מיטה במשרד, דלת ממסעדה, כיור מקערה. דירה כזאת עוד לא ראיתם

"את העץ הגדול קניתי במשתלה, זה היה חתיכת פרויקט להכניס אותו לפה. אף אחד לא האמין שעץ כזה יכול לשרוד בתוך חלל סגור אבל הנה הוא פה כבר שנתיים ושמח וממשיך לגבוה ולגדול."

סלון שהוא גם חדר הפגישות:

"החלל של הסלון שאנחנו יושבים בו עכשיו הוא המקום שאני הכי אוהב לארח בו פגישות, כי הוא פחות פורמלי. אני לא אוהב את הפגישות על שולחן העבודה. לפעמים אפילו יושבים במטבח אם יש היכרות טובה. אני אוהב שמצד אחד החלל כן מצליח להיות פורמלי אבל מצד שני הקצוות הם פרומים ואנשים כן יכולים להרגיש שזה בית. אני יכול לבחור למנן את זה".

הקצוות בין חלל עבודה לסלון הם פרומים:

 

החלק הכי חשוב במשרד של אדריכל: הספריה

ספרי הקודש – מזכרת מימי הבר מצווה:

"בניתי את הספריה בעצמי ביחד עם סולם ושני שקעים שיודעים לקבל אותו. בחלק העליון שלה יש את שלושת מדפי הספרים שקיבלתי מתנה לבר מצווה. ככה נראית הספריה הראשונית של כל בחור ישיבה. חרדים נותנים לבר מצווה ספרים, לא צ'קים".

מילדות, תמיד יש חדר אחד שמוקדש לספרים:

"הגומחה שבצד ימין, ההשלמה הקטנה הזאת, זה החלק שאני הכי אוהב בסטודיו, אני קורא לזה 'ספריה לספר אחד'. אני מאוד אוהב פרטים קטנים כאלה. בחרתי לתת לספרים מקום מאוד משמעותי בחלל שלי. אני בחיים לא יזרוק ספר. שום ספר שאי פעם רכשתי או קיבלתי לא נזרק. זה משהו שקיבלתי מהבית. לאבא שלי יש אוסף פסיכי, הספריה שלו בערך פי עשרה מהספריה הזאת. גדלנו 12 ילדים בבית ולא משנה כמה היו צריכים להצטופף בחדר, תמיד היה חדר אחד שמוקדש כולו לספרים".

המשרד (אבל יש בו מלא עציצים):

"יש לי פה הרבה עציצים. כשעיצבתי את הדירה רכשתי לא מעט ובאירוע הפתיחה של הסטודיו משום מה המתנה הכי נפוצה הייתה עציצים והם הצטרפו לאוסף. לקח לי הרבה זמן ללמוד איך לטפל בהם. בגדול ברגע שהבנתי שמים זה מכת מוות הפסקתי להרוג אותם. פעם בשבועיים לוקח את כולם למקלחת וזה פשוט עובד. אני מסנכרן את זה ביחד עם הסופ"ש שהילד שלי מגיע לפה וזה הופך להיות חגיגה. אנחנו עושים את זה ביחד, שותלים עציצים חדשים ונרטבים במים. זה הפך להיות חלק מהזמן איכות שלי איתו".

זמן איכות ירוק עם הילד:

מתכננים בית כנסת בנתיבות:

"הרישומים שעל הקיר זה חלק מהתהליך שדיברתי עליו של רצפי מחשבה. בדרך כלל אני תולה כל פרויקט כזה במשך שבועיים לפחות על הקיר שלי ובוהה בו. כרגע על הקיר נמצא בית הכנסת שאני מתכנן בנתיבות".

אתה חושב שזה שהיית חלק מהקהילה החרדית נותן לך יתרון לתכנן משהו כמו בית כנסת?
"אני חושב שאדריכל שירצה לתכנן בית כנסת והוא לא מכיר את הניואנסים הקטנים ואת לוח השנה היהודי, יצטרך לעשות עבודת הכנה מאוד ארוכה ומקיפה. אי אפשר לגשת לתכנן בית כנסת כמו שמתכננים מוזיאון או כל מבנה ציבורי גנרי אחר. כי המשמעויות והסימבוליקה שיש סביב המבנים האלה היא מטורפת. האיזון שצריך לעשות בין הערכים השונים של חברי הקהילה והתוספות הקטנות שמשרתות אותם".

כלי העבודה של סבא, יערן בקק"ל:

"זה כלי עבודה ישנים של סבא שלי זכרונו לברכה. הוא היה יערן בקק"ל. היה לו בית ברמלה וכל פעם שהיינו עולים ברכב מירושלים הוא תמיד היה מצביע על היערות בצד ואומרים "רואים, את כל זה אני שתלתי". אחרי שהוא נפטר והם פינו את הבית שלו הגעתי לשם באחד מהימים וראיתי שני ארגזים של כלים חלודים עומדים ליד הפח. לקחתי אותם והרכבתי את זה. זאת הפכה להיות פינת האינסטגרם של הסטודיו. כל מי שמגיע עומד כאן ומצטלם".

"זה עמדות עבודה יפניות שהבאתי מהעסק הקודם שלי, חלק מהמעצבות פנים שלי היו עובדות על זה. משהו בעבודה בעמידה פשוט מוציא מאיתנו דברים אחרים. כשזה מגיע ללפתור תוכניות ביצוע זה מקום טוב לעבוד בו כי הוא נותן אווירה קרבית ואקטיבית. וזה מאיקאה! יש בדירה מיקס מאוד מעניין של פריטי איקאה שנבחרו בצורה מאוד מדויקת לדברים שמוחזרו מעצים ישנים. אני חושב שהמעצבים של איקאה הם גאונים ומציירים פריטים חכמים מאוד שמתאימים מאוד לתקופה ולזמן שאנחנו נמצאים בו. רק צריך להזהר כי כשמשתמשים בזה יותר מדי בפרויקט זה נראה כמו חלק מפס ייצור".

עמדות קרביות מאיקאה:

פינת ישיבה. תכף תגלו ממה היא עשויה ותהיו בשוק:

"הכורסה היא אחד הפריטים הכי מוצלחים שיש והולכת איתי כבר שלוש דירות. זה פיס מקורי של לה קורבוזיה, אדריכל שהיה לו גם ליין של רהיטים מאוד מפוארים ומוצלחים. זה עור אמיתי של סוס, סליחה לטבעונים. זה היה של לקוח שעשיתי לו עיצוב לפנטהאוז ובסוף העיצוב איכשהו הפריט הזה נשאר בלי מקום. הוא אמר לי שהוא מאוד מרוצה מהעבודה שעשיתי לו ונתן לי אותו במתנה. המודל קרטון שלידו הוא של בית הכנסת שאני מתכנן".

עוד קצת הכנות לבית כנסת:

המטבח שנעשה כמעט מאפס:

"לפני שנכנסתי היה פה מטבח אבל לא אהבתי אותו. לקחתי את כל הארגזים שלו והשתמשתי בהם, איפה שהיו דלתות שמתי מגירות ואת החזיתות בניתי מחדש".

אוסף כלי מטבח ייחודי:

הקרשים האלה יפים לאללה, אבל שימושיים הם לא:

"הקרשים שתלויים על הקיר לא בשימוש. הם מודבקים בצורה קבועה. זה אוסף שרכשתי בחנות עיצוב מאוד מעניינת בקצה של פלורנטין. קוראים לה 'גלוריה מונדי'. זאת קולקציה מעניינת של קרשי חיתוך שכל אחת מהם ממדינה אחרת ומעץ אחר, זה עצים מאוד מיוחדים. לא זוכר בדיוק מה מצאתי בזה, נראה לי שמאוד אהבתי את הפרופורציות והחומרים. שילמתי על זה מחיר מופקע ואז זה עשה לי שכל. כשהגעתי לפה ידעתי שאני לא אסגור אותם בתוך הארון ואז עלה הרעיון הזה".

שירותים ומקלחת עם דלת ממסעדה:

"הסיפור של הדלת מעניין. היא נזרקה ממסעדה בנמל יפו. הלכתי לנמל כי אחרי שכמעט סיימתי את העיצוב של הדירה היה לי ויז'ן שאני צריך לתלות כאן קאנו (סוג של סירה) בצבע ורוד ובאורך של 7 מטר, לא יודע למה זה נתקע לי בראש. הלכתי לנמל והתחלתי לדבר עם האנשים שם ולשאול אותם על זה. הבנתי שהדבר הזה בכלל לא מתאים לאקלים הישראלי, זה קשור לנהרות. באתי לחזור מאוכזב מהנמל ובדרך ראיתי שמפרקים שם מסעדה. קניתי את הדלת הזאת. היא נקראת דלת קאובוי והיא מפרידה בין האיזור שמכינים את האוכל לאיזור ישיבה ויש חלונות קטנים באמצע כדי שהמלצרים לא יכנסו אחד בשני. זה היה שתי דלתות ענקיות, חתכתי אותן, בניתי משקוף מסביב וצבעתי בורוד. זה היה הפיצוי על הקאנו שלא מצאתי".

"אין לי מושג מה כתוב פה, אולי 'אהבה', אולי 'לך תזדיין":

"אין לי מושג מה זה המילה היפנית. יכול להיות שזה אומר 'אהבה' יכול להיות שזה אומר 'לך תזדיין'. מצאתי את זה ברחוב. אם מישהו שואל אותי אני כל פעם אומר משהו אחר, מתאים את התשובה לאורח".

כן, אתם מזהים נכון, זאת קערת פירות מאיקאה:

"הכיור זה קערת פירות של איקאה. השתמשתי בזה מאז כבר באיזה חמישה פרויקטים, זה מוכיח את עצמו. אם לא משאירים מים בצורה קבועה זה פשוט עבוד. זאת קערה שעולה איזה 90 שקל ובעיניי זה כיור מקסים. בגלל שהיא מבמבוק היא מצליחה לשרוד הכל".

אלבום מדבקות שהוא בעצם דלת:

"הדלת של השירותים זה התחיל בתור המקום של הילד שלי להתפרע עם הספר מדבקות שלו. אבל מאז עוד אנשים שמגיעים לפה אימצו את זה."

חדר השינה. נחשו מה הצבע היחיד שאהרון לובש:

"כן… כל הבגדים שלי שחורים. פחות התלבטויות בבוקר איזה צבע אני אלבש היום. זה סופר פרקטי לי. כבר ארבע שנים שאני לובש בעיקר שחור. אחת ההחלטות הכי חכמות שקיבלתי".

בתור מישהו עם כזאת גישה לעיצוב הייתי מניחה שתהנה דווקא משילובי צבעים.
"קודם כל, תראי, יש שם נעליים כתומות אז אפשר להתחיל בזה. חוץ מזב שבעיניי ברגע שצוללים לתוך העולם הזה של אפשר לגלות פריטים שהם הרבה יותר מעניינים. שילוב הזה של בדים שונים או צורות תפירה משוגעות. אני יכול לשים חולצה אדומה ולאדום תהיה איזושהי הצהרה, אבל בעיניי הרבה יותר מעניין זה ללבוש משהו שנחשף בהדרגה. פחות צועק. תובנה שאולי הבנתי עם הגיל, שלא צריך לדבר בקול בשביל שישמעו אותך".

אבל יש נעליים כתומות, כי בכל זאת:

קצת פתקי אהבה, בשביל הרומנטיקה: