אנחנו אוהבות את המנזר. אכלנו במנזר. מזמן לא התאכזבנו ככה

מה לא אמרו על הבר הזה? שהוא אי של יציבות, מוסד אלכוהול משובח, בר שכונתי, ה-מקום לדייטים אפלוליים. המנזר הוא בעצם הכל מהכל, אבל יותר מהכל, הוא מקום ששרד את המבחן הקשה ביותר – מבחן הזמן. כבר כמעט 30 שנה שהוא דואג לשכר תל אביבים תפרנים שרק מחפשים הפוגה מהרעש של נחלת בנימין ושוק הכרמל, ומתאים במיוחד לינשופים מקצועיים שאוהבים את האלכוהול שלהם בשעות הקטנות של הלילה.

במיוחד לינשופים. המנזר (צילום: שלומי יוסף)

הגענו למנזר ביום חמישי בשעות הדימדומים, עוד כשהמקום היה חצי מלא (או חצי ריק-תלוי איך אתם מסתכלים על הכוס שלכם), והתאכזבנו לגלות שהמנזר הגביל את מבצעי ההאפי-האוור לימי ראשון עד רביעי, ובכך הדיח סופית את חמישי מתפקידו כיום חול, והפך אותו לסופ"ש.

>> בפעם הקודמת הופתענו ממוסד אחר כשקיבלנו שירות טוב בנחמה וחצי

המלצרית קיבלה אותנו בחיוך מנומנם של תחילת משמרת והושיבה בחלק החיצוני של הבר (האגדה מספרת שיש גם חלק פנימי ומכובד, אך הפעם לא זכינו לראות אותו). בגזרת האלכוהול הוזמן משקה סיידר תפוחים מהחבית (24 ₪) שהתגלה כטעים וקליל עם מתיקות מעודנת, אבל עכשיו לחלק הקולינרי.

חפשו את העיקר בקרקעית. המנזר. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

בגזרה הצמחונית למנה הראשונה הזמנו סלט קיסר ללא אנשובי (42 ₪) שהכיל חסות קרוטונים ופרמז'ן. אין מראה מלבב יותר ממנה המכוסה בשכבה של גבינה עם מליחות מדויקת וטעם גן עדן. כמעט לא משנה מה נמצא מתחת לגבינה, אך במקרה הזה גם הבסיס לפרמז'ן היה מוצלח למדי. הסלט היה בגודל טוב, עם פרופורציות נכונות בין החסה לקרוטונים, ורוטב טעים, שאחרי ערבוב קל של הסלט ומציאתו בקרקעית המנה הפך את הסלט למוצלח בהחלט. הקיסר יכול להיות גאה.

בסוף זה יסתדר. המנזר. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

למנה העיקרית הוזמן ספגטיני ארביאטה (60 ₪) שהכיל ארטישוק, זיתי קלמטה ופרמז'ן. צורת ההגשה של המנה הייתה מושכת במיוחד, ודמתה להגשת מנות פסטה במסעדות יוקרה בהן ביקרנו בעבר. אך קשה לומר שהטעם הלך יד ביד עם המראה. הביס הראשון גרם לנציגה הצמחונית לעקם את פניה בתהייה. אך ככל שהמשיכה לאכול הטעם איכשהו הסתדר בפה והמנה נאכלה ברובה. אין ספק שזו לא מנה שתוזמן בשנית, אך היא הספיקה לאותו הרגע.

>> מאמא מיה, איזה גודל של מנה קיבלנו כאן

באגף הבשרי למנה הראשונה הוזמן כבד קצוץ (42 ₪) שהגיע עם ירקות חתוכים גס ולחם קלוי. המנה הייתה נדיבה ומפנקת. הכבד הקצוץ הוגש בצורה גסה, במובן הטוב של המילה. הוא היה שומני ועשיר בטעמים, ושבבי הבצל המצופים מעל הוסיפו ונתנו את הקונטרה הקראנצ'ית הנחוצה. יופי של מנה שחוסלה עד תום, מאנץ' מושלם לריפוד הקיבה.

הפתעה לא מוצלחת. המנזר. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

למנה העיקרית הוזמן שורט ריב (בקר) מעודן בנוסח טקסני עם פירה כרוב כבוש וחרדל (85 ₪). המלצרית תיארה את המנה בסגנון של אסאדו, ולכן, לאחר לבטים נבחרה המנה המדוברת, אבל הקשר בין רכות לבין נתח הבשר שהתקבל הוא מיקרי בהחלט. הפירה שהתלווה לנתח התגלה כשחקן דומיננטי במנה והוא היה חלבי וטעים. על הצלחת ישבה ערימה מכובדת של כרוב כבוש שלא הייתה קשורה לאירוע בשום צורה. בעקבות הרעב שנותר אחרי מנת השורט ריב, הוחלט להזמין מנה בשרית נוספת ונקניקיה בלחמניה הייתה הבחירה שהרגישה הכי בטוחה. הנקניקיה הגיעה עם כרוב כבוש מיונז וחרדל (55 ₪). המצטיינת במנה הייתה דווקא הלחמניה שהייתה מתוקה ורכה ועטפה את הנקניקיה בצורה מחבקת ואוהבת. לא נרשמה הצלחה מסחררת גם בגזרת הנקניקיה.

לא הצלחה מסחררת. המנזר. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

ועכשיו לחלק החשוב ביותר בכל ארוחה – הקינוח. אז זהו, שלא היה כזה. כנראה שבמנזר לא מאמינים במתוק. הפיתרון הזמין ביותר בקרבת מקום הוא המלבי הצמוד, שבשום עולם לא יכול להחליף את ההתלבטות האינסופית בין עוגת גבינה לעוגת שוקולד שמלווה אותנו בדרך כלל בסוף הארוחה.
כרוביות: 3.5 | סטייקים: 3
לפרטים נוספים