מחפשים ניצוץ של תקווה? ביקור קצר במרכז הגאה יסדר אותכם

עדכון: הערב (שלישי), זמן קצר לאחר פרסום הכתבה, החליטה הממשלה על קיצוץ של 40 אחוז בתקציב האגף ללהט"ב במשרד לשוויון חברתי. לאור זאת מקבלת פתיחת המרכז הגאה משנה משמעות, כסמל לשפיות לא עבור העיר בלבד, אלא לישראל החילונית כולה. 

לפני כמעט חודש, בתזמון מדויק עם ולנטיי'ס, נפתח בגן מאיר המרכז העירוני הגאה החדש. על המעטפת כבר סיפרנו – מבנה נוצץ שעיריית תל אביב-יפו הקימה בהשקעה של 30 מיליון ש"ח, ומיועד לשרת את הקהילה ולחזק את החיבור בינה לבין תושבי העיר. כדי לבדוק איך כל זה קורה בפועל הגענו לביקור במרכז, לא לפני שבדקנו בלוח הפעילויות והתבייתנו על חוגים משני קצות הקשת התרבותית. תודו שנשמע מסקרן.

>> הכול משתנה, אז הנה 8 מסעדות ששינו כיוון במהלך החודש האחרון

בשעות בין הערביים המרכז הגאה נראה פעיל מתמיד, על אחת כמה וכמה כשמשווים אותו למבנה הישן. החלונות מוארים ומזמינים, אנשים נכנסים ויוצאים ובית הקפה שוקק חיים. את דלפק הקבלה מאיישים שלושה חבר'ה שנראים כאילו הם פשוט נהנים להיות כאן. הם מספרים שהמרכז פועל עד עשר בלילה, ומפנים אותנו לאולם שבו מתקיים קורס Vogue Fem – תרבות שהתפתחה בשנות ה-60 בניו יורק על ידי נשים טרנסיות שחורות ולטיניות. בתגובה לגזענות במועדונים להטבק"ים, הן יצרו לעצמן ולקווירים לא לבנים מרחב שבו ניתן לחגוג את הזהות והנראות, ולהשאיר את עניין הג'נדר מחוץ לדלת.

בית הרחק מהבית. המרכז הגאה. צילום: שרון בן דוד

כתשובה לשאלה איך עושים ווג פאם, ניגש המדריך אורי יששכר למרכז החדר ופוצח בסדרת תנועות חתוליות שמזכירות את הקליפ ווג של מדונה. "זו הזדמנות לאנשים קווירים להרגיש כמו שהם במצבים שבדרך כלל הם היו חווים לגביהם אלימות", הוא מסביר. "המרחב נותן מקום לאותו משהו שבמקומות אחרים אנחנו רוצים להסתיר. יש משהו מאוד משחרר בניתוק זמני מהשאלה האם אני בסדר ויש לי מקום. במקום זאת אנו מפנים את האנרגיה למי אנחנו רוצים להיות".

כן, זה בגן מאיר ולא בהרי ירושלים, נשבעות. המרכז הגאה (צילום: גיא יחיאלי)

כשהקבוצה מתכנסת אפשר בקלות לטעות ולחשוב שהגענו לעוד מתנ"ס או מכון כושר. רק כשמסתכלים היטב ובוחנים איש.ה איש.ה לגופו.ה אפשר לזהות את חופש הפעולה והמחשבה המגדרי שהמקום מספק. אף אחד לא זורק מבט שני על מה שבעיני אדם מהרחוב עלול להיראות יוצא דופן. קעקועים, פירסינג והרחבות הם נון אישיו, וכך גם שיער גוף או היעדרו. בתחילת האימון כל משתתפ.ת נשאל.ת באיזה כינוי גוף לפנות אלי.ה – עוד אלמנט שמפרק את החששות וההסתרה – ואז הפעילות יוצאת לדרך בחימום סטנדרטי: ריצה קלה, קפיצות וסקווטים.

מרכז החופש של העיר. המרכז הגאה. צילום: שרון בן דוד

ואז יששכר מדגים פאם ווג, כמו דוגמנית שנעה על המסלול באופן מוקצן, עם הרבה עבודת אגן, ידיים ורגליים. המילה 'מרחב' חוזרת על עצמה כהזמנה לתפיסת מקום מטאפורית ופיזית – מותר להשתרע על הרצפה ולשחק עם הידיים והרגליים והגוף לפי קצב המוזיקה. אחת, שתיים, שלוש סטופ. בספירת ארבע כולם נעצרים בפאוזה דרמטית, ומיד ממשיכים הלאה בעיכוס שאינו תלוי ג'נדר. בשלב שבו יששכר מבקש מהמשתתפים להסתדר בקבוצות ולתרגל הליכה לאורך החדר, מגיע הזמן להמשיך לפעילות הבאה. ולא דקה מוקדם מדי, כי המקום מתחיל להריח כמו חדר כושר בעל מגדר מאוד ספציפי –  של בנים.

המרכז הגאה (צילום: גיא יחיאלי)

בדרך לאולם שבו מתקיימת חזרת המקהלה אי אפשר שלא להיזכר בגבעתרון. הציפייה להיתקל בקבוצת קשישים סגולי שיער מתנפצת לרסיסים כשמהמעלית יוצא גבר צעיר, שנושא על גבו אורגן חשמלי. 30 מיליון שקל ואף אחד לא חשב להציב במקום פסנתר? שאלה שיש לה מקום, אבל החזרה תכף מתחילה. בכיסאות שמסודרים בצורת חי"ת מתיישבים אנשים בטווח גילים רחב, משנות ה-20 ועד שנות ה-50 לחייהם, עם זליגות קלות לצדדים ובלי שיער סגול. בחורה בשיער קצוץ מספרת שהמקהלה קיימת כבר חמש שנים, והחזרה מתנהלת כמכונה משומנת: מתחילים בחימום ואחר כך ומתרגלים את השיר שעליו עובדים כרגע.

המקהלה העליזה. המרכז הגאה. צילום: שרון בן דוד

בתור הכנה כל קבוצה מבצעת את תפקידה בנפרד, ורק כשהמנצח – אותו בחור עם אורגן על הגב – מרוצה, אפשר לגשת לדבר האמיתי. וכשהאות ניתן ממלא את החדר ביצוע הרמוני יפהפה לשיר "שובי לביתך" של שם טוב לוי. הצלילים מעלים מאוב התניות מימי זיכרון, וכשדמעות חונקות את הגרון לזהות אין משמעות. חומות הציניות קורסות והצהרת הכוונות מטקס הפתיחה מקבלת משנה תוקף – ליצור מקום לאנשים שנאבקים על אהבתם, על זהותם ועל החירות שלהם במדינה שהולכת ומקצינה, הולכת ומתחרדת. וככה, גבירותיי, נראה שביב של תקווה.
המרכז הגאה, סמטת גן מאיר, א'-ה' 8:00-10:00