בא בבינג': 20 הסדרות הכי טובות על המסך ברגעים אלו ממש, מדורגות

עדכון אחרון: 07.05.2023. המספר בכחול הוא המקום האחרון בו הופיעה התוכנית ברשימה. אין מספר? סימן שהיא רק התווספה.

1. Succession ("יורשים") // HBOי(1)

אם טרם התחלתם לראות את העונה הרביעית, בבקשה תדלגו לסעיף הבא כי אי אפשר שלא להתייחס לפיל שבחדר, ויש ספוילר בדרך. אם כבר ראיתם – הולי שיט! חשבנו שאנחנו יודעים לאן העונה הזאת הולכת: לעימות אחרון ובלתי נמנע בין לוגן רוי לשלושת – סליחה, ארבעת, אנחנו תמיד שוכחים את קונור – ילדיו הסוררים. ואז בפרק השלישי של העונה היא זרקה עלינו כדורגל לפרצוף: לוגן המופלא והנורא מת במפתיע בטיסה טרנס-אטלנטית, והשאיר חור עצום בלב הסדרה. כעת כל מה שנותר לנו הוא לשבת מול מחצית העונה שעוד נותרה ולצפות איך החור השחור הזה שואב לתוכו את כל הסדרה אל עבר פיצוץ ענק ובלתי נמנע. תביאו לנו את זה כבר (ובואו לקרוא הכול על העונה בריקאפ שלנו).

2. Barry ("בארי) // HBO

ידענו מראש שהעונה האחרונה של בארי תהיה מצוינת כמו קודמותיה. ידענו את זה גם כי ביל היידר כבר הוכיח את עצמו כאוטר מבריק בעל יד יציבה על התסריט בשלושת העונות הקודמות, וגם כי בכל פעם שסדרה מצוינת בוחרת לסיים את דרכה בשיאה – הם עושים את זה לרוב מושלם. אבל מודים – עדיין הופתענו מהפתיחה המצוינת והמפתיעה של העונה, וגם אם אנחנו רק (נכון לכתיבת שורות אלו) בפרק השלישי, כבר ברור שזו הולכת להיות עונה בלתי שנכחת. ואנחנו כאן כדי ללוות גם את העונה הזו בריקאפ.

>> ריקאפ "יורשים": כל מה שצריך לדעת, כל פרק, כל העונה
>> ריקאפ "בארי": הסדרה הכי טובה שאתם לא רואים? תראו!

3. Beef ("עצבים") // נטפליקס

כבר כמעט והתייאשנו, שקלנו לבטל את המנוי, נדדנו לשירותים אחרים – ודווקא אז נטפליקס הפתיעו עם חודש מצוין, ובראשיתו הקומדיה הדרמטית החכמה הזו, בכיכובם של סטיבן יאון ואלי וונג. להגיד שצמד הכוכבים מחזיקים על גבם את הסדרה תהיה הגזמה, כי הכתיבה והבימוי של היוצר הקוריאני-אמריקני לי סונג ג'ין הופכת את הרעיון הקטן והפשוט למרתק – אבל אין ספק ששני הכוכבים נותנים את כל מה שיש להם, ומצליחים לשדרג את המיני סדרה הקטנה הזו למקום ראוי בשלישייה שלנו, אפילו אם רק בזכות היותה הסדרה הכי טובה מבית נטפליקס מזה הרבה זמן.

4. The Mandalorian ("המנדלוריאן") // דיסני+ (3)

הייתה לנו רק בקשה אחת מהעונה השלישית של "המנדלוריאן" – לרענן את הנוסחה שלה קצת. שלא תבינו אותנו לא נכון, היה לנו מאוד כיף עם פדרו פסקל וכמו כולם גם אנחנו לא עמדנו בקסם של בייבי יודה, אבל פתיחת העונה השלישית גרמה לנו לחשוש שהסדרה הולכת לשחוק את נתוני הפתיחה שלה עם עוד מאותו דבר. אנחנו שמחים לבשר שטעינו: למרות רמת פרקים לא לגמרי אחידה, "המנדלוריאן" עשתה בדיוק את מה שצריך – חפרה עמוק בתולדות העם המנדלוריאני (מדובר ביהודי חלל ואנחנו לא מוכנים לשמוע טיעונים סותרים) והעלתה את היקף העולם קצת מעבר לגורלו האישי של קאובוי גלקטי אחד.

5. Dave ׁׁ("דייב") // FX

כששמענו לפני כמה שנים שליל דיקי – הראפר הקומי היהודי עם בדיחת הזין בשם שלו – הולך ליצור סדרה על עלייתו, בטח שלא ציפינו לקבל את "דייב" ככה. כן, יש המון הומור דבילי והיפר מודעות עצמית כיאה לגוף היצירה המוזיקלי של דיקי, אבל הסדרה מוסיפה לסיפור שלו רובדים של רגש, העמקה ועוד המון זוויות שלא ציפינו להן. ארבעה פרקים פנימה, העונה השלישית רק משכללת את כל הכלים האלו וכבר סיפקה כמה פרקים מעניינים וחכמים (וגם את אמצעי ההגנה הכי מביך שראיתם). חוץ מזה, קשה שלא לאהוב את ליל דיקי כמו שהוא ניכר מהמסך – חכם, מתוק, מאוד דבילי וסך הכל מישהו שהייתם רוצים להסתובב איתו.

6. The Last of Us ("האחרונים מביננו") // HBOי(2)

הסדרה הזו היא אבן דרך, לא פחות. משחקי מחשב וקונסולות הופכים לנוכחות גדולה יותר ויותר בתרבות הפופולרית (מעבר להצלחה המסחרית האדירה שלהם בתחומם), וסוף סוף, אחרי הרבה מאוד ניסיונות כושלים מסוגים שונים (וגם כמה נחמדים, נהיה הוגנים) משחק פלייסטיישן מקבל את העיבוד המושלם הראשון שלו לטלוויזיה. מה שנראה במבט ראשון כמו עוד סדרת זומבים, עם עלילה קלאסית של מערבון בעולם פוסט-אפוקליפטי – שכיר חרב קשוח נאלץ לשמור על ילדה חסרת אונים (אוקיי, אולי פחות חסרת אונים משהיא נראית במבט ראשון) ובהדרגה מגלה מחדש גם את האיסנטינקטים האבהיים שלו – מקבל כאן בוסט ענק מהמשחק האדיר של פדרו פסקל ובלה ראמזי בתפקידים הראשיים וגם מהמבנה השאול מהמשחק: ג'ואל ואלי פשוט נודדים מאירוע לאירוע, בלי המון קשר בין פרק לפרק, כשהמהלך העלילתי היחיד שאנחנו יכולים להישען עליו פה באמת הוא הקשר הרגשי ביניהם. וזה לגמרי מספיק, בעיקר בזכות ראמזי – שניהם נפלאים, אבל היא פשוט טורפת פה סצינה אחרי סצינה. צפיית חובה.

7. The Marvelous Mrs. Maisel ("גברת מייזל המופלאה") // אמזון פריים

איזה מסע קסום זה היה. הסדרה שהוכיחה שלאיימי שרמן-פלאדינו (יוצרת "בנות גילמור") יש יותר מטריק אחד מתחת לפוני, מגיעה לעונת הפינאלה שלה כשהיא במצב עלילתי מעולה, כל הדיאלוגים המהירים והשנונים משויפים ומלוטשים עד הקצה, והקריירות של רייצ'ל ברוסנן ואלכס בורסטיין מסודרות שנים קדימה. אין הרבה סדרות שמקבלות הזדמנות לארוז את עצמן כל כך יפה לסיום, ויהיה מסקרן לראות איך נועלים את סיפורה של מרים "מידג'" מייזל, הפנטזיה הפמיניסטית על סטנדאפיסטית אמריקאית-יהודיה על תפר הפיפטיז-סיקסטיז. "גברת מייזל המופלאה" התרחקה מעט מהשיאים של העונות הראשונות, אבל גם על חצי כוח היא אחת הסדרות הכיפיות של השנים האחרונות. נתגעגע.

8. The Diplomat ("הדיפלומטית") // נטפליקס

תראו, לא נשקר לכם שהסדרה הזו היא הדבר הכי איכותי שנתקלנו בו, אבל א. נטפליקס הרגילו אותנו לסטנדרטים נמוכים. ב. מכל הדרמות-מתח-פוליטית-סקס של התקופה האחרונה, זו אחת המבדרות יותר. ג. קרי ראסל. יש עוד כמה רכיבים שעזרו לנו להינות מאוד מהסדרה הזו – העובדה שהיוצרת שלה לקחה השראה מכמה סדרות שכתבה להן בעבר, בעיקר "הומלנד" ו-"הבית הלבן". ואנחנו מאוד אוהבים את שתיהן, כך שעצם העובדה שהדיפלומטית מנסה לייצר עלילה פוליטית דרמטית תוך כדי מונולוגים א-לה סורקין הבת – אנחנו נהנים, גם אם זה מרגיש כמו משהו מוכר. בעצם, דווקא כי זה מרגיש כך.

9. Swarm ("נחיל") // אמזון פריים וידאו (4)

לא עבר הרבה זמן מאז שדונלד גלובר סיים את אטלנטה, וכבר הוא מגיע עד סדרה שהוא מגדיר בתור "אחות של אטלנטה". ואם זה נכון, אז מדובר באחות הפסיכוטית בעלת חוש ההומור האפל של אטלנטה. הסדרה של גלובר עוסקת בהערצה האובססיבית לדמויות פופ (ספציפית, ביונסה), וגם כהרגלו – מנסה לשחק עם המח של הצופה בצורה שטרם נראתה בטלוויזיה. מה אמיתי ומה לא? כלום והכל. המציאות מתערבבת עם המוח החולה-נהדר של גלובר, והכל מצפה בהופעת מופת של השחקנית הראשית, דומיניק פישבק, שנותנת הופעה ראויה לאוסקר. אנחנו יודעים שזו טלויזייה וטכנית היא לא זכאית, אבל הוא שווה אוסקר.

10. Lucky Hank ("המזל של האנק") // AMCי(6)

11. מלאך משחית // כאן 11 (8)

12. Schmigadoon ("שמיגדון") / אפל TV+

מה לעזאזל ראינו עכשיו. זו התגובה הסבירה לצפייה בפרק של "שמיגדון". העונה הראשונה הייתה אחד הווט-דה-פאקים הגדולים של השנה שעברה, כשבמרכזה זוג רופאים ניו יורקים בני זמננו שיצאו לטיול כדי לנסות ולהציל את מערכת היחסים הרומנטית הכושלת ביניהם, ונקלעו אל עיירה שבה שנות הארבעים לא הסתיימו והיא מתנהלת כמחזמר ברודווי כשכל התושבים פוצחים בשירה וריקודים מדי כמה דקות. הקאץ': הם לא יוכלו לעזוב את העיירה עד שימצאו אהבת אמת. לא ברור מי אישר את הטרלול הזה לשידור, אבל התוצאה חכמה וקורעת, ותדבר במיוחד אל ליבם של מתעבי המיוזיקלס תוך כדי שהיא גורמת להם להתאהב במיוזיקלס. ראינו מה עשיתם שם.

13. קורדרוי // HOTי(10)

או שאתם אוהבים את תל אביב או שממש לא. או שאתם אוהבים את הדס בן ארויה או שממש לא. ולכן גם או שאתם אוהבים את "קורדרוי" או שממש לא. מזמן לא הייתה כאן סדרה ישראלית שהתגובות אליה כה מקוטבות ומסמנות פערי תרבות, מעמדות וגיל. בבסיס שלה, "קורדרוי" היא משולש אהבה פגום בין בחורה צעירה שמאוהבת בחברתה וחברתה שמאוהבת בגבר נשוי, ברקע יש את ה"סצנה" מהצד האפלולי יותר של תל אביב, וכל מי שחיה בעיר הזאת ונמצאת בין גיל 25 ל-45 תוכל לזהות בה את עצמה. לא תמיד נעים לזהות את עצמך. על המתח הזה שבין האנושיות של הדמויות ובין היעדר האנושיות שהעיר מחלצת מהן, הסדרה קמה ולפעמים נופלת. וצריך גם לומר: דר זוזובסקי וניבר מדר. פשוט וואו. איפה החבאתם אותן עד עכשיו.

14. Unstable ("אבא בהפרעה") // נטפליקס

משנה לשנה יוצא לנו להתלונן פחות ופחות על תרגומים לשמות של סדרות, אבל "אבא בהפרעה"? באמת? למה לגרום לקומדיה באמת חמודה ויצירתית בכיכובו של רוב לאו הנהדר להישמע כמו משהו שהיו משדרים בערוץ הסרטים באחה"צ אביבי משעמם ב-2001? "Unstable" (הנה, ככה יותר טוב) נראית כאילו היא עוד קומדיה חמודה על יחסיהם של בן רציני מדי ואבא מטורלל, שבמקרה הזה הוא גם טייקון ביוטכנולוגי נרקיסיסט ואקסצנטרי – סוג של אילון מאסק, רק עם מבחנות במקום ציוצים ושיגורים לחלל, ונחמד יותר. אבל מדובר בקומדיה מבית היוצר של "Better Off Ted" ו-"Santa Clarita Diet" (עוד קומדיית נטפליקס אנדרייטד), ולכן ברגע שמקלפים את השכבה הראשונית הזאת מגלים פצצת סוריאליזם מפתיעה. ומצחיקה מאוד.

15. The Big Door Prize ("הפרס בדלת הגדולה") // אפל TV

באפל TV+ סיווגו את הסדרה החדשה שלהם, The Big Door Prize, כקומדיה – אבל היא לא כזו, וגם לא נראה שהיא מנסה להיות. אין שם הרבה בדיחות, וגם אלה שכבר שם לא בדיוק מחפשות להפיל אתכם על הרצפה. אבל ברגע שמשחררים מהציפייה לצחוקים, מתגלה סיפור שהוא קצת אבסורדי והרבה אנושי: מכונה מסתורית מופיעה יום אחד בעיירה אמריקאית קטנה ומבטיחה לחשוף בפני התושבים את "הפוטנציאל האמיתי שלהם", מה שגורם לרבים מהם לעשות שינויים מרחיקי לכת בחיים האמריקאיים הקטנים שלהם. מה שיפה בסדרה הזאת זה שהיא מגשימה בדיוק את הפוטנציאל שלה: לא, זאת לא הסדרה הגדולה הבאה שלכם, אבל זו פנטזיה טלוויזיונית צנועה, מסקרנת וייחודית.

16. Shrinking ("שרינקינג") // אפל TVי(6)

סופרגרופ של יוצרים שיושבים יפה על ספקטרום החמוד-מצחיק – ברט גולדשטיין (שכתב ב"טד לאסו" וכיכב בתור רוי קנט), ביל לורנס (גם "טד לאסו", אבל גם "סקראבס" ו-"קוגר טאון") וג'ייסון סיגל (נו, אתם יודעים מי זה) – נפגש לסדרה על פסיכולוג במשבר. האם זה יכול להיות לא חמוד? לא. עכשיו תוסיפו לזה תפקיד קומי נדיר של האריסון פורד, קאסט תומך של קומיקאים מצוינים ואת סיגל בתפקיד ראשי, וקיבלתם סדרה שבו זמנית מתפקדת כפיל-גוד (כי הלב תמיד שם עם אלה), אבל בניגוד לטד לאסו – לא מפחדת להביט ישירות על החלקים המג'ייפים של החיים. היא בעיקר אחת הסדרות היותר מהנות של התקופה האחרונה.

17. Yellowjackets ("צהובות") // Showtimeי(16)

העונה השנייה של אחת הסדרות המפתיעות של 2021 רק התחילה, והרבה יכול להשתבש, אבל איזה כיף ש"צהובות" חזרה לעונה השנייה. בעונה הראשונה היא קפצה להנאתה מז'אנר לז'אנר, זה לגמרי היה חלק מהכיף, והעלילה המתוחכמת שנעה בין שני צירי זמן טוותה סיפור מבריק למדי ועוכר שלווה, ואיך בכלל אפשר לא לאהוב סדרה שיש בה את כריסטינה ריצ'י וג'ולייט לואיס. למי שפספס: מטוס ובו נבחרת כדורגל של תיכוניסטיות מתרסק באמצע שומקום ביערות השלג הנצחיים של קנדה. הן עוברות למוד הישרדותי, ומה שהולך שם היה גורם לנערים מ"בעל זבוב" להחוויר ולבכות לאמא. מתוך האירוע הזה מזנקת הסדרה לסירוגין אל העתיד, שבו הנשים הבוגרות ששרדו את הטראומה צריכות לחיות איתה ועם הסודות שהוסתרו. התוצאה אפלה ומקריפה ברמות שצריך בטן חזקה בשבילן. כמו שאתם אוהבים.

18. Star Trek: Picard ("מסע בין כוכבים: פיקארד") // CBS ואמזון פריים (12)

19. Rain Dogs ("נגד הרוח") // HBO+BBCי(14)

איזה מזל שיש בריטים בעולם. בזמן שכל הדרמות האמריקאיות הגדולות של העת הזאת עוסקות בקפיטליזם המאוחר מהצד העשיר והפרוורטי שלו, הבריטים תמיד חיבבו סדרות על המעמדות הנמוכים (מי אמר "סקינס" ולא קיבל אורגזמה נוסטלגית?), ו"נגד הרוח" משתלבת היטב במסורת ארוכה של קומדיות אנגליות שחורות וסאטיריות על עלובי החיים שחושפים לב גדול וחיוך הסרקסטי עם שיניים בעייתיות כנגד כל הסיכויים. במרכז הסדרה (שעלתה החודש גם ב-HOT, yes וסלקום TV), סיפורן של אם חד הורית ובתה שהופכות להומלסיות בפרק הראשון לא נשמע כמו פאן גדול, אבל דייזי מיי קופר המצוינת ופלור טאשז'יאן הצעירה עושות קסמים ביחד וההפקה הזאת של ה-BBC ו-HBO היא ממתק לנפש. היא לא אמורה להיות סדרת פיל-גוד, ואיכשהו היא כן.

20. Poker Face ("פוקר פייס") // פיקוק (7)

המקום ששמור לסדרות אהובות שנגמרו ממזמן, אבל קשה לנו לשחרר: הולי שיט, מי ראה את זה בא? סדרת בילוש אולדסקולית (כמה אולדסקולית? היא מחזירה את הפורמט הקלאסי של "תעלומה לפרק", כאילו אנחנו בעונה של "קולומבו" או משהו) בכיכובה של נטשה ליון האדירה ("בובה רוסית"), שעושה כאן את חיקוי הנטשה ליון הכי מוצלח שלה (שבו היא מדברררררת ככהההה, כי היא מניוווו יאאאאק) בסדרה מודרנית אבל עם שיק סבנטיזי, ברודטריפ נואש מחור אמריקאי אחד למשנהו והרבה מאוד רציחות לפתור על הדרך. אם זה לא נשמע לכם כיף אתם לא יודעים מה זה כיף. אה, מי זה מאחורי המצלמה? זה ריאן ג'ונסון ("רצח כתוב היטב")? אוקיי, עכשיו הבנו הכל. איזה ממתק טלוויזיוני אדיר ולא צפוי.

יצאו מהרשימה (אבל עדיין מומלצים בחום)

*המספר באדום מסמן את המקום הגבוה ביותר אליו הגיעה התוכנית ברשימה*

Ted Lasso ("טד לאסו") אפל TVי(9)

בזמנים קשים שכאלה, אנחנו צריכים משהו אופטימי – וטד לאסו היא סדרה שהולכת עם האור עד הקיצון, ואז מבקיעה אותו לשער. גם בעונה השלישית, וחרף כל שינויי המקום והדינמיקות בין הדמויות (אנחנו עדיין אוהבי אותך נייט), הליבה המרימה והמתקתקה (לפעמים, יותר מדי) של לאסו ממשיכה להניע את הכל. טרם ברור אם העונה הזו תהיה גם האחרונה, אבל ברור שזה מה שהיינו צריכים – איזה טמבל חמוד אמריקאי עם שפם שיגיד לנו שהכל יהיה בסדר.

אבירם כץ // כאן11 (5)

מבחינתנו אפשר כבר לסכם את הדיון: דנה מודן היא יוצרת הטלוויזיה הכי משמעותית שהייתה כאן ו"אבירם כץ" היא הממתק הכי גדול שנפלט ממדפסת התסריטים שלה מאז "אהבה זה כואב". זאת לא רק דרמה בלשית משעשעת ואפקטיבית, זו גם יצירה מלאת ניואנסים וסאבטקסט, ובמרכזה תצוגת משחק נהדרת של יחזקאל לזרוב שאולי סופסוף יתפוס את המקום הראוי לו בפרונט של הטופ של שחקני ארצנו. אה כן, ואם היינו בארה"ב, אין מצב שלא היו נותנים לצמד הבלשים שמגלמים מודן עצמה ויניב ביטון את הספין-אוף שלו. אולי מזל שאנחנו לא בארה"ב.

Happy Valley ("עמק האושר") // BBCי(7)

בעשור האחרון ראינו לא מעט סדרות על שוטרות-בלשיות עשויות ללא חת, ובאמת שצריך לברך על קיומו של תת-הז'אנר הזה, אבל "עמק האושר" היא סדרה מליגה אחרת. שתי העונות הראשונות שלה ב-BBC ב-2014 וב-2016 הציבו סטנדרט חדש לכל הסדרות שבאו אחריה בכל הקשור לעומק הרגשי של העלילה והדמויות, ומשהו בחיספוס שלה היה יכול לעבור רק בטלוויזיה הבריטית שלא מפחדת מנשים מבוגרות שנראות ומתנהגות כמו נשים מבוגרת. בעונה השלישית והאחרונה שלה, שבע שנים אחרי, מזכירה שרה לנקשייר איזו שחקנית נפלאה היא ואיזו דמות מושלמת היא הבלשית קת'רין קאווד. נתגעגע מאוד.

Fleishman Is in Trouble ("פליישמן בצרות") // FXי(4)

ג'סי אייזנברג הוא טובי פליישמן, רופא גרוש טרי בן 40 וקצת שמגלה לראשונה בחייו הבוגרים איך זה להיות רווק. ואפילו מבוקש. ואיך הטינדר הזה עובד בכלל. זו הייתה יכולה להיות הסדרה הכי בנאלית בעולם, אבל "פליישמן בצרות" (מבוססת על הספר המצליח של טאפי ברודסר-אקנר) מצליחה לעשות את הבלתי ייאומן: לקחת את הגבר היהודי הנוירוטי והחרמן של פיליפ רות' או וודי אלן ולעדכן אותו למנהטן של 2022 ככה שהוא לא מאבד שום דבר מהנוירוטיות, החרמנות או היהודיות שלו מצד אחד, אבל שאפשר לגמרי לצפות בו בימינו מבלי לחשוש שעוד שניה יאשימו אותו בהטרדה. חוץ מזה, מקרה נדיר במיוחד של סדרה עם קריינות רקע (ליזי קפלן הנהדרת, שגם משחקת כאן את אחת מהדמויות הראשיות) שמוסיפה ולא גורעת. טוב, בכל זאת, יש לה חומר מקור נהדר ושנון להתבסס עליו.

Agent Elvis ("מרגל ושמו אלביס") // נטפליקס (17)

מי היה מנחש שסדרה מצויירת שיצרה אשתו לשעבר של המלך (לא זוהר) על חייו הפקטיבים של אלביס פרסלי, אם היה הופך לסוכן חשאי בסבנטיז – תהיה כזו מוצלחת. זו לא סדרת מופת בשום צורה, אבל העובדה שאחד מכותבי "ארצ'ר" (הכן מצוינת) מעורב בהחלט הפכה את הממתק הצבעוני הזה של נטפליקס למנת בינג' קטנה וראויה. אל תצפו ליותר מדי, חוץ מנענועי אגן וכמה רפרנסים תרבותיים מוצלחים פחות או יותר – ודווקא אז, כשתשחררו, זה יהיה מהנה.

History of the World Part 2 ("ההיסטוריה המטורפת של העולם: חלק 2") // Huluי(18)

אוקי, זה בהחלט לא מה שקיווינו לו, אבל תקשיבו לנו שנייה – סדרת ההמשך לסרט הקומי של מל ברוקס מראשית האייטיז לא קיימה את הצפייה שנוצרה מכמות הכישרונות הקומיים שלוקחים בה חלק, זה נכון. אבל הסדרה החדשה לא כל כך שונה מהמקור, זה בעיקר אנחנו שהשתננו. מה גם הפרק הראשון איום ונורא, אבל ברגע שהיא צוברת תאוצה יש ערך מצטבר למערכונים ההיסטוריים, ויש כמה הברקות גדולות (למשל: תרגיע גרסת ישו), ויש הרבה שחקנים קומיים מבריקים שבעיקר נהנים שם ויש בינג' קצר וחביב להעביר איתו שבת, לא יותר, לא פחות. אם לא היה מחובר לזה שם המותג של ברוקס שיצר השוואה בלתי אפשרית, אנשים עוד היו אומרים שזה חמוד.

Hello, Tomorrow! ("שלום, מחר!") // אפל TVי(11)

הביקורות היו קשות ונוקבות, אבל למי אכפת. הדרמה הקומית של אפל TV+ היא אולי לא גרסת מד"ב של "מד מן" כמו שהטריילר שלה גרם לרבים לקוות, אבל היא קסם גדול וכיפי עם פרודקשן דיזיין מהחלל החיצון, סדרה שנמצאת הרחק מחוץ לשטאנץ הסטנדרטי של ערוצי הסטרימינג וניסיון מרתק לייצר מד"ב שאינו תלוי במד"ביותו ונשען בעיקר על החלום ההיסטורי של האמריקאים בשנות ה-60 לגבי עולם העתיד. בילי קרודאפ נהדר בתפקיד הראשי, את הנק אזריה תמיד כיף לפגוש, את אליסון פיל אנחנו רואים בכל מקום. מה רע.

Slow Horses ("סוסים איטיים") // אפל TVי(1)

מה היה קורה אם "המשרד" הייתה דרמת ריגול בריטית? הנה התשובה המצוינת של מיק הרון שלא רק כתב את אחת מסדרות רבי-המכר הכי טובות של המאה ה-21 בז'אנר הריגול, אלא חתום גם על העיבוד שלה לאחת מהסדרות הטובות של השנה בטלוויזיה בכלל. העונה השנייה הגיעה שמונה חודשים אחרי הראשונה, ועוררה חששות שלא תעמוד בסטנדרט שהציבה קודמתה – שכיכבה ברשימות הסדרות הטובות שלנו ב-2022 – מבחינת איכויות כתיבה, הומור מתוחכם ותצוגות משחק. מה שקיבלנו זה את גארי אולדמן במה שהולך ומסתמן כתפקיד חייו, עם קאסט תומך מושלם ודמויות שהולכות ומעמיקות וכיף עצום שהולך ומשתכלל. כן, היא טובה עכשיו אפילו יותר משהייתה, היא ההפך העקרוני והמוחלט של כל מה שחם בטלוויזיה עכשיו, ובגלל זה אנחנו מאוד מאוד אוהבים אותה.

The Bear ("הדב") (1)

ללא ספק הסדרה הכי מפתיעה של השנה הקודמת, פעם שלישית ברציפות ברשימה המתגלגלת שלנו. צילום אלים ונוירוטי שמזכיר את "יהלום לא מלוטש" (המותחן המטורף של האחים ספדי בכיכובו של אדם סנדלר) פוגש סצנות מטבח מרהיבות, לא משנה אם הן מתרחשות במסעדת מישלן או בבסטת סנדוויצ'ים מטונפת בשיקגו, לחוויה ויזואלית שאין כמוה. הסיפור אמנם די מינימליסטי – שף עטור שבחים שהגיע לסף התמוטטות עצבים חוזר הביתה לרשת את המסעדה הכושלת של אחיו המנוח – אבל במהרה מבינים שמדובר פשוט בשורה של דמויות שאי אפשר שלא להתאהב בהן, בריבים, בקללות, באובססיות, במסירות האינסופית שלהן למטרה. אינטנסיבי כמו משמרת עמוסה במטבח של מסעדה, טריפ מטורף לכל מי שאי פעם עבד באחת – ומומלץ לגמרי גם לכל מי שלא.

The Old Man ("הזקן") (1)

פעם בעשור בערך מגיעה סדרה כמו "הזקן". כל מילה שכתב עליה עודד קרמר בביקורת שלו מדויקת: "זאת אחת הסדרות הטובות של השנה. היא תשאיר אתכם בלי אוויר". היא תעשה גם הרבה יותר מזה. היא תגרום לכם לחשוב. היא תגרום לכם לשבת על קצה הספה. היא תגרום לכם לחלום עליה. היא תיכנס לכם מתחת לעור. ג'ף ברידג'ס וג'ון לית'גו מחזיקים אותה על הגב כמו שרק צמד מאסטרואים ותיקים יכולים, העלילה מתהפכת לכם על הראש, הדיאלוגים ארוכים ומהפנטים, איכות נוטפת מהמסך בכל פריים. ניתוח מעמיק שלה עשוי לחשוף שמדובר לא רק בסדרה על הזדקנות אישית, אלא גם על הזדקנות של אידיאות ואולי בעצם על הזדקנותו של מדיום הטלוויזיה עצמו. אבל עזבו ניתוח מעמיק. רוצו לראות.