החיים הם לא דולצ'ה: דולצ'ה וגבאנה רומזים לך שהאקססורי שאת באמת צריכה זה ילד

בתחילת השבוע – עת הציגו דולצ'ה וגבאנה את קולקציית סתיו־חורף 2015־2016 – רעד המסלול בשבוע האופנה של מילאנו. אולי היה זה הביוץ של היושבות בקהל, אולי חשבונות האינסטגרם המתפקעים מתמונות ולייקים ואולי העובדה שמסלולי תצוגה לא רגילים לסחוב דוגמנית בהריון, אבל מה שבטוח הוא שהמותג יודע להאכיל אותנו בגימיקים. בתפריט הפעם: דוגמניות הוצעדו כשחלקן סוחבות תינוקות משל היו תיקי עור (אם חושבים על זה, ייתכן שמדובר בתיק עור יקר בהרבה מזה של לואי ויטון), חלקן מתהלכות עם ילדים (שעמדו גם ברקע כתפאורה), ודוגמנית אחת מהממת בהריון מתקדם.

קהילת האופנה מחאה כפיים, שהרי אין דבר מרגש יותר ממחווה לאימהות ואין דבר מתוק יותר מתינוקות שלא מבינים כמה הלך עליהם אם הם מחרבנים באאוטפיט שלהם. בעוד סיקורים ברחבי העולם מכתירים את הגימיק כייצוג של מודל נשי חדש, עלינו לשאול את עצמנו אם לא מדובר בעוד תזכורת לאיך נשים צריכות להיות בשביל להיחשב כנשים אמיתיות.

זה מגניב שתעשיית האופנה מתחילה בחודשים האחרונים לתת במה (ומסלול) גם לנשים שלא שוחות במידה 34 (אם כי לכנות דוגמנית במידה 40 "דוגמנית במידה גדולה" זה מעליב את האינטליגנציה שלנו; כמו לקרוא לגל גדות "הבת של השכן" – הרי אנחנו יודעות שאין כאלה בנות לשכנים). זה מהמם שסלין מאפשרת לנשים מבוגרות לקטוף קמפיינים, ואין לזלזל באג'נדות הפמיניסטיות שמחלחלות לתעשייה שידעה יפה מאוד לדכא את הגוף הנשי ולהפוך את הפרעות האכילה לטרנד על זמני. ובכל זאת, תעשיית האופנה ממשיכה להכתיר נשיות תקינה מהי, הפעם עם האקססורי הזה שעלייך לרצות לנכס לעצמך בשלב כלשהו בחייך פן יגידו שאינך עומדת בתכתיבים האופנתיים: ילדים. הם נראים מהמם על היד, מוסיפים גוון עמוק לשמלה ומוציאים ממך חיוך פוטוגני. לא תעשי? תעשי!

[interaction id="54f738ec23d7b1ac08910126"]

מובן שדולצ'ה וגבאנה אינם היחידים שמספרים לנו איך עלינו לארגן את המופע שלנו כנשים בעולם. די ביום האישה הבינלאומי כדי שיזכיר לנו – בעזרתן האדיבה של המדיה ותרבות הצריכה – שבשביל לחגוג את היותנו נשים חשוב שנרכוש את הבושם הזה, בעל הניחוח החושני והנועז (שממש עכשיו לרגל יום האישה נמכר בהנחה!); את המייק אפ הזה, בעל הכיסוי המושלם שיכסה כל פגם וישלח אותנו לעולם כגרסה נכונה יותר של עצמנו; ואת הפילינג הזה, שיגלח לנו את כל אותם סימני מתיחה מפאדחים שנגרמו לנו אחרי שילדנו, נו, את האקססורי הזה שדולצ'ה וגבאנה המליצו לנו עליו.

אולי הגיע הזמן שנחגוג את יום האישה קצת אחרת. שכמו הפועלות במפעלי הטקסטיל בניו יורק – ששבתו ב־8 במרץ 1857 כמחאה על תנאי העסקתן והובילו למיסוד התאריך בעולם – נשבות מהשעבוד לכללים ולהכתבות, אופנתיים ככל שיהיו, ופשוט נתרכז בלטפח את החוש הביקורתי שלנו. נכון, זה כואב להסתכל על תצוגות יפות ולהחליף את עיני העגל המתפעלות בהרמת גבה (זה גם עושה קמטים, אבל היי, יש סייל במחלקת האנטי אייג'ינג), זה מבהיל להודות שחלקנו מעדיפות אקססוריז אחרים על הזרועות שלנו וזה קצת מנג'ס לספר לחברות שכל קדחת השופינג ב־8 במרץ רק מרוקנת את היום החשוב הזה ממשמעותו. אכן, חוש ביקורתי הוא דבר מפחיד. מעורר אימה. פארטי פופר שמגיע ושובר את הפיניאטה לפני שהגיעו האורחים. אבל זה הדבר הראשון שאנחנו חייבות לעצמנו – ביום האישה ובכל יום. תמיד. אחרת כל שיישאר לנו יהיה למרוח ליפסטיק במבצע ולחייך מצדי הבמה, בעוד אחרים מציגים לנו את המסלול הנכון עבורנו לחורף 2015־2016.