חמישה דברים טובים שקרו בקיץ הנוכחי

1.

השד העדתי התפוגג! (או שהמזגנים השתפרו. בכל מקרה, כל עוד אתה לא יוצא לרחוב
זה בסדר

2.

לא היתה מלחמה – בינתיים – אבל סביר שגם לא תהיה, כי אם יש דבר אחד טוב בממשלה מלאה דתיים זה שחודש לפני החגים הם נהיים די עסוקים, וכל הקטע של להיכנס לעזה יורד מסדר היום כי זה או ארוחה לעשרים איש או מלחמה, ואם – נגיד – נפתלי בנט יבחר במלחמה,

אז אשתו שהיא שפית של עוגיות כשרות לא תוכל לתזז אותו עם המגשים החמים, ותצטרך להגיש עוגיות עבאדי ולבכות שבוע מהבושה, ואז היא תשאל את עצמה: “איפה אלוהים היה, כשאצלי בחג נחנקו מרוב יובש?!" ואז היא תנקום בו על ידי שתאפה מלא עוגיות לארז ביטון, שעקב מוגבלותו (הבריאותית! לא העדתית!) לא יראה שחיסל שלוש צלחות,

ובפעם הבאה שיצטרך לעמוד מול מיקרופונים ולהסביר למה הועדה שלו התעלמה מיוצרים מזרחים שאינם מרכזים את מיטב מאמציהם האמנותיים בשנאת אשכנזים, הוא יתחיל לגמגם ולהגיד שהוא עדיין מגבש את דעתו, כמו שקרה בפרשת מחמוד דרוויש – כמה זמן לוקח לגבש דיעה על ערבי, פור גוד סייקס? או שזה ערבי מאוד מתוחכם, או שדעתו של ארז ביטון היא מאלה הקשות לגיבוש –

ואז כולם יגידו: וואו! איזה שמן הוא! (ולך תגיד שזה בגלל שאכלת עוגיות של אשתו של הבנאדם שחתם לך על הצ'ק. לא נעים)

3.

עשיתי המון כסף מאמזון! טוב, לא ממש מאמזון, מקורסים על איך לעשות כסף באמזון.
טוב, לא ממש מקורסים על איך לעשות כסף באמזון, מקורסים על איך לעשות קורסים כאלה (טוב, האמת, גם מזה לא עשיתי המון כסף, אבל בגלל שזה עבודה באינטרנט זה איפשר לי לשבת בבית ולאונן מול יו-פורן בזמן שאני אומר לעצמי שאני עובד בשיווק רשתי. ונכון, הכסף לא משהו, אבל הסיפוק בעבודה עצום. שלא לדבר על הידע הנצבר: ידעתם שלבוקקה אין שום קשר לקקה?)

4.

זכינו באולימפיאדה! בשתי מדליות ארד! אם כי בענף ספורט שבעיקרון בנוי על להזיע ולדחוף, אז לא ברור איך לא השגנו יותר (הכל בגלל הרבי של מירי רגב. מה כבר אפשר לצפות מרב שלא נענו תפילותיו להחליף לטלפון יותר מתקדם מנוקיה שחור-לבן?)

5.

נתניהו עשה סבב של שיחות אינטימיות עם התקשורת. שזה נפלא, כי סוף סוף אספו את כל הפמיניסטיות של עיתון הארץ בחדר סגור, ובגלל שמרן ימני אחד בחליפת שלושה חלקים הם נאלצו לפתוח מזגן על מקסימום (מה שמזכיר לי, וסליחה על הסטיה לזכרונות אישיים,

שפעם קפצתי ראש בבריכת גלית בידי אליהו, ונחתתי בטעות על הילדה הפמיניסטית הראשונה שהכרתי, שבמקרה לגמרי היתה גם הילדה עם החזיה הראשונה בכיתה, וזה קרה בשעה ששחתה מתחת למקפצה בנסיונה לשפר את שיאה האישי בהשפרצה חיננית – מקצוע שלא נכנס עדיין לאולימפיאדה, אבל מאוד קל לניקוד: כל מה שצריך זה לספור את מספר הגברים שנעצרים במקומם ולוטשים מבט. ודווקא בה,

על כל חינניותה המתפרצת והמשתפרצת, יצא שפגעתי בשעה שצייתתי לחוק המשיכה. ויום אחר כך, כשמועצת ערסי השכונה התכנסה כדי לקבוע אם זה נקרא שנגעתי לה או לא, נערך דיון ארוך ואחריו ניתנה הפסיקה: זה לא נקרא, כי בגד ים וחזיה זה לא אותו דבר. וכדי לקבוע אחת ולתמיד מי הגבר, איציק חזן קפץ עליה ראש מהקומה השניה של בית הספר, ואולי נגע לה בחזיה ואולי לא – זכרונו מהאירוע נפגע עקב זעזוע מוח. אז המנהל אסף את כולם ואמר שזה לא מקובל. וחבל, כי אם היתה אז ועדת ארז ביטון, הקפיצה שלו היתה נכנסת לתוכנית הלימודים).