הוא המוזיקאי הישראלי הכי מבטיח בחו"ל. זאת העיר של אורי טולדנו

אורי טולדנו, KAYMA בשביל רוב העולם, הוא מהמוזיקאים הישראלים המבטיחים והמצליחים ביותר באירופה בשנים האחרונות. אלבום הבכורה הבינלאומי שלו היה אמור לצאת באמצע אוקטובר, אבל אז הגיעו אוקטובר וזוועותיו ושינו לכולם את התוכניות. השבוע יצא לאור סופסוף האלבום "New Trying Outs" ואנחנו שמחים לבשר שהוא אש. מופע השקת האלבום יתקיים בבארבי, 4.6, ואם היינו אתם כבר היינו קונים כרטיסים.

>> הם אוהבים קולנוע יותר מכולכם. הם אוכלי סרטים. וזאת העיר שלהם
>> העיר של יסמין קיני: סלון לארח בו וריח ממסטל של לחם

1. א לה רמפה

מעבר לאהבה וההערכה הרבה לחלוצי קריית המלאכה שייסדו את המקום, הרמפה היא סוג של נס מעצם היותה הזיה גאוגרפית וקסם אינדי שמוכיח את הצלחתו במשך שנים רבות. אישית אני אעדיף לשבת על הבר בפנים וליפול על סלט באגס באני ואספרגוס בצבע של הדלת, אבל הכל טעים. העברתי שם ימי הולדת, ישיבות ליליות באולפן שמעל המסעדה (ידעתם?) ומסיבות ריקודים מוזרות בחורפים של מבול בחוץ, כולם בפנים והשמשה מכוסה אדים מנשימות של רוקדים מיוזעים. אם לא הייתי יודע אחרת (או רואה איך בנו את המקום וגם החביאו בין הקירות שיק פתוח על מיליון שקל, נשבע באמא) הייתי חושב שהרמפה תמיד היתה שם, כך שמבחינתי היא מוסד תל אביבי פר אקסלנס. העמל 21

הזיית אינדי חלוצית. א לה רמפה (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם ala_rampa)

2. החוף המערבי

חלקו הלא מוכרז של רצועת החוף הדרומית של תל אביב, למרות שוויקי טוענת ששמו הוא "צ׳ארלס קלור", הכולל גם את המנטה ריי ובית האצ"ל. השמועה אומרת שהחוף קיבל את שמו מעצם היותו סמוך לחניון המערבי. לדעתי אף גולש לא רוצה להגיד שהוא נכנס לגלוש ב"צ׳ארלס קלור", ולכן אני סבור שהשם נולד בסצינת הגלישה אליה אני מחובר כמעט כמו שאני מחובר למוזיקה. בין חורף לקיץ, יש לי אינספור חוויות בחוף הזה שנמצא מרחק הליכה ממני והוא חלק בלתי נפרד מחיי.

3. המנזר

עוד מגבש את דעתי סביב המקום שמגיש טוסט גבינה פגז מלווה בניחוח סיגריות. אין ספק שאלו יחסי אהבה שנאה שמביאים אותי לבחור במנזר כנקודת ציון משמעותית בעיר. עוד מימי התיכון היינו יושבים לתפוס את השולחן בקומת המרתף (לשעבר המטריושקה) ולהינות מחצי גולדסטאר ב-13 ש״ח ולהתלהב מכך שהקירות מעוטרים בתמונות פורנוגרפיות. מאז ומדי שישי מתכנס פרלמנט חברי ילדות (האשטאג “R.A.G” רפרזנט) ובכל פעם אני אקלל את הרגע שיצאתי לנווט את דרכי דרך ההמון של שוק הכרמל, חיכיתי לכיסא פנוי וכל זה בשביל להיצלות בשמש, לשבת בדוחק, לשתות מאגנרז עם קרח ולשכוח שכל זה קרה עד שבוע הבא. אלנבי 60

המנזר (צילום: יעקב בלומנטל)

 4. וורמוטריה

המקום החדש מבעליו של מסעדת צי׳קטי (שמיותר להוסיף לרשימה מרוב שמדובר בקונצנזוס). חייב לומר שנהניתי מאוד. הלוקיישן נעים ויש ווייב בפנים ובחוץ, אווירה תוססת אבל במידה (יענו מוגז עדין), שירות טוב ומנות טאפאס שכיף לחלוק. אכלתי לא מעט מהתפריט אבל לדעתי הפשטות לוקחת – גספצ׳ו, פאן קון טומטו ומבחר וורמוטים מעולה כפי שהשם כבר מסגיר. שימו לב רק שבשירותים יש תריסים עם חריצים  ואם עומדים להשתין אז יש סיכוי שהשולחן הממוקם מעבר לחלון רואה הכל. אניווי, אחזור שוב!
נחלת בנימין 25

5. למפור

כמי שנחמץ ליבו כשסגרו את האנוי הויאטנמית ברחוב לילנבלום, למפור היא בהחלט חלופה לגיטימית והשם ישמור אותנו כמה טעים שם קציצות תרד בקארי. העיצוב מינימליסטי על גבול הקמצני אבל אני מבין את הרצון לעשות אותנטי וזה עוד בשותפות עם אייל שני ושחר סגל, יאללה בסדר. קינג ג'ורג' 30

פשוט טעים וטעים פשוט. למפור (צילום: אינסטגרם/@lampurTLV)

6. הוטל מונטיפיורי

בחירה אסטרטגית בתקווה שמתי ורותי ישימו עין ויחזירו את ארוחות הבוקר במהלך השבוע ולא רק לאורחי המלון. זוכר לא מעט פעמים שקמתי בcrave כביר לחמאה המלוחה (זו שצריך לבקש במיוחד) לצד ביצים וירקות מטופלים בשמן זית יוקרתי, וההוטל לחלוטין נותן מענה על העניין. אם אנחנו כבר פה אז ראוי לציין שאני משוחד של קבוצת R2M שכל לוקיישן שלה הוא בול בפוני. מונטיפיורי 36

אבל מה עם ארוחת הבוקר? הוטל מונטיפיורי (צילום: אנטולי מיכאלו)

מקום לא אהוב בעיר

כיף להוציא קיטור כשניתנת הזדמנות אבל אני חושב וחושב ולא מצליח לעלות בדעתי מקום שאני לא אוהב בתל אביב. כנראה האהבה הרבה לעיר מאוזנת במידה של חמלה למפגעים ולמוסדות הכושלים שלה. אם בכל זאת משהו – אולפן ההקלטות שלי נמצא ברחוב אילת פינת אליפלט, בבניין מסחרי מלא ביוצרים ואמנים, וטוב לנו שם. גם שם עתיד לקום בקרוב בניין רב קומות, ואני ושכניי האמנים נצטרך למצוא לנו משכן חדש ליצור בו. משכן תרבות. זו שנותנת זהות ותקווה, שבונה ומפרקת חברה. חושב שהעיר יכולה לגבות, להקל, ולאפשר יותר עבור יוצרים ואמנים למען העתיד התרבותי של כולם.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מיצג המיטות הריקות בהבימה בהחלט פתח שלא נאמר קרע את הלב. זו לא תחושה שנעים להרגיש, בטח כשזה מתקיל אותך במרחב הציבורי, אבל אפרופו תרבות, כמה כוח יש במיצג בשביל להפעיל אותנו רגשית ולעצב תודעתית.

קורע את הלב. מיצג מיטות החטופים בכיכר הבימה (צילום: שאטרסטוק)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא אובייקטיבי, אבל בשיא תקופת האזעקות התכנסו ספונטנית כמה חברים אצלי בסטודיו, ומחוסר יכולת לדבר על מה שקרה בפסטיבל נובה פשוט כתבנו שיר על ריקוד חיים ומוות. קשה לי לשיר אותו מבלי להתפרק, לפעמים זה נחוץ. הוא נקרא Dancing On Dust ואמן העורכת תשאיר לכם פה לינק להקשיב לו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתחילת המלחמה מצאתי את עצמי עורך מוזיקה, סרטונים וקריינות להמון גופים וחושב שאפקטיבית עדיף לרכז את כלל האנרגיה בגופים בעלי השפעה רחבה. אני מאמין ש"אחים לנשק" הוא אחד כזה.

 מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חנן יבלונקה.

מה יהיה?
קניה ווסט יחזור בתשובה. יהיה טוב.