תל אביב של פעם והמנזר אחרי הפגנות. זאת העיר של רלוקה גנאה

1. המרכז הקהילתי הערבי-יהודי ביפו

אנחנו מגיעים למרכז שלוש פעמים בשבוע לחוג הקפוארה של אנוש ואסיה, שני הילדים שלי, אצל איתי המאמן המהמם. אנחנו שם כבר ארבע שנים, כל השנה, ולכן אני זוכה לראות את השקיעות המדהימות בים שנמצא ממש מול המרכז בכל סוגי מזג האוויר ובכל הצבעים האפשריים. המרכז הוא מקום מופלא של חיבור יהודי-ערבי, שבו ילדות וילדים – וגם ההורים שלהם – נפגשים, מכירים ומשחקים יחד, גם בתוך החוגים וגם לפני ואחרי בגינה הצמודה מול הים. אחד המקומות הקסומים של יפו. קדם 109

2. קפה מיכאלאנג'לו

הקפה טבעוני כולו, אז אני מיד מרגישה בבית. אני לא צריכה לבדוק אם מנה מסוימת היא טבעונית או לא, הכל כזה. היד והיצירתיות של סתיו, הבעלים, מורגשת בכל דבר. זה עסק שכונתי מקסים וותיק ביפו, שצומח יחד עם השכונה ואיתנו כמשפחה. מכיוון שאין לנו משרד ואני עובדת לא מעט מהבית, הרבה מהפגישות שלי מתקיימות שם ואני תמיד מרגישה שם בנוח. אני ממליצה בחום על סנדוויץ' מיכאלה, הכריך האהוב על הבן שלי. זה כריך עם טופו ומיונז טבעוני מעולה ומלפפון חמוץ. אישית, אני קלישאה של טבעונית על מאצ'ה לאטה עם חלב שקדים, שבמיכלאנג׳לו נותנים לו טאצ' ייחודי כשמגרדים עליו קצת ג'ינג'ר וקליפת לימון. בן תרדיון 2

נראה כמו קלישאה טעימה. המבורגר טבעוני בקפה מיכאלאנג'לו (צילום: יח"צ)

3. פארק המסילה

חיכיתי המון המון זמן שייפתח והייתי מתוסכלת מאוד מכל עיכוב. זה הרגיש שזה לוקח הרבה יותר זמן ממה שזה אמור – אבל סוף סוף זה קרה ושינה לי את החיים. כל שבוע אני מדוושת כמה פעמים כל הדרך מיפו ללב העיר דרך פארק המסילה ודרך המעבר הסודי מהחניון של רחוב הרכבת לרחוב מזא"ה, ומאז שהשביל של פארק המסילה נפתח לכל אורכו, אפשר להעמיד פנים לחצי שעה שאנחנו חיים בעיר נורמלית. לנו כמשפחה אין מכונית, כולנו רוכבים על אופניים. גם מסיבות כלכליות, גם כדי לשמור על הסביבה וגם כי האופניים פשוט הפכו לטבע שני. כמו כל התל-אביבים שגרים בדירה שכורה וסובלים מיוקר המחיה, דיברנו לא פעם על הצורך לעזוב את העיר. אחד הדברים שבגללם אנחנו נשארים (עד שיגמר החוזה הנוכחי לפחות, אין לי מושג מה נעשה אחר-כך), הוא החשש משעבוד לכלי רכב בעיר שכולה הרים ומורדות כמו חיפה למשל – איך נסתדר שם בלי האופניים? גם את הילדים הסללנו לרכיבה מהרגע שלמדו לשבת. לפני חודשיים וחצי בת ה-4 שלנו למדה לרכוב בלי גלגלי עזר והפכה אותנו להורים הגאים בעולם כשדיוושה כל הדרך מהבית ביפו לפארק קריית ספר דרך פארק המסילה.

כשהערב יורד יש לצאת ולטייל. פארק המסילה (צילום: Shutterstock)

4. בריכת גורדון

עברתי לת"א בגיל 20, לא גדלתי כאן. את גורדון גיליתי בסביבות גיל 30 וקצת, ומבחינתי זה מוסד תל אביבי אמיתי ומקום שאין כמותו בשום מקום בעולם. כשאני שם אני מרגישה חלק מהיסטוריה תל אביבית מפוארת, במיוחד כשיוצא לי לראות שם דמויות כמו יוני רכטר וישראל גוריון. זה מרגיש ממש כמו קפסולה קטנה של דברים טובים מתל-אביב של פעם. אליעזר פרי 14

היסטוריה תל אביבית מפוארת. בריכת גורדון (צילום: שאטרסטוק)

5. המסלול ממצודת זאב ועד המנזר

הפגנות נגד המלחמה התורנית בעזה מתקיימות בדרך כלל ליד גן מאיר, מול מצודת זאב. תל אביב בשבילי היא מסלול השפיות שבין ההפגנות האלו לבר המנזר הסמוך, שתמיד פתוח ותמיד מזמין. אני זוכרת הפגנה אחת במיוחד שאחריה הופעלה אזעקה כשנורו רקטות על תל אביב ומצאנו מפלט דווקא במנזר, שם הכל התנהל כמו במציאות מקבילה שבה אנשים ממשיכים לחיות, לשתות, ומתעקשים לא לתת לטירוף מסביב לערער את זה. קינג ג'ורג' 38 עד אלנבי 60

מקום המפלט של כולנו. המנזר (צילום: שלומי יוסף)

רלוקה גנאה היא המנכ"לית המייסדת של "זזים – קהילה פועלת", תנועה אזרחית של 280,000 פעילות ופעילים שמקדמים קמפיינים של זכויות אדם וצדק חברתי. התנועה מתארגנת כעת לפעילות תחת ממשלה שמאיימת על זכויות הפלסטינים וגם על שוויון הזכויות לנשים וללהט"ב – לתמיכה בפעילות התנועה הקליקו כאן. רלוקה חיה ביפו עם בן זוגה המוזיקאי יחזקאל רז, ילדיהם אנוש ואסיה והחתולים ציון ושבע. בנוסף לעבודה ב"זזים", רלוקה מלמדת איינגאר יוגה במרכז איינגאר בנוגה.