לוקאלי גלובלי: איך להכניס את כל העולם לדירה תל אביבית קטנה
בדירה של בני הזוג ענבל סיני ובעז שפירא פריטים ואהבות שהביאו איתם משנים מעבר לים. את ההשלמות הם עשו בשוק הפשפשים ואצל אבא סוחר השטיחים, ואם תגיעו אליהם לדרינק - תוכלו לבחור מתוך תפריט כאילו הייתם בבר
מי: ענבל סיני (36), בעז שפירא (35)
איפה: ג'ורג' אליוט
ותק: 3 שנים ענבל, מתוכן שנה ביחד
מטראז': 65 מ"ר
הם נשמעים כמו ההיפוך המוחלט זה של זו, אבל נראה שהחיים הפגישו ביניהם ממש לא סתם. ענבל, מנהלת מוצר בהייטק, יוזמת פרויקטים בתחום האמנות ומחזיקה שנים של ניסיון בניהול תרבות ואמנות במילאנו; ובעז, קבלן של עבודות גובה מורכבות וגם מיקסולוג מדופלם. היא מתל אביב, הוא ממדבר יהודה. היא של עיר, הוא של אדמה. אבל לשניהם יש חיבור עמוק לפרס (המדינה, לא הנשיא לשעבר), אינסוף חתימות בדרכון, וחיים שלמים במדינות שמעבר לים. וחוץ מזה, הפכים משלימים, לא?
"אחרי כמעט עשור במילאנו, כשכבר הייתי בדרך להעתיק את חיי לאקוודור, ביקור שגרתי בארץ גרם לכל התוכניות להשתנות, והוביל אותי להתמקם פה מחדש", מספרת ענבל. "בעז עבר אז מספרד לארה"ב וראה את עצמו נשאר בחברת הלטיניים עד סוף ימיו, אבל גם התכנונים שלו התפוגגו והוא מצא את עצמו מקים חיים חדשים לגמרי בישראל. שנינו היינו צריכים למצוא את הדרך להשתייך לפה אחרי שכבר הרגשנו זרים. אולי זה המרכיב העמוק ביותר שמחבר בינינו".
המטבח
"אמנם על השיש והמדפים יש המון אזכורים לחיים האיטלקיים של ענבל, אבל מי שמשתמש בהם היום הוא אני", מספר בעז. "בישול הוא תחביב אהוב, אבל האלכוהול זו אהבה ענקית, כיאה לרוסי טוב. ביקור אצלנו תמיד מתחיל בקוקטיילים. על הקיר תלוי תפריט דרינקים שמתחלף לפי עונות, המבוסס על ביטרים ביתיים של אורי גופר ואלכוהול נדיר שמגיע מכל העולם – ממש כמו האמנות שעל הקיר: פרינט מברצלונה, פוסטרים מקובה שלפני המהפכה, והזמנות לתערוכה שענבל אצרה בבית קנדינוף".
ספריית הסלון
"הספרייה עמוסה ספרי אמנות, עיצוב, אופנה וצילום מכל העולם. ביניהם יש גם קטלוגים שקיבלתי מתערוכות של אמנים שראיינתי למגזין פורטפוליו", מספרת ענבל. "בספריה נמצאות גם כמה מהמזכרות האהובות עליי: מצלמת דיאנה מהשוק בפראג שעדיין מתעדת רגעים יפים, קופסה קטנה מיפן שקיבלתי מחברה איטלקייה כשעזבתי את מילאנו, גלויה של סבא חמוד שאני טוענת שהוא הסבא הפרסי האבוד שלי, ופמוטים של עמודים איונים משוק הפשפשים".
הסלון
"אבא שלי, כמו פרסי אמיתי, הוא סוחר שטיחים, ויש לו עין מדהימה לווינטג' ועתיקות", מספרת ענבל. "כל השטיחים שלי בבית ממנו, וכולם אותנטיים שנעשו בעבודת יד. את שולחן הסלון קניתי במחיר מעולה במרקטפלייס. עליו יש פמוטים של אמן איטלקי מדהים ומילון פרסי-עברי עתיק שדווקא בעז הביא הביתה. אבא שלו חוקר של השפה והתרבות הפרסית ולפעמים מרגיש שלמרות שהוא רוסי, הוא יותר פרסי ממני. על הקירות בסלון תלויה אמנות ישראלית – צילום של נועה יפה וציור של שי יחזקאלי".
פינת האוכל
"זו פינה שגורמת לי להרגיש בארמון באנגליה ואני מתה על זה", אומרת ענבל. "את הציורים לקחתי מהבית של הסבתא הפרסייה שלי בכפר שמריהו, ואת ההדפס הזמנתי מהרויאל אקדמי בלונדון. הכיסאות הגיעו משוק הפשפשים כשכל אחד מהם יחיד ומיוחד. גם השולחן הגיע משם".
המרפסת הסגורה
"זו הפינה האהובה עליי בבית", מספרת ענבל, "גם היא השתדרגה ברגע שבעז נכנס לדירה והפך אותה לירוקה ומעוצצת. הספסל המאולתר הגיע עם הדירה, עליו הלבשתי כריות ממילאנו שהכניסו בו צבע. בצהריים יש עליה תאורה מושלמת, מה שהופך אותה לפינת הקריאה האולטימטיבית. גם לשתות פה את הקפה בבוקר זה בכלל לא רע".
חדר השינה
"נראה שיש פה מיטה עתיקה ומטורפת, אבל זה בעצם גב מיטה שהבאתי מהפשפשים שמחובר לבסיס מיטה סטנדרטי. הגב הזה שדרג את הכל ויצר מראה מלכותי", מספרת ענבל. "מעליה תלוי ציור של אנטוניו מארס שאני מאוד אוהבת. השטיח האפור כמובן מאבא, וגם הוא יצירת אמנות פרסית". "שטיחים הם הקרמיקה החדש", מוסיף בעז.
המרפסת
"זו לגמרי הפינה שלי, והיא האהובה עליי בבית", מספר בעז. "היא הייתה מלאה בג'אנק שהעפתי, וגם אותה העמסתי עציצים – בכלי חרס מהמדבר, בקערה טיבטית שהבאתי מהודו, ובגביע וינטג' שאני וענבל קנינו באחד הטיולים ושינינו לו ייעוד. נוצרת במרפסת הזו אינטימיות קסומה, כל הערבים הכי טובים שלנו היו פה. על יין טוב, מוזיקה רגועה, ולאור נרות".
