חשבתן שזה הולך להיות סרט שיקי על אופנת עילית. אז חשבתן

כפי שרומז שמו, הסרט הצרפתי "הוט קוטור" עוסק באופנה גבוהה. אבל אין בו מעצבים שאפתניים וגם לא תצוגות מפוארות על המסלול. במקום זאת, סרטה היפה של סילבי אוחיון מתאר את עבודתן של התופרות בעלות האצבעות הדקות, שמקפידות על כל תפר ורוחצות ידיים היטב לפני שהן נוגעות בבדי המשי היקרים. בית התפירה של דיור מנוהל על ידי אסתר בגילומה של נטלי ביי הגדולה, שאילו היתה בריטית כבר היתה זוכה בתואר אצולה.

יום יום, לפני צאתה לעבודה, אסתר המתגוררת בפאתי פריז מדברת אל הוורדים שהיא מטפחת בגינתה. בוקר אחד בתחנת הרכבת תיקה נגנב על ידי שתי צעירות ממוצא ערבי, ג'אד (לינה חודרי) וסואד (סומאיה בוקום). כשהן מגלות בתיק "צלב יהודי", סואד אומרת שזה יביא מזל רע ולוחצת על ג'אד להחזיר את התיק.

כך נפגשות אסתר וג'אד, והתופרת הוותיקה (שיהדותה אינה הופכת לנושא בסרט מעבר לאזכור הראשוני) מציעה לצעירה חסרת המטרה לעבוד אצלה כמתמחה. להפתעתה, ג'אד הדוקרנית ובעלת המודעות המעמדית מגלה שבבית התפירה של האופנה העילית עובדים גם עבדל (ששינה את שמו לאבל כדי לטשטש את מוצאו) וקתרין, שגדלה כמותה בשכונת סן דני, שחצי מתושביה הם מוסלמים. בימים הבאים ג'אד שולפת שוב ושוב את ציפורני חתולת הרחוב שלה, אך אסתר לא ממהרת לוותר עליה.

"הוט קוטור" מגולל סיפור קלאסי על החונכת והשוליה הסרבנית, שהוא גם הסיפור של צרפת של ימינו. החברות הצעירות ג'אד וסואד, שחיות מיום ליום ומפלחות מוצרי אופנה בשביל הכיף, כלל אינן רואות את עצמן כצרפתיות. אסתר, שגם אמה עבדה כתופרת של דיור, מייצגת את צרפת הישנה והמחויטת (כל השמלות בקולקציה החדשה בוהקות בלובנן) שפותחת את דלתותיה בפני בת המהגרים ומציעה לה מקצוע שמביא עימו זהות ועתיד.

אבל הסרט אינו נשאר ברמה הסמלית, אלא מעצב היטב את הדמויות ואת היחסים ביניהן, על רקע העבודה הקפדנית בבית התפירה. כאמור, זה לא סיפור על החלום הצרפתי, אלא על הפועלות שמתחזקות אותו. ויפה לראות את תהליך "ההתאזרחות" שעוברת ג'אד, בלי לאבד מאומה מהאנרגיה והחוצפה של דמותה. גם הצילום הנטורליסטי והלא מאוד מוקפד תורם לחיוניות של הסרט.

הכוכבת הצרפתיה הגדולה הבאה? לינה חדורי ב"הוט קוטור" (צילום: יחסי ציבור)

העלילה איננה נטולת קלישאות – הקו הדרמתי שמוקדש לבתה המנוכרת והנעדרת של אסתר, שג'אד כמו ממלאת את מקומה, אינו מפותח דיו. על כך מפצה ההומור הנעים, שנובע מהדינמיקה בין הגיבורות לבין דמויות המשנה, בהן הידידה הטרנסית של ג'אד, שבאה לטפל באסתר כשזו מתמוטטת בשל מחלת הסכרת. זה סרט אופטימי ואוהד אדם, ויש בו רק דמות גזענית אחת – תופרת שמנסה לשים רגליים (או בעצם לדקור אצבעות) לג'אד – והיא אינה מקבלת תמיכה משאר העובדות.

לינה חודרי ילידת אלג'יר – שנראית כמו אחותה הצעירה של אשלי ג'אד – היא כוכבת עולה בצרפת. לפני שנתיים היא זכתה בפרס הסזאר לשחקנית המבטיחה, אחרי שכבר קטפה פרס בפסטיבל ונציה. בשנה הבאה נראה אותה לצד קאסט מרשים של כוכבים בעיבוד צרפתי חדש ל"שלושת המוסקטרים", ונדמה שאין אות ברור יותר להיטמעות בתרבות הצרפתית מאשר הקלאסיקה הזאת (היא תגלם את קונסטנס בונסייה, התופרת של המלכה ואהובתו של ד'רטניאן).

ביי היא, כאמור, לא רק שחקנית נפלאה, אלא גם אחת מהאייקונים הבולטים של הקולנוע הצרפתי – בחמישים שנותיה על המסך היא זכתה לעבוד עם גדולי הבמאים (טריפו, גודאר, טברנייה, שברול), וברוב הופעותיה הזכורות יש שילוב של עידון ואנושיות. הציוות של שתי השחקניות זו לצד זו בסרטה השני של אוחיון (שבע שנים חלפו מאז הראשון) הוא גם הערה על המסורת המשתנה של הקולנוע הצרפתי. וזאת הערה שכדאי לראות.

3.5 כוכבים. Haute couture בימוי: סילבי אוחיון. עם נטלי ביי, לינה חודרי. צרפת 2021, 100 דק'