הרבה זמן לא צחקנו מסדרה של סת' מקפרלן כמו שצחקנו מ"טד"

גם אנחנו מבסטים עליכך. "טד". צילום יח"צ
גם אנחנו מבסטים עליכך. "טד". צילום יח"צ

גם אנחנו חששנו מהפריקוול לקומדיה המצליחה מהעשור הקדם, אבל שמחנו לגלות שהמעבר ללייב אקשן עשה הפעם טב ליוצרשל פאמלי גיא, שהדרך של לחזור להצחיק עוברת דווקא במשפחה גרעינית קלאסית של שנות ה-90. הדובי הזה מדבר אלינו

14 בינואר 2024

אחרי 25 שנת פאמלי גיא, כולם כבר מכירים את הסגנון של סת' מקפרלן – הומור גס, המון רפרנסים שלקוחים מהתרבות האמריקאית לפחות דמות לא אנושית אחת שמדברת. אם מדברים על סדרות האנימציה של, אז אפשר להוסיף פלאשבקים אקראיים בנוסח "זה מזכיר לי את הפעם שגילברט גוטפריד דיבב את בובספוג!". בתור נער אהבתי מאד את ההומור הזה, אבל ככל שהתבגרתי, והמשפחות גריפין וסמית') השתנו, שמתי לב שהדמויות בסדרות האלו הלכו למקומות מאד קיצוניים – סטואי, למשל, הפך מתינוק גאון שרוצה לרצוח את אמא שלו לתינוק הומוסקסואל שיוצא עם הכלב שלו למסעות בזמן.

>> המתח בשיאו: 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות בטלוויזיה עכשיו

דמויות אמנם צריכות להתפתח כדי שיישארו מעניינות, אבל ברגע שהן התחילו להפוך לקריקטורות של עצמן זה הפסיק להיות מעניין. ועם זאת, לפני קצת יותר מעשור סת' מקפרלן הביא לעולם דמות חדשה שקיבלה אהבה מיידית, ודי ברור למה – טד, הדובי הסטלן שהתעורר לחיים אחרי שג'וני בנט הקטן ביקש משאלה. סרט הקמדיה ההוא, "טד" מ-2012, זכה להצלחה מרשימה (בזמנו, הוא היה הקומדיה המצליחה ביותר עם דירוג בוגר), וההצלחה הביאה אחריה את "טד 2".

הסיקוול, שיצא בשנת 2015, היה כל כך לא מוצלח שהוא העלים את טד מהמסכים לזמן רב – ורק עכשיו אנחנו מקבלים אותו בחזרה, בעזרת סדרת פריקוול חדשה (העונה זמינה במלואה ב-yes VOD) שעוקבת אחרי ג'וני בנט הנער, שהולך עם הדובי המדבר שלו לבית הספר. השאלה הראשונה שעולה כששומעים על קיומה של הסדרה "טד", היא למה? למה אי אפשר להשאיר את "טד" כסתם עוד סרט טוב שראינו לפני עשר שנים? התשובה היא כי לסת' מקפרלן יש עוד מה לספר, ולקח לו תשע שנים להבין מה.

ב"טד" הסדרה (סחטיין על המקוריות בשם מקפרלן הכניס את כל האלמנטים שמאפיינים אותו, ניקה קצת, גרם לנו להרגיש שאנחנו רואים גרסת לייב-אקשן עכשווית של "איש משפחה". אפשר לזהות הרבה מוטיבים, בין אם מוזיקלים ובין אם ויזואלים, או כמובן כמות בלתי הגיונית של בדיחות שלא קשורות בשום דרך לעלילה – בדיחה על החום של המקפאי במקדונלדס, בדיחה שסוחר הסמים של טד לא סוחר בשבת או סתם מחשבה מוזרה שהיוצר רצה לזרוק לאוויר. וזה עובד בתשעים אחוז מהמקרים, אבל מה שהופך את הסדרה לבאמת מוצלחת זה העובדה שסת' מקפרלן סוף סוף הצליח להביא משפחה אמריקאית שאפשר להתחבר אליה ברמה האנושית.

אנשים אוהבים את פיטר גריפין, אבל הקהל לא מזדהה עם הטיפשות שלו, אלא נהנה מהערך הבידורי שלה. עם זאת, משפחת בנט היא משפחה שנכתבה עם המון לב, ואפשר להזדהות או להתחבר עם כמעט כל אחת מהדמויות בה. טד (סת' מקפרלן מדבב, כמובן) בדיוק חזר הביתה אחרי תקפת התהילה שלו בהוליווד, בעוד שג'וני (מקס בורקהולדר) הצעיר כבר בן שש עשרה ורוצה לטרוף את העולם. הדינמיקה ביניהם מחזיקה את הכל, אבל למרות שהסיפור מתמקד בשניהם, הם לא היחידים.

מאטי בנט (סקוט גריימס) הוא אב המשפחה, רפובליקני בכל רמ"ח איבריו, ואף פעם לא יודע להודות כשהוא טועה. האם, סוזן בנט (אלאנה אובך) היא הדמות הכי תמימה על המסך, אבל יש לה רגעים מדהימים. יש גם את בלייר (ג'ורג'יה וויגהם), בת הדודה של ג'וני ואחת הדמויות הנשיות הכי מרעננות שראיתי בקומדיה של סת' מקפרלן – היא חכמה, ומייצגת את תחילתו של דור ה-Woke. למרות שהיא לא מצליחה תמיד לחנך את בני המשפחה הקצת יותר שמרנים, היא מביאה עולם חדש לבית משפחת בנט והנוכחות שלה על המסך בהחלט מבורכת.

ילדים ובני נוער משנות התשעים ודאי יזדהו עם רוח התקופה, ויש רגעים מסוימים בהם הסדרה גם מהדהדת את תקופתנו מתוך העבר, אבל יותר מכל דבר אחר, היא מצליחה לקדם את שירות הסטרימינג של רשת NBC, פיקוק, לגורם מרכזי בתחומי הסטרימינג. למרות שפיקוק הראתה כמה סדרות מקור איכותיות, היא נשארת מאחור בתחרות הסטרימינג – אבל המופע של "טד" בהחלט שם אותה על המפה. גם אם קיבלנו מהם בעבר יצירות כמו "טוויסטד מטאל" ו-"מבוסס על סיפור אמיתי", היה קל להתעלם מהן. מ-"טד" כבר יהיה קשה מאד להתעלם.  הרבה זמן לא ישבתי ככה וצחקתי בקול מול הטלוויזיה, בטח לא מסדרה של מקפרלן, שבכנת כבר קצת נמאס. אבל כאן הוא יצר משפחה אנושית, והיציאה מהאנימציה עושה לו טוב, גם אם זה הביא לנו בעבר זוועות כמו "טד 2". אתם יודעים, אין דבר כזה מושלם. 

אולי העובדה שלא מדובר בסדרת אנימציה יכולה קצת להגביל את "טד" מבחינת הדברים שמקפרלן יכול לעשות, אבל זה מבורך, בעיקר בגלל שאנחנו מקבלים דמויות הרבה יותר ריאליסטיות ומגוונות. טד עצמו הוא דמות מצוינת, ולראות אותו בסיטואציות שונות דרך חייו של ג'וני הצעיר זה כל מה שהייתי צריך כדי לנקות את הראש ולהנות. זה גם תחליף טוב למארק וולברג, שקצת נמאס לראות את הפנים שלו ולמען האמת, זה פריקוול מוצדק. הוא טוב, יש לו סיפור ולמרות שאני יודע מה הסוף, הדרך כל כך מעניינת ורצופה בצחוק, בעיקר בזכות הטיימינג הקומי של סת' מקפרלן ששובר שיאים חדשים כאן.
טד, עונה 1, עכשיו ב-yes VOD