מסעדה אדירה. מחיר מצחיק. הגיע הזמן שאוכל הודי יתפוס כאן

בוא נדבר רגע על אוכל הודי. או למעשה על העדרו של אוכל הודי מהרחוב הישראלי. כלומר יש כאן מסעדות הודיות, אבל רובן, אם נפסיק רגע להנהן עם הראש ונדבר לעניין, הן יותר "הודיות" מאשר הודיות וזה לא מקרי. בעיקר בגלל שהביטוי "אוכל הודי" הוא מראש בעייתי. לא רק בגלל שתת היבשת מורכבת מאין ספור אזורי אקלים, תרבויות ומסורות שלכל אחת מהן מטבח משלהן, אלא כי רוב הקשר שלנו לאוכל הזה הוא לא מיד ראשונה.

השליטה הבריטית בהודו, הראג', נמשכה בערך מאה שנה, ולמרות שבתקופות עתיקות כבר היו אימפריות ששלטו על כל תת היבשת, הבריטים לקחו את זה למקומות חדשים. כמו בכל מקום שהם כבשו (וזה נכון גם לשאר המדינות הקולוניאליסטיות), המטרה המרכזית הייתה ניצול המשאבים הטבעיים לטובת המדינה הכובשת. תוצר לוואי של התהליך הוא גם "אימוץ" (כלומר גניבה) של מסורות בישול מקומיות. במקרה של הודו זה כלל פיתוח גרסאות מעודנות שמותאמות לחיך העדין של הבריטים, ומחיקת כל זהות מסורתית ותרבותית על ידי מתן שמות גנריים למאכלים, כמו השם "קארי", שהיה שם של מנת אורז טמילית, והפך לשם של כל תבשיל קדרה בעל רוטב עשיר עם תיבול אקזוטי.

גורקה קיטשן בנווה שאנן. צילום: ניב טובול

התוצאה היא שמרבית מה שאנחנו מכירים היום כ"אוכל הודי", כולל חלק גדול מהאוכל שמוגש בהודו עצמה לתיירים, בעיקר העשירים, הוא "הודי" כמו ש"אגרול" הוא סיני (ההערכות הן שהאגרול הומצא בניו יורק ב-1930). כלומר, גרסה מרוככת מאוד של האוכל המסורתי. כמה זה קיצוני? צ'יקן טיקה מסאלה, מנה שנחשבת אצל רבים כמנת דגל הודית שכמעט כל מערבי אכל בחייו, אומנם הומצאה ככל הנראה על ידי שף פקיסטיני (פקיסטן הייתה חלק מהודו הבריטית), אבל בסקוטלנד של המאה ה-20.

>> המסעדות הכי טובות בתל אביב: בכמה מהן כבר ביקרתן?
>> טעים לנו בכיס: המנות הכי טובות בתל אביב מתחת ל-30 שקל

ועדיין, אפילו הגרסאות המרוככות האלו כמעט ולא תפסו אצלנו. כן, רינה פושקרנה הביאה את המטבח ההודי לישראל כבר ב-1982 ובשיאה החזיקה רשת של שש מסעדות "טנדורי", יש את אינדירה הטובה ששורדת כבר שנים, ואת מונאר הצמחונית שפתח ענר בן רפאל ועובדת יפה עד היום ויש גם איזה הודית נחשבת, מעבר להרי החושך ברמלה. אבל בניגוד לאוכל סיני, יפני או תאילנדי (זאת אומרת, הגרסאות המקומיות שלהם) האוכל ההודי לא באמת תפס כאן. לפתע, לפני כמה חודשים, הופיעו שמועות חדשות. וכשאנחנו אומרים שמועות, אנחנו מתכוונים למסעדה בוולט. הדיבור הכללי היה על גורקה, מסעדה הודית מוצלחת, והכנסנו לרשימה. אבל אז ג', חבר והרפתקן אורבני ניסה להיפטר ממשהו ביד 2, קבע עם קונה פוטנציאלי בדרום דרום דרום תל אביב וביקש שנצטרף. נפגשנו, מכרנו ואז ראינו שלט עם שם מוכר ומצאנו את עצמנו מתיישבים בגורקה בהרכב מלא.

גורקה קיטשן (צילום: יחסי ציבור)

שני דברים בלטו במיוחד כשהגענו ביום שבת בצהריים: א. המסעדה הייתה מלאה; ב. ממש לא כולם נראו ישראלים. למעשה, חלק ניכר מהלקוחות נראו כעובדים הודים. האם זה אומר שגורקה היא מסעדה נפאלית-הודית "אמיתית"כמו שהיא מעידה על עצמה? וואלאק, אין לי שום דרך לדעת. האם האוכל בה טעים ומחזיר אותך להודו? כמו שאתם לא יכולים אפילו להאמין. התחלנו בסאמוסה. כי ביננו, במה עוד אפשר להתחיל ארוחה הודית? וזה היה באמת נהדר. לשולחן הגיעו שתי סמוסות מעולות עם בצק פלייקי מושלם שממש מתפורר לך בפה, עם מילוי אדיר של תפוחי אדמה ואפונה ועם רוטב צ'אטני עדין ולא משתלט. וזה חתיכת ביס. הניגודיות במרקמים, הטעמים המדוייקים והשילוב ביניהם הם פתיחה מעולה לארוחה. אחד הכיסונים הצמחוניים הכי טובים בעיר.

מהצד השני של הפתיחים לקחנו את המומו, הגרסה הנפאלית של כיסונים במילוי עוף. המומו מזכיר מאוד את הוונטון, כאן בגרסתו המטוגנת. הכיסונים עצמם היו פחות מוקפדים ויזואלית מהגרסאות הסיניות, אבל כשזה מגיע לרמת הקרנצ'יות ולטעם, הם לגמרי נתנו פייט. וואו, זה היה טוב. העוף היה מתובל ברמה שמצד אחד לא הרגשת שאתה אוכל עוף מכובס, אבל מצד שני לא היה חריף ברמת "אני לא יכול לנשום", בעיקר כי התפקיד הזה היה שמור לרוטב מבוסס העמבה שהגיעה איתם – אירוע קשוח שאם אתם מתעקשים לנסות, עלול להסתובב איתכם עוד כמה ימים של ייסורים. אל תשאלו איך גיליתי.

גורקה קיטשן (צילום: יחסי ציבור)

המשכנו עם סוקוטי (Sukuti), מנה נפאלית שלרוב לא קיימת במשלוחים, ומבוססת על בשר מיובש עם ירקות. וזה לגמרי לא דבר שגרתי. קודם כל כי באופן כללי, למרות שייבוש בשר הוא טכניקה מוכרת כמעט בכל אזור בכדור הארץ, מהביף ג'רקי האמריקאי ועד הבילטונג הדרום אפריקאי, לרוב הוא עומד בפני עצמו. כל הרעיון של ייבוש בשר הוא הארכת חיי המדף שלו מה שהופך אותו למקור פרוטאין מושלם למסעות ולזמנים שהם אין זמן ו/או אמצעי בישול. הנפאלים החליטו שזה לא מספיק טוב להם. אצלם גם מייבשים את הבשר (במקרה הזה כבש) וגם מבשלים אותו אחר כך עם ירקות ורוטב. התוצאה היא משהו שמזכיר מוקפץ, אבל עם מרקם פופקורן. נשמע מוזר? בהחלט. וגם ממש מוצלח. בכלל, אם בשר פריך עושה לכם את זה, מדובר במנה שפשוט אסור לכם לפספס.

>> ביקורת: מצאנו מסעדה ערבית מושלמת לעצור בה בדרך לצפון
>> ביקורת: מצאנו את המסעדה האסייתית הסודית הכי טובה בעיר

ואז הגיעו לשולחן שתי מנות הדגל של המטבח ההודי. או לפחות של המטבח ההודי שחשוף אלינו. צ'יקן טיקה וטנדורי צ'יקן. וזאת הייתה חתיכת חוויה אדירה. הצ'יקן טיקה, התגלה כשיפודי ענק עם נתחי העוף הגדולים ביותר שראינו בשנה האחרונה. וכמה שהם היו גדולים ככה הם היו טעימים. ההשריה של העוף מראש ביוגורט, התיבול שלו, הצליה המושלמת שהשאירה רק סימני חריכה עדינים הפכו את העוף לחלום. רך ועדין מבפנים, מתובל עם נגיעות פריכות מבחוץ. קחו את האושר הזה, תוסיפו לו מעט יוגורט שהוגש בצד, עטפו הכל בנאן שום מופלא (כאילו פגשנו פעם נאן שהוא לא מופלא), ותקבלו ביס מהסרטים, אבל של בוליווד, כלומר ביס שרוקד לך איצ'יקדנה.

גורקה קיטשן (צילום: יחסי ציבור)

אם היה חשש שאחרי כל היופי הזה הטנדוריצ'יקן יגמגם, הוא נמחק מיד. העוף שבילה שעות בתנור, הצליח לשמור על העסיסיות שלו, ויחד עם היוגורט ועם מנת האורז שלקחנו, קיבלנו ביס שהחזיר אותנו במכה אחת לרישיקש, שזה די מדהים בהתחשב בעובדה שמעולם לא היינו ברישיקש.

ואז הגיע הקארי. עכשיו תשמעו, זה כבר היה מוגזם. היתה על השולחן כמות שהייתה יכולה להספיק לעוד 3 ארוחות (ואכן עשתה את זה) למעשה, זה השלב שבו העבירו אותנו שולחן כי לא היה מספיק מקום לכל מה שהזמנו. אבל עדיין שום דבר לא הכין אותנו ל"סט". בכל זאת, מנה של 50 ₪. כמה גדולה היא יכולה להיות? התשובה היא "ארוחה מלאה" אין פה המון בשר, 5 או 6 חתיכות יפות של כבש, אבל זה לא משנה כי זה מגיע בערכה שהיא כולה ארוחה. אורז, ודאל עדשים, וירקות מבושלים, וירקות טריים ומעל להכל איזה צ'אפאטי הודי (בשלב הזה למלצר נמאס מהשאלות שלנו, ואיבדנו את היכולת לזהות). הבשר עצמו היה מעולה, גם טעים וגם נמס בפה באופן כמעט בלתי אפשרי. לא הגיוני, ממש כמו ה-VFM המשוגע.

בשלב הזה כבר זחלנו על הרצפה מרוב אוכל. כל כך מפוצצים שאפילו לא היינו מסוגלים להסתכל על אגף הקינוחים, אבל זה כבר לא שינה כלום. גורקה קיטשן היא אולי לא מטבח גורמה, אבל היא מסעדה אדירה בתמצית שלה – מקום שאתה מגיע אליו, מקבל אוכל טוב עם טעמים נהדרים, עם שירות מתוקתק ובמחיר מצחיק במונחים תל אביבים. קפיצה קטנה, נעימה וטעימה לחו"ל.

★★★★ 4 כוכבים
גורקה קיטשן, רחוב ראש פינה 16, 053-8851222, שני עד שבת (סגור בראשון) 22:30-11:30

סמוסה 20
מומו עוף 35
סוקוטי 40
קארי כבש 50
נאן 15
טנדוריצ'יקן 60
צ'יקןטיקה 50
אורז 15