הכוכב הבא לשומקום: שופטים יקרים, אתם החוליה החלשה – שלום

עם סיומם של אחד עשר קרבות עקובים מדם (מטאפורי בלבד, אל דאגה) בין זמרי הנבחרת, העשן מתפזר (ממכונת עשן, אל דאגה) וה-16 ששרדו מציגים הגמוניה די גנרית של הפופ הישראלי. ישנם כמה יוצאי דופן שלא רק שרים טוב, אלא גם מביאים אישיות מוזיקלית יוצאת דופן (הקבועים כבר יודעים ששי המבר, דורין הירבי ויוטל גז הם הפייבוריטים שלי) אבל בנוגע לשאר, רובם ככולם צועדים בשבילים הסלולים של מוזיקת אמצע הדרך, אולי עם קצת טאץ' של סול או לחילופין, מזרחית, אבל אל תדאגו, המכונה של הכוכב הבא תכה מהם החוצה גם את זה. בקיצור, אל תצפו לעוד נטע ברזילי העונה.

מתן לוי, הכוכב הבא. סוף ידוע מראש

ההליכה על בטוח גורמת לתוכנית לנפות אט אט את יוצאי הדופן, והדוגמה הטובה ביותר לכך היא הדו קרב בנושא מוזיקה ים תיכונית, כלומר הדרך של המערכת למצוא את השניים שמתהדרים בסגנון הזה, להעמיד אותם אחד מול השני בדו קרב עד המוות (כלומר הדחה, אל דאגה). מתן לוי ניצח עם ביצוע מדויק ל-"הגורל הזה" של דודו אהרון, והפרגונים מצד השופטים יפים, אבל לא הולכים לעזור לו בהמשך כשאחד מהם יבקש ממנו "לצאת מאזור הנוחות" (תרגום = תנסה לשיר באנגלית), רק כדי לחטוף בחזרה ביקורת שהוא "לא נשמע כמו עצמו" בדרך להדחה והדרה כמעט לא מכוונת, אבל לגמרי כן.

ובכלל, תרגיל המעבר לשפה אחרת הפך לטקס התבגרות קבוע בתוכנית. יש בו מן ההיגיון, הרצון למצוא את הכוכב הבאמת גדול אומר, לפחות על הנייר, שאותו כוכב עלום חייב לחלוש על מגוון עולמות מוזיקלים, אבל למה בעצם? למה אי אפשר שהמנצח יהיה ממש ממש מוצלח בדבר אחד? אם הוא זמר ים תיכוני, למה חשוב שהוא יצלח שיר של מיילי סיירוס בלי מבטא בעברית? הביצועים האלו ש"מחוץ לאזור הנוחות" זוכים למעט תשואות, ומתפקדים בעיקר כפילר דרמטי בבטן של העונה (להגנתם אגיד שהשנה הבטן נראית קטנה מבדרך כלל).

עברי? תשיר באנגלית, אבל במבטא עברי. מהכוכב הבא

האם ואלרי תשרוד אנגלית? האם אנאל תישמע טוב גם בעברית? האם אי פעם ידרשו מזמר לשיר ביידיש כי זה מחוץ לאזור הנוחות שלו? אחלה חומר לפרומו, אבל בכל הנוגע למזיקה הרמה נעה בין ערב משחקי חברה לקריוקי. זה, למעשה, חלק מההטיה האינהרנטית של ריאליטי השירה – מתוך מאמץ למצוא זמר שיוכל לפגוע בול בכל החזיתות, שוכחים את אלו שיכולים לפגוע בול שוב ושוב באותה החזית, אבל עם סגנון אישי מובהק יותר. במי שווה להשקיע, זה שטוב בכל ענפי הספורט או זה שממש מצטיין באחד? אם יש משהו שישראל יכולה ללמוד מהאולימפיאדה זה ששווה להשקיע גם באיזוטריה.

במקביל, אפשר בהחלט לומר שהנחיית השופטים שניתנה לחלק מהם ממש לא עזרה. ברמת האחוזים, אם זה עוזר, רבע מהתמודדים שקיבלו הדרכת שופט הודחו, לעומת חמישית מאלו שלא. אם בודקים את רף האחוזים הנודע לשמצה, המתמודדים עם השופטים קיבלו בממוצע 65% כחול, בעוד אלו שעבדו בלעדיהם קיבלו בממוצע 81%. יעני כל שופט מוריד בממוצע 16 נקודות, אאוץ. ברמה הטלוויזיונית זה אולי מעניין לראות מתמודדים מקבלים יעוץ מהשופטים, ובמיוחד מעניין לראות איך כל שופט לקח את המתמודדים לכיוון שלו, אבל בכל הנוגע למוזיקה הם רק עושים נזק. המספרים לא משקרים.

לימדו, לימדו, אבל לא ידעו. מהכוכב הבא

ועוד דבר אחרון על השופטים, אם כבר אנחנו באזור השולחן הארוך ביותר מאז הסעודה האחרונה של דה וינצ'י: אני יודע שאתם רגילים לחשוב שהעולם סובב סביבכם, וזה לרוב כנראה גם נכון (במיוחד אתה סטטיק), אבל כשאתם מודיעים למתמודד שהוא מודח לאף אחד לא אכפת עד כמה קשה לכם. לא לצופים העייפים, בטח לא למתמודדים הלחוצים, אפילו לא לבימאי האומלל. ותרו על הכסת"ח הרגשי ועל סיפורי איוב, אף אחד לא מרחם עליכם. אני גם ככה סולח לכם על הגאג החוזר שבו אתם מספרים למתמודד שהוא עבר אבל בדרך פתלתלה שגורמת לו לחשוב שהוא הודח שניה לפני, אבל אי אפשר שהכל יהיה עליכם גם במעמד הזה. פשוט תדיחו. בחיי שלפעמים אני מתגעגע למנחה של "החוליה החלשה", שלום.