מה בחורה צריכה לעשות כדי למצוא כאן דירה? יומן מסע, היום הראשון

סלון שהוא בעצם מסעדה, שירותים בגודל ג'וק וחדר "על רוטשילד". מדור חדש: דר מחפשת דירה בתל אביב וזה לא קל לה. דרת רחוב, יום ראשון

דירה מקסימה. דרת רחוב (תמונה: shutterstock)
דירה מקסימה. דרת רחוב (תמונה: shutterstock)
28 באוקטובר 2015

הדירה שלי הוצפה. הדירה שלי הוצפה ביפור איט וואז קול – בעיה בצנרת של הבניין בו התגוררתי הובילה אותי לשחות את דרכי אל הרחובות האכזריים, ולחפש לי מקום אחר לגור בו. הדירה שלי לא הוצפה בגלל גשמים – היא הוצפה מהבעיות של עצמה. עכשיו היא זקוקה לטיפול, ואני פשוט לא יכולה להיות שם בשבילה. אני צעירה ועתידי עוד לפניי, והיא דירה ישנה ומוצפת בשכונת פלורנטין.

החורף מתחיל וידעתי שלא אשרוד ברחוב, לכן התחלתי במסע חיפוש אחר דירת יחיד בתל אביב – עד 3,800 (אבל לא באמת), לא מאד רחוק ממוקד העניינים (כי אין לי אופניים), עם אפשרות לבעלי חיים (כי יש לי חתולים חסרי כבוד), ומיד (כי את הדרך מהספה למקרר בדירה שלי אפשר לעשות רק בחתירה). מכשולים: שני חתולים, העברה בנקאית מכיוון ההורים שמעניקה להם כוח פוליטי, סטנדרטים של בחורה שבילתה את ילדותה בגבעתיים.

[tmwdfpad]

דירה 1: רחוב חכמי ישראל, שכונת שפירא, 3500 ש"ח. דרך חברים

לא ברור אם קיים תל אביבי שלא אוחז בחבר שעבר בשנתיים האחרונות לשפירא, ושמגדיר אותה כשכונה מקסימה ואיזה כיף שם וקהילתי וזה ממש כמו כפר קטן באמצע העיר, למרות שזה בכלל לא באמצע העיר, סתם קטן. זה גם בכלל לא מסוכן – בייחוד אם מעופפים על שטיח מעל הר ציון וסלמה במקום לחצות ברגל.

בדירה עצמה, בעלת שני מפלסים במקור, מרווח מאד ונעים. כאן הוכח שפתגמים זוכים בצדק למקום שמור בז'רגון התרבות, ושדם אכן סמיך ממים – והדם הפולני של הורי הוביל לחשש מסביבת המגורים, שגבר אפילו על ההצפה בדירה שלי, שהפכה לאחרונה, כאמור, לבריכת גלים מקורה.

פולין אהובתי. רחוב חכמי ישראל. תמונה: גוגל סטריט וויו
פולין אהובתי. רחוב חכמי ישראל. תמונה: גוגל סטריט וויו

דירה 2: רחוב רבי מאיר, שוק הכרמל, 3500 ש"ח. דרך פייסבוק

התהלכתי באיטיות בין ההמונים בבסטות של שוק הכרמל, בין אנשים שככל הנראה לא ידעו שקיימות כאן דירות. הדייר הנוכחי יצא ללוות אותי פנימה. "הרבה חתולים יש פה", אמר לי והצביע לכיוון הרחוב. "זה טוב, ככה לא באים לדירה העכברושים". פסעתי אל תוך דירת חדר מוזרה למראה, עם קשת עצומה שתומכת את התקרה ומכסה ביוב ליד רצפה מרוסקת במטבח ("לא יוצאים מפה ג'וקים, עשיתי ריסוס").

המטבח מכובד. פעם היתה בחלל הזה מסעדה, כך נטען. ברוחי אני רווק תל אביבי עצל ומריר – כך שאני לא מבשלת, ומקפידה שהמקרר שלי לא יאכלס יותר מארבעה מוצרים בו זמנית. בניגוד למיתוס השוביניסטי השחוק, איני מרגישה שמקומי במטבח. בשירותים לעומת זאת, מקום קרוב יותר אל לבי, המרחב מתאים לדייר שגודלו כגודל טרמיט. ברוסיה הדירה הזו היתה מסעדה.

מי ידע שגרים כאן. שוק הכרמל. תמונה: shutterstock
מי ידע שגרים כאן. שוק הכרמל. תמונה: shutterstock

דירה 3: רחוב ישכון, כרם התימנים, 3600 ש"ח. דרך יד2

דרך יד2 – חלון הראווה של בועת הנדל"ן של תל אביב, הגעתי לדירת יחיד בכרם התימנים. הפלוס המרכזי שלה היה חצר, ועליה דשא סינטטי שגזר איש ללא גפיים. הדירה דרך תיווך. היי, טלפנתי בנוגע לדירה בישכון, אמרתי לו. היא הושכרה, ענה בצער מעושה כזה, של מתווכים. אז הדירה שלך בשטרן? זו עם הגג הענק? מישהו מגיע עוד שעה לסגור אותה, הוא השיב, פחות מתנצל ויותר גאה בהישגיו. והדירה בבעלי המלאכה? היא לא שלי, היא של מישהי שמפרסמת מהמשתמש שלי, והמודעה כבר ירדה. שמחתי בשבילו על שהוא מצליח בעבודתו את השטן.

כשאלוהים ברא את העולם, הוא יצר שני סוגים של מתווכים: אלה שנדבקים אליכם ומטלפנים אחת לכמה שעות כדי לשאול איך אתם מרגישים בנוגע לדירה ואם אתם באמת רציניים בקשר הזה – ואלה שלא שמים עליך, ולא יהססו לייצר אצלך את ההרגשה שאתה עול עבורם, שאתה כסף קטן בשבילם, ולכן הם גם ממש לא מתכוונים לזכור לחזור אליך.

לא שמים עליך. רחוב ישכון בכרם התימנים. תמונה: גוגל סטריט וויו
לא שמים עליך. רחוב ישכון בכרם התימנים. תמונה: גוגל סטריט וויו

דירה 4: רחוב גולדברג, לב העיר, 3800 ש"ח. דרך יד2

צעירה שלא יודעת איך חיפשו דירות לפני עידן האינטרנט נכנסת למודעה באתר יד2. במודעה – רוטשילד פינת נחמני. במציאות – מתוודעת לקיומו של רחוב גולדברג. אני מתוודעת גם לתסמונת ה"טורטשילד" של אנשי התיווך בתל אביב, שלא מסוגלים לא להשחיל בעורמה לכל מודעה שעולה את המילה "רוטשילד", מין תחתוני מזל של מתווכים.

כך הגעתי לדירת חדר קלסטרופובית מעוטרת במרצפות מצוירות ובקירות סדוקים ("האדמה זזה"). מן החדר נבע מסדרון. ביציאה ממנו – חדר עם אמבטיה שעברה דבר או שניים בחייה, ומעליה עופף לו דוד חשמל ענק. בהמשך המסדרון התגלה מטבח משופץ ומושקע. אני עדיין במהותי רווק מריר ועייף שניזון מטייק אוואי או מחומוס צבר, ולכן המטבח החביב לא העלה דמעות התרגשות בעיני.

"יש בדירה שלושה כיווני אוויר!", צהל המתווך בעודו מחווה על חרך קטן, מסורג וצר שממנו רואים את העולם שמחוץ לצינוק. בין אם ממידע עודף או ממחסור באוויר – הראש שלי החל להיות סחרחר, והחלטתי ליזום טלפון לדיירים בדירה שראיתי שמתפנה קרוב לזו שלי.

רחוב גולדברג בתל אביב. תמונה: גוגל סטריט וויו
רחוב גולדברג בתל אביב. תמונה: גוגל סטריט וויו

דירה 5: לוינסקי פינת העליה, שכונת פלורנטין, 3300 ש"ח. דרך "תושבי שכונת פלורנטין" בפייסבוק

קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו נשבעתי שלא אשכור עוד דירה בפלורנטין. אולי היו אלה המחירים המאמירים, אולי השכנים שמאזינים לאלבומים של אסף אבידן, אולי ההוא שמנסה ללמוד לנגן על חלילית בשש בבוקר או בר סחי בריח טיגון שחוסם את כל המדרכה בדרך הביתה. בכל אופן, נשבעתי. ובכל זאת, מצאתי את עצמי מרימה טלפון לבחור עם מבטא צרפתי קליל בשם שמואל, שעמד לפנות דירת חדר וחצי + גג בשכונה, ששכר הדירה שלה זהה לזה של השכשוכית בה התגוררתי כמעט שנה.

"בדיוק ראיתי דירה, תהיה זמין לקראת עשר בלילה?", שאלתי אותו בשעה תשע ורבע. "תני צלצול ונראה אם אני פה". צלצלתי. הדירה נתפסה. שולפי החוזים המהירים במערב.

המשך יבוא…

לפרק השני בסדרה

לוינסקי פינת העליה. תמונה: גוגל סטריט וויו
לוינסקי פינת העליה. תמונה: גוגל סטריט וויו