פורטוגל סבלה מנגע סמים עצום ויצאה ממנו. מה אפשר ללמוד ממנה?

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

כבר הזכרתי את המודל הפורטוגלי בטורים הקודמים, אז חשבתי שהגיע הזמן להסביר על מה לעזאזל אני מדבר. במהלך המאה ה-20 פורטוגל עברה מספר טלטלות – 3 חילופי משטר, כולל 40 שנה של משטר דיקטטורי, שחרור של קולוניות באפריקה ונהירה של פליטים פורטוגליים חזרה לגבולות המדינה, ובנוסף לכל זה גם משבר כלכלי מתמשך. השילוב של כל אלו יחדיו הפך את פורטוגל למדינה במשבר, שהתבטא בין היתר במגיפת הרואין קשה: בשנות ה-90, כ-1% מכלל אזרחי המדינה היו משתמשים קבועים בסם. בניגוד למדינות אחרות בעולם, בפורטוגל תופעת ההתמכרות להרואין לא הכתה רק במעמדות הנמוכים אלא חצתה את החברה כולה ופגעה בבני כל המעמדות – ממחוסרי דיור, לסטודנטים, לבנקאים. קשה היה למצוא משפחה במדינה שלא חוותה את המשבר הזה על בשרה.

במשך שני עשורים פורטוגל ניסתה להלחם בתופעה באמצעות המדיניות שאנחנו מכירים – היא יצאה בקמפיינים שהציגו את הסמים כמרושעים ומסוכנים, הלכה והחמירה את האכיפה והענישה כלפי צרכני סמים, אך ללא הועיל. ב-1999 פורטוגל הייתה השיאנית האירופאית במספר נדבקי האיידס כתוצאה משיתוף מזרקים, כ-44% מכלל האסירים בבתי הכלא בפורטוגל ריצו מאסר על עבירות סמים, אבל צריכת הסמים במדינה עדיין לא ירדה. 

לאחר דיונים רבים, ב-2001 פורטוגל בחרה לעשות מהלך רדיקלי ומהפכני שהיה מבוסס על שלוש הנחות יסוד – ראשית, שאין דבר כזה סמים קלים וקשים, טובים ורעים, רק מערכות יחסים בריאות או הרסניות בין אנשים לסמים. שנית, שמערכת יחסים הרסנית של אדם עם סמים לעתים קרובות מרמזת על מערכות יחסים הרסניות נוספות – עם העולם, עם הקרובים שלו, ועם עצמו. ושלישית – עולם נקי מסמים הוא לא יעד ריאלי. המסקנה המתבקשת משלוש הנחות היסוד הללו היא שרדיפה וכליאה של משתמשי סמים היא דבר שגוי מוסרית וגם לא פרודוקטיבי.

איך נראית מדיניות סמים שמבוססת על הנחות היסוד הללו? בתור התחלה, אי הפללה מוחלטת של כל הסמים, מקנאביס ועד הרואין. אחזקה של עד 10 מנות מכל סוג של סם שהוא לא מהווה עבירה פלילית בפורטוגל, ומשום שכך המשטרה גם לא מחפשת את המשתמשים. אם בכל זאת קרה דבר ונתפסתם עם סמים עליכם, כל עוד כמות הסם שבידיכם לא חורגת מהמותר, אתם מובאים בפני ועדה מיוחדת בה ישוחחו אתכם בגובה העיניים כדי לבדוק אם השימוש שלכם בסמים מהווה סכנה כלשהי עבורכם או עבור הציבור. אם הם מגיעים למסקנה שהשימוש שלכם בסמים אינו בעייתי, ישחררו אתכם הביתה עם הנחיות לשימוש בטוח בחומר אתו נתפסתם. אם הוועדה סבורה שהשימוש שלכם בסמים מהווה סכנה כלשהי, הם יפנו אתכם לטיפול, אך ההשתתפות בטיפול היא מרצון חופשי בלבד ולעולם לא בכפיה. כ-90% מהאנשים שמגיעים לוועדות הללו משוחררים ללא התערבות נוספת.

המשטרה אמנם לא מחפשת משתמשי סמים, אבל גורמים אחרים כן – צוותים של עובדים סוציאליים ואנשי רפואה מסתובבים במקומות שידוע ששוהים בהם מכורים לסמים, לא כדי לעצור אותם, ואפילו לא כדי לקחת אותם לאשפוז בכפיה. הם יוצרים אתם קשר בגובה העיניים ומציעים להם עזרה בהתאם למה שהם מוכנים לקבל, החל ממזרקים נקיים והנחיות לשימוש בטוח, ועד השתתפות וולונטרית בתכניות שיקום. משום שההתמכרות נתפסת כעת כמחלה ולא כפשע, נפתחו קליניקות למכורים ברחבי המדינה. מכורים שרוצים להשתקם מוזמנים להגיע לקליניקות האלה כדי לקבל את הסם אליו הם מכורים, ללא עלות ובפיקוח רפואי. בנוסף לכך, הם יכולים לקבל שם גם טיפול נפשי ושירותים נוספים שמיועדים לעזור למכורים להשתקם. 

תפיסה של משלוח קוקאין בשבוע שעבר באלמדה. צילום: Villalobos#Corbis/Corbis via Getty Images

חשוב לציין שהדגש בקליניקות מהסוג הזה הוא על שיקום ולא על גמילה, מתוך התפיסה שגם אדם מכור יכול לחיות חיים מלאים ותפקודיים כל עוד הוא מקבל את התמיכה שהוא צריך, גם אם זה אומר לקבל מנות קבועות של הסם אליו הוא מכור. כך למשל, המדינה מעודדת בעלי עסקים להעסיק מכורים שנמצאים בשיקום ואף מסבסדת את השכר שלהם. על אף הגישה הליברלית להתמכרות, חלק גדול מהאנשים המטופלים בקליניקות מהסוג הזה ומקבלים סמים בהן באופן קבוע, מפחיתים את השימוש שלהם לאורך זמן ורבים מהם גם נגמלים לחלוטין. 

הכל טוב ויפה, אבל מה עם קצת נתונים? בבקשה – 

• מלהיות אחת המדינות עם שיעור שימוש הסמים הגבוה ביותר באיחוד האירופי לפני השינוי במדיניות, כעת פורטוגל היא בין המדינות עם שיעור השימוש בסמים מבין הנמוכים באיחוד.
• מלבד מריחואנה וסמים שמשתייכים לקטגוריית ה-NPS (חומרים פסיכואקטיביים חדשים, כמו הממסי למשל), צריכת כל הסמים בפורטוגל ירדה מאז 2001.
• מספר מקרי המוות ממנות יתר במדינה ירד ב-80%.
• אחוז הנדבקים החדשים באיידס עקב שימוש בסמים בקרב כלל הנדבקים החדשים ירד מ-52% ל-6%.
• אחוז האסירים שנמצאים במאסר בגין עבירות סמים ירד מ-44% ל-15%.

אבל לא הכל ורוד ויש גם לא מעט ביקורת על המודל הפורטוגלי, שלהרבה ממנה קצרה היריעה מלהיכנס הפעם. אחת הביקורות מצד פעילי מזעור הנזקים היא כי מאז יישום המודל ב-2001, תפיסת הסמים ברחבי העולם השתנה ומודלים שונים של מזעור נזקים המשיכו להתפתח ברחבי העולם. לעומת זאת, המדיניות של פורטוגל נשארה כמעט ללא שינוי, וכעת נמצאת אפילו בפיגור ביחס למדינות מערביות אחרות. על פי פעילי מזעור נזקים מסוימים, העובדה שפורטוגל אימצה מדיניות כל כך מתקדמת לפני 20 שנה משמשת עבור המדינה כתירוץ לא להמשיך ולפתח אותה. לדוגמה, קנאביס רפואי הפך להיות זמין למטופלים בפורטוגל רק ב-2018. לצורך השוואה, קנאביס רפואי אושר בקליפורניה כבר ב-1996, והמדינות הראשונות לאשר לגליזציה מלאה של קנאביס, קולורדו ו-וושינגטון, עשו זאת כבר בשנת 2012. כמובן שגם מצד תומכי המלחמה בסמים יש לא מעט ביקורת וחוסר שביעות רצון לגבי תוצאות המודל.

חנות לממכר עזרי עישון בפורטו. צילום: shutterstock

חשוב לזכור גם שאי הפללה היא לא לגליזציה, ובעיני עבדכם הנאמן היא רק צעד אחד בכיוון הנכון. סחר בסמים הוא עדיין עבירה פלילית בפורטוגל, מה שאומר שמחוץ לקליניקות למכורים, שוק הסמים עדיין לא מפוקח, עם כל ההשלכות שנלוות לכך. זה אומר שהמשטרה עדיין משקיעה משאבים רבים במלחמה בסחר בסמים, וזה אומר שהסחר בסמים הוא עדיין מקור לפעילות עבריינית ואלימות ברחובות. זה אומר גם שבמידה רבה המדיניות של פורטוגל עדיין מבוססת על דעות קדומות ולא על מדע. 

אם לנסות לסכם את כל זה, מה ניתן ללמוד מהמודל הפורטוגלי?

• אי הפללה של משתמשי סמים לא מגבירה את השימוש בסמים בקרב הציבור ואף יכולה לגרום לאפקט ההפוך.
• שינוי מעמדם החוקי של סמים לבדו לא מספיק, הוא חייב להגיע עם שינוי באופן שבו הציבור תופס סמים ואת האנשים שמשתמשים בהם.
• אי הפללה או לגליזציה של סמים חייבת להגיע עם מערך תמיכה במשתמשים עם אפשרויות שיקום וגמילה לאלו שמעוניינים בכך.
• ואולי השורה התחתונה הכי חשובה – גישה חומלת ונטולת שיפוט כלפי משתמשי סמים ומכורים מטיבה אתם הרבה יותר מגישות שמבוססות על "אהבה קשוחה".

מערכות היחסים שיש לנו עם סמים הן מורכבות, וכתוצאה לכך אין שום פתרון פשוט למצב הקיים שיתאים לכל מקום בעולם. אי הפללה היא לא מושלמת, לגליזציה מלאה היא מורכבת ומלאה בסכנות, אבל אסור לשכוח שהמצב הנוכחי הוא בעצמו בעייתי מהמון בחינות, פוגע בהמוני אנשים, וגורם לבזבוז משווע של כספי ציבור. אני לא יודע איך נראה העולם שלאחר המלחמה בסמים, אבל אני יודע שהגיע הזמן שנדון בכך ברצינות.