לפעמים באמת נוצץ רגע של אמת: זמרת שבאה לשיר, וזהו
"הכוכב הבא" ממשיכה לייצר רעש וצלצולים שמשכיחים שבסופו של דבר, הפוקוס אמור להיות בכלל על המוזיקאים. אתם יודעים, אלו שמתוכם אמור לצאת "הכוכב הבא" \\ הריקאפ שחיכיתם לו נגד המניירות של ההפקה
פיצחתי את זה! אחרי עשר תוכניות ושלושה אודישנים בהפתעה, סוף סוף הבנתי מה פשר הבחירה המוזרה לדחוף מתיחות שנדחו מסרטי יהודה ברקן עוד באייטיז לתוך ריאליטי שירה: לארגן עבודה לכל יוצאי יורם לוינשטיין שלא יודעים לשיר. זוהי מטרה נעלה. המשיכו כך. אלא אם זה לא המקרה, וסתם מדובר בבזבוז זמן טלוויזיוני, מעצבי תפאורה, עוזרי הפקה, מאפרות וכן, גם יוצאי יורם לוינשטיין. בכנות, הדבר הזה עייף אותי יותר מהריב המדומיין בין שירי ונינט. ומבדר אפילו פחות.
מילא אם המתיחות היו אשכרה טובות ולא מבוססות על הריאקשנים של אנשי האולפן. מה אני אגיד, איזו טלוויזיה מפעימה זה לראות את בן אל בוהה בחדר מלא חקיינים שלו, את קרן מצחקקת מול שיעור זומבה או את אסי נקרע מצחוק למראה רותם סלע באיפור. ועזבו, אפילו לי אין כח להיכנס לפרשיית תלתלגייט. אני לא סובל את הביטוי הגלגלצי הקלישאתי של "שמח באולפן, עצוב בבית", אבל מה אני אגיד, עצוב לי. בחיי שאני חושד שהאודישן עם נפילות החשמל היה גם הוא מפוברק.
חוץ מהחניכיים של בן אל, יש דבר נוסף שנחשף במהלך המתיחות האלו, וזה עד כמה העונה הזו מזיעה ממאמץ להשאיר את כל הצופים שבאו עבור האירוויזיון ונשארו עם המליון. זה לא רק המתיחות, אלא גם משחקים מטופשים, שולחן שופטים מוגזם ביותר, ריאיונות מקדימים שמרגישים כמו הפעלה של מדריכים צופים ואפילו ההסתרה של מרגי בתור "השופט הסודי" שגבלה בפלגיאט מ"הזמר במסיכה". רעש וצלצולים שמשכיח שבסופו של דבר, הפוקוס אמור להיות בכלל על המוזיקאים. אתם יודעים, אלו שמתוכם אמור לצאת "הכוכב הבא". בפעם האחרונה שבדקתי, בלוח המשדרים עדיין לא משובצת התוכנית "אסי ורותם מציגים: השופטים נפלו על הראש".
למעשה, האקטים של "הכוכב הבא" עומדים בסתירה מסוימת למסרים המוזיקלים עליהם הם בנויים. הזמרים הצעירים אכן נדרשים להביא קצת כיף לאולפן, אבל איך אפשר להגיד לזמרת שהיא מוגזמת מדי או צריכה להפחית במניירות כשלפני רגע גרמתם ליוצר הנפלא אסף אמדורסקי לשפוט בתחפושת דודו זר. אתם רוצים לגרום למתחרים לקחת את עצמם ברצינות, מדברים על אמת בשירה והעברת רגש מבלי להגזים? תתחילו בלא לסחוט עד תום יציאה מהארון של מתמודד או, לכל הפחות, לכבד מספיק את הזמרים בשיפוט נטול פיאות ותחפושות. עזבו, אני אסתפק בלהשתיק את המיקרופון של אסי ורותם בזמן ביצועים.
ובכלל, בואו נדבר רגע על עניין המניירות. זו בעיה של הרבה זמרים מתחילים, ובמיוחד זמרי "הכוכב הבא" ששרים בסגנון מסוים, אבל קשה שלא לראות איך גם הפורמט עצמו דורש מהזמרים לייצר מניירות מסוג אחר. המתחרים מעודדים, בין אם באופן מובהק ובין אם ברמיזה, לייצר תנועה במהלך השיר, איזו עליה רגשית שמגיעה לשיא בדיוק עם עליית המסך. זה בולט במיוחד בשפה של השופטים. "התחלת מלמטה" או "התפוצצת" או "נפתחת", כאילו כל מתמודד הוא זרע שרק חיכה לאור הזרקורים כדי לפרוח. בחלק מהמקרים זה נכון, אבל במקרים אחרים זה מייצר את אותו הפורמט המוזיקלי: תתחילו לאט ואז תגבירו, ואם השיר לא עולה גם המסך ינעל במקומו.
כשסוף סוף מוותרים על המניירות בכוכב הבא והלחץ לבדר בכוכב הבא, מדי פעם, מגיעים רגעים כמו כרמל זורע, מתמודדת שלא עברו 20 שניות מרגע שפתחה את פיה ועד שאמדורסקי הכריז שמבחינתו "יש זוכה לעונה". אמדורסקי, שלא כהרגלו, קצת הגזים, אבל לא בכדי האוזניים שלו נדלקו והבהבו באדום (אצלו זה נחשב לסימן טוב). זה היה רגע מלא בקלאס, במיוחד בעונה כה חסרת פאסון, שהזכיר למה בכל זאת שווה לצלוח את כל הזיופים של רותם סלע – כי לפעמים באמת נוצץ רגע של אמת, מבלי להזיע ממאמץ, מבלי להרעיד את הקול בדרמטיות, מבלי לעלות לעוצמות שאמורות להרים את המסך במו כוחן. זמרת שבאה לשיר, וזהו.