הפיכה משטרית למתחילים: התוכנית שנתניהו לא רצה שארה"ב תראה

אני שונא את הביטוי "גאווה ישראלית", ביטוי נוטף פטריוטיזם שמשתמשים בו באופן הרבה יותר מדי מופרז. בחיי הבוגרים התפכחתי מנטיות ציוניות ואיני חש קשר מיוחד ובלתי ניתן לניתוק לארצי מולדתי, בעיקר בגלל שהמדינה נותנת הרבה פחות ממה שהיא לוקחת.

אירועי עשרים השנים האחרונות גרמו לי להרגיש זר ולא רצוי בארצי והיו לכך מספר גורמים: טוקבקיסטים ימניים שמאחלים לי סרטן, עליית יוקר המחייה, הסתה פרועה, אלימה וממושכת של הימין נגד השמאל, שגם מצדו אין אף מנהיג שמייצג אותי. בתשעת החודשים האחרונים נכנס גורם חדש למשוואה ודחק אותי עוד יותר לשוליים: ההפיכה המשטרית שמלווה אותנו מחודש ינואר. ולראשונה מזה שנה אנחנו רואים גם השפעה מבחוץ: שלשום בלילה פתחה תכנית התחקירים הוותיקה והנחשבת בעולם, "60 דקות", את עונתה ה-56 עם פרק הכולל ריאיון עם ולדימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה וכתבה נרחבת על ההפיכה המשטרית בישראל. הנה גאווה ישראלית.

הבחירה להציג את זלנסקי מול נתניהו הייתה מעניינת בפני עצמה. מצד אחד יש לנו כנראה את הנשיא הכי אהוד בעולם (טוב, אולי קצת פחות אצל הרוסים) שקורא לתמיכה במדינתו במאבק שמונע, לטענתו, מלחמת עולם שלישית. מן הצד השני יש לנו את בנימין נתניהו, אחד הפוליטיקאים הכי פוליטיקאים בעולם, שכרגע מרגיש יותר כמו בובה על חוטים. לעומת זלנסקי, נתניהו אפילו לא מתראיין לכתבה בעצמו, אלא ראש הממשלה האמיתי (לטענת יאיר לפיד לפחות), שר המשפטים יריב לוין.

הראיון עם לוין היה עשוי היטב ולזלי סטוהל יודעת לשאול שאלות קשות, אבל היה ניכר שהיא לא מעמיקה יותר מדי, וזה מקרה נדיר שבו הייתי שמח לראות את הראיון באורך מלא. הייתה שאלה אחת שצרמה לי במיוחד: לאחר שלוין התבכיין במבטא מביך ש"הממשלה לא יכולה לשנות כלום כי יש כמה אנשים שמתנגדים לזה", לזלי משקפת לו את הפחד של מתנגדי ההפיכה מנקודת מבטה: "אתה אומר שאנשים שמפחדים מהפרת שוויון זכויות טועים וההאשמות שלהם חסרות בסיס, עם זאת, אתה חלק מהממשלה הכי ימנית שאי פעם הייתה בישראל ויושבים איתך בקבינט אנשים שהתבטאו באופן גזעני בפומבי ונתנו הצהרות הומופוביות. הם שרים." לוין משיב לה: "אני יכול להבטיח לך שהרוב המוחלט של הכנסת שתומך בממשלה הזאת עומדים בגאווה מאחורי עקרונות ליברליים ודמוקרטים".

לוין המשיך להתחמק מהתמודדות עם השאלה של סטוהל, כמובן, וזה גרם לי לתהות: למה לא להיכנס לעימות? למה לא להציג בפניו את כל הציטוטים של חבריו לקואליציה על שירות נשים, על נישואים חד מיניים, על צניעות ועל כל האמירות הגזעניות? למה היא לא שואלת על המינוי הכושל בהיסטוריה של איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון פנים ועל המיליציה הפרטית שהוא מבקש? זה הרגיש כאילו לזלי סטוהל באה להקשיב לשני הצדדים, לא שופטת, לא מתווכחת, רק מסקרת באובייקטיביות את המצב בישראל. או זה או שהיא פשוט לא חקרה מספיק על האדם שאיתו היא מדברת.

עם זאת, אי אפשר היה להתעלם מהסיקור האוהד שקיבלו המפגינים, שקיבלו הרבה יותר זמן מסך. וזה פועל לגמרי לטובת הישראלים. המפגינים שהתראיינו מטעם ארגון "אחים לנשק" הם אייל נווה, שירה אטינג, רון שרף ועומרי רונן, והם מייצגים את ישראל הרבה יותר טוב מהתשובות החמקמקות של לוין. אני שמח על הייצוג החיובי, אבל הייתי מעדיף ראיון שיחשוף את כוונותיו של יריב לוין להחריב את בית המשפט מאשר ראיון אוהד עם המפגינים. תחקיר קצר באינטרנט היה עוזר לה להגיע לתמונות של לוין עם אנשים המקושרים לארגוני פשיעה וכמובן הפעם ההיא שבה הכריז כי הוא מפחד שבית המשפט יתפור לו תיק. לא חסרה תחמושת נגד לוין, הוא סיפק לנו רגעים שלא היו מביישים את דארת' ויידר, אבל סטוהל מקבלת את התשובות שלו וממשיכה הלאה מבלי להתעכב על הדברים החשובים.

לעין ישראלית הכתבה הזאת תראה מוכרת ואף רפטטיבית, אבל "60 דקות" מציגה לקהל האמריקאי מבט מדויק גם אם מעט פשטני על המציאות הישראלית. הייתי רוצה לראות קצת יותר שיניים, אבל המפגינים הישראליים באמת מעוררים "גאווה ישראלית". אני אמנם עדיין לא פטריוט גדול, אבל לראות את אנשי הצבא האלה עומדים בראש זקוף ומכריזים "אנחנו לא נשרת דיקטטורה" בתכנית התחקירים המובילה בארצות הברית, גורם לי להרגיש יותר שייך ויותר גאה בישראליות שלי מאי פעם. כל זה מתרחש רגע לפני הגעתו של נתניהו לארה"ב, גם שם חיכו לו מפגינים אמיצים שלקחו את המחאה צעד אחד קדימה ודאגו להביך אותו בכל מקום אליו יגיע. כך שלפחות מבחינת התזמון, מדובר בתחקיר מושלם.
"60 דקות" משודרת בסלקום TV. הכתבה המדוברת תעלה ביום חמישי (21.9) לסלקום TV עם תרגום לעברית