים, גלייז בלסמי ואיולי קרמי לפני שמורחים אותו על טוסט. קפצנו ישר לתוך קבב מפורק (38 דולר), ואחריה "פולנטה" ממליגה (17 דולר), מנה דמויית סופלה עם כמהין, כרישה ופרמז'ן.

שווה גם בבראנץ'. ברנז'ה (צילום: רות קים)

וכל זה היה לפני שפגשנו את הכוכב הבלתי מעורער של ההצגה: כרוב סטייל שורטריב (13 דולר). לא ברור איך מישהו מוציא ביס בשרי כל כך מירק כל כך יומיומי, אבל זה למה יש כאלה שזוכים במאסטרשף בעוד כל השאר לא. נכון, המרקם הקצת שעוותי הזכיר יותר מדי את כפפות הגומי שחילקו לנו כדי שנוכל להתחיל לפרק אותו ("קונדומים לידיים שלכם", היה התיאור המדויק שניתן לנו). אבל המורכבות של ההכנה – הכרוב עבר מרינדה ואז ארבע שיטות חימום נפרדות – באמת הפכה אותו למשהו שחייבים לאכול.

בדיוק כשהקיבה שלי התחילה לנופף בדגל לבן, שף אביב הוציא עוד מנה אחרונה בשביל לסיים את שלב העיקריות. השם המדויק של המנה חמק ממני ומהרשימות שלי, אבל זה היה דג מנחם מאוד שהיה עטוף בלימון, ירקות ומרווה. מנה ביתית, מהסוג שטורפים בבראנץ' של יום ראשון.

כדאי לקבל את החוויה המלאה על הבר. ברנז'ה (צילום: רות קים)

נהנינו מכוסית ערק משותפת – ליקר אניס מסורתי – ואביב אמר כמה מילים. ואז עלינו לגן עדן. ליאלי ביירות היא עוגת סולת אוורירית (13$), שעליה מפוזרים פרחים אכילים עדינים והיא מוגנת על ידי תעלה של תאנים ופיסטוקים ברוטב מי ורדים.

אין דרך טובה יותר ליהנות מהאמנות של אביב והצוות שלו מאשר על הבר, שם הם ממהרים לצוץ ולתאר את ההשראה מאחורי כל מנה ואת דרך ההכנה שלה. אל תפספסו העונה גם את סדרת ארוחות "אל תקרא לי בראנץ'", שמוגשת בחצר, עולה 47$ לסועד וכוללת שלוש מנות. אין ספק שאבלה שם חלק מעונת החורף של מיאמי.