סוף העולם לייב: לכולם יש סיבה טובה להשתיק את "דו"ח רולניק"

מזמן לא הייתה כאן כזאת חגיגה תקשורתית: עוד בטרם שודר פריים אחד מתוך "דו"ח רולניק" בכאן 11, כבר עמדה מול תוכנית התחקירים חומה בצורה של התנגדות. ב"ידיעות אחרונות" סירבו לפרסם מודעות שמקדמות את הסדרה, ב"גלובס" ערכו קבלת פנים עוינת עם נתונים על העלויות הגבוהות של הסדרה לשידור הציבורי, ב"מאקו" של הבנקים וקוקה-קולה כתבו שהתוכנית היא "כתם על השידור הציבורי", השר לחיסול התקשורת שלמה קרעי מיהר לעשות על זה סיבוב משלו, וברשתות החברתיות הופעלו מכונות רעל כמיטב המסורת. כל מוקדי הכוח בחברה הישראלית חיכו לסדרה הזאת בפינה עם נבוט.

>> בעקבות חשיפת השב"כ: 7 דברים שנראים קצת כמו קמפיין השפעה זרה

גם בתאגיד השידור הציבורי עצמו כמעט ולא עשו יחסי ציבור לקידום שידורה של "דו"ח רולניק". למערכות התקשורת לא נשלחו קומוניקטים ולא הוצעו ראיונות עם היוצרים והעיתונאים שהשתתפו בהפקתה. גם בכאן 11, מקום שהולכים בו בשנים האחרונות על קצות האצבעות בכל מה שקשור לחשיפות ותחקירים, יש כנראה מי שחששו מההדף שסדרה כזאת עשויה לייצר. גיא רולניק, העיתונאי שעומד מול המצלמות, רכש לו לא מעט אויבים חזקים כעורך ומייסד "דה מרקר" וכוכב "מגש הכסף". הביקורת החריפה שלו לאורך השנים על ריכוזי ההון-שלטון-עיתון סימנה אותו כמטרה. לא מעניין אותם בכלל מה יש ל"דו"ח רולניק" להגיד.

את הציבור הישראלי, ולמעשה את אזרחי העולם כולו, הסיפור שמגוללים רולניק והצוות שלו צריך לרתק. לא בטוח שיש סיפור גדול וחשוב יותר. בזמן שאנחנו מתבכיינים כאן על מכונת הרעל של נתניהו ומתכתשים ימין-שמאל כמו באייטיז, מתרחשת דרמה גלובלית גדולה שבמרכזה תאגידי הטכנולוגיה הגדולים והרשתות החברתיות, ולצידן רוסיה, סין ואיראן. ביחד הם מפרקים את המערב הדמוקרטי, אלה בשביל רווח כספי ואלה למען עליונות מדינית ואידיאולוגית (ורווח כספי). זה עולם שבו טרור שווה כסף. רדיקליות שווה כסף. שנאה שווה כסף. זו מערכת אקולוגית שבה קל לייצר קמפיינים של השפעה זרה. לישראל יש כיסאות בשורה הראשונה לאירוע הזה כי הוא התפוצץ לה בפרצוף בשבעה באוקטובר.

בפרק הראשון מיטיב רולניק לשרטט מה בעצם קרה כאן באותו יום שבת נורא, כשלצד הרצחנות הברברית הותקפה מדינת ישראל באופן מתוחכם ומסיבי ברשתות החברתיות, במבצע מתוכנן היטב שכלל שידורי לייב בפייסבוק, הפצצות של ווטסאפ וטלגרם, הסתערות של בוטים ובובות-גרב בטוויטר ובאינסטגרם והשתלטות טוטאלית על טיקטוק. במבצע הזה הופעלה לוחמה פסיכולוגית קשה וטראומטית נגד אזרחי מדינת ישראל שנותרה ללא מענה, כשבמקביל מופעל ברשתות מבצע השפעה בהיקף חסר תקדים ששוטף את העולם בתעמולה אנטי-ישראלית רעילה, סוחף את השמאל הליברלי-רדיקלי ברחבי תבל ומעורר גל עצום של אנטישמיות. כמו בגבול הדרומי והצפוני, גם כאן הופקרו אזרחי המדינה בידי הממשלה שלהם, אבל אנחנו לא הסיפור פה. העולם כולו הוא הסיפור. העולם כולו הופקר.

היו בפרק הזה הרבה יותר מדי דילוגים בין יותר מדי חתונות. "דו"ח רולניק" צולמה ונערכה מחדש אחרי פרוץ המלחמה, כי במידה רבה מה שמתרחש בעולם מאז הוא בדיוק מה שהיא התכוונה להתריע כנגדו. התוצאה תפורה בגסות ומעט מבלבלת: רגע אחד אנחנו בוכים עם בתה ונכדתה של ברכה לוינסון ז"ל בביתה השרוף, כשהן מספרות כיצד נחשפו לרצח שלה בפייסבוק בזמן אמת. רגע אחר אנחנו שומעים ממי שעבד פעם במערך סינון התכנים של פייסבוק כיצד התקבלה הוראה שלא למחוק פוסט הסתה של "הצל" למרות שהוא מנוגד לכללי הקהילה. רגע נוסף ואנחנו שומעים ממייסד Waze, בכיר בגוגל לשעבר, מסביר כיצד האלגוריתמים של הרשתות החברתיות מעודדים רדיקליזציה, וכיצד כל זה מיתרגם בסופו של דבר להרבה מאוד כסף – וזה הדבר היחיד שחשוב להם. אלה הרבה נקודות לחבר.

בפרקים הבאים ממשיכים רולניק והעורך הראשי שלו, אבי זילברברג, להניח נקודות ולאפשר לצופה לחבר ביניהן כדי לייצר את התמונה הגדולה והמחרידה: אנחנו חיים בעולם שנמצא תחת מתקפת בליץ על תודעתו, באישור ובהסכמה של תאגידי הטכנולוגיה, ואין מי שייגן עלינו. הממשלות שאמורות לעשות את זה פשוט לא באירוע. הנשק היחיד שנמצא בידיו של האזרח הפשוט הוא להתנתק מהרשתות החברתיות ולברור בתבונה את התזונה התקשורתית שלו, אלא שהציבור אוהב את הרשתות החברתיות שלו כי הן מעניקות לו חופש ביטוי ותחושת שייכות וסולידריות. את החופש ואת התחושה הזאת מנצלים היום בקלות מיטב המוחות החולים בעולם, שמשתמשים בהן בחוכמה כדי להרחיב כל סדק אפשרי בחברה המערבית-דמוקרטית וליצור עולם שאין בו חופש ואין בו סולידריות.

צריך לחזור אל "דו"ח רולניק" כשיסיימו לפרוש את הסיפור הרחב והמורכב הזה על הרשתות החברתיות, מכונות הרעל, עליית הפופוליזם והאופן שבו מישהו מרוויח מיליארדים מכל זה, כדי להבין אם התחקיר עומד ברף הגבוה שהציב לעצמו. בניגוד ל"מגש הכסף", השפה הטלוויזיונית לא עושה לצופה חיים קלים בהנגשת התוכן ומניחה צופה אינטליגנטי שמוכן להתאמץ. לא בטוח שזאת הנחת יסוד אידיאלית כשמדובר בסיפור כה קריטי לעתיד העולם. כן בטוח שזה הסיפור הכי חשוב שצריך לספר עכשיו, אם עוד לא מאוחר מדי. מאות מיליוני אנשים בעולם המערבי מחזיקים בכיס שלהם נשק שמכוון ישירות אליהם. שבעה באוקטובר היה רק הפרומו.