סיר הבשר: בין צמד לחמניות רכות מצאתי את הבית הכי ספיישל בעיר

איך מתחילים בכלל לתאר בית. האם אני צריך לתאר קודם את הבשר העסיסי? אולי את האופן בו מניחים את הירקות בחכמה מתחת לקציצה? את ההתרגשות לפני כל ספיישל? את האכזבות מכמה ספיישלים שלא יחזרו? או אולי אני בכלל צריך להתחיל ממסעדה אחרת בכלל.

>> כל אחד בתל אביב צריך מקום שיהיה לו בית שני, כי על הראשון כבר ויתרנו
>> הבית שלי הוא איפה שההיפ הופ נמצא. בדרך כלל זה בתל אביב
>> לחובבי הקולנוע יש הרבה בתים בעיר. אבל אין כמו בבית הזה

חברי הטוב שחר ואני רצינו ללכת לטראק דה לוקס (ז"ל), שם תכננו לאכול המבורגר מבשר באפלו, כי ברור שנאכל המבורגר מבשר באפלו. רק בדרך לשם גילינו שהמסעדה לא עובדת בשעות הצהריים, אז לקחנו מונית לכיוון פורטר אנד סאנס כדי לבדוק מנה אחרת שרצינו לנסות (שרימפס עטוף בבייקון, לכל הסקרנים). אבל בדרך תפס את עינינו שלט צהוב וגדול, כמו שמש או צ'יזבורגר במבט-על. אמרנו לנהג לעצור ונכנסנו פנימה. לא ציפיתי ליותר מדי, ממתי המבורגר מעיף לי את המוח? זה בטח עוד אגאדיר או מוזס, חשבתי. אבל לא שיערתי את רכות הלחמניה או שהתוספות ירקדו ואלס עם הקציצה בתוך הפה שלי. הכל נראה הגיוני פתאום. כל הכוכבים הסתדרו בשורה בשמיים. ואני הבנתי שמצאתי בית.

אתה גורם לי להרגיש מיוחד. הספיישל של פורט 19 (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק)

שבוע לאחר מכן חזרנו לשם בשביל הספיישל – אז זה היה ספיישל פורטבלו וצ'דר, היום הוא כבר נכנס לתפריט באופן קבוע. החלטנו לחזור בכל חודש לכל ספיישל שיוצא, ומאז לא פספסנו אפילו ספיישל אחד. היינו עם הפורט 19 לאורך כל הדרך. היינו שם כשהם פתחו סניף נוסף, הזמנו משם בקורונה והשתתפנו בתחרויות הצילום שהם ערכו. אפילו זכינו בהן (כי הקמנו חמ"ל ודאגנו להציק לכל מי שאנחנו מכירים שיצביעו לנו). לפעמים היו מזהים אותי בתור "ההוא מהתחרות של הפורט", וכך יצא שפשוט אכלנו שם בחינם במשך שנה. עד היום אני זוכר את הספיישל של האבטיח המקורמל, ספיישל שחששתי ממנו כי פחדתי לנסות משהו חדש, אבל ברגע שנתתי את הביס הראשון, הוא קפץ לפסגת דירוג הספיישלים. לעזאזל, אפילו הספיישל נקניקיה היה מצוין.

אחחחח איזה ספיישל. פורט 19 (צילום: יח"צ)

כמו בכל בית, גם בבית הזה היו גם אכזבות. התאכזבנו כשהחליפו שפים, התאכזבנו עם הספיישל באן והתאכזבנו כשגילינו שלא מחזירים את הספיישל אבטיח מקורמל, אבל דווקא הספיישל שרימפס וצ'דר נשאר קבוע בתפריט. הפורט ליווה אותי בגאות ובשפל. היינו הולכים לפורט כדי לחגוג וכדי להתאבל ואף פעם לא מוותרים על ספיישל.

>> שוק הכרמל הוא השלמה ארצי של השווקים. הוא גם הבית שלי
>> יונתן אגסי הרס את חיי. עם החטיפים הנפלאים שהוא מוכר לי
>> לכל חלקי פרוייקט "הבית השני שלי"

אני יודע שחלק מהדברים שאני כותב כאן עלולים להישמע כביקורת, ואולי מישהו מטעמם קורא את זה, ומתבאס על הספיישל באן (אני מצטער, לא ברור לי מה עבר לכם בראש – זה לא קייטרינג של חתונה), אבל מה זה בית אם לא מקום שבו אתה חוגג, מתאבל, נהנה וגם מתאכזב. הפורט לא רק לימד אותי מה זה המבורגר טעים, הוא גם לימד אותי על חברות ובסופו של דבר, גם כשאני אוכל המבורגר בחו"ל – קשה לי לא להשוות אותו להמבורגר של הפורט. האוכל מהבית.