רצינו להשאיר את לה פמיליה במדור הספורט. אבל הם פרצו למציאות

בדרך כלל, אנחנו הולכים לראות סרטים דוקומנטריים כדי להכיר מציאות שאנחנו לא מכירים – גיאוגרפית, אידיאולוגית, היסטורית, חברתית. במקרים מעטים מאוד, אנחנו הולכים לראות סרט דוקומנטרי על מציאות שכבר ראינו מול העיניים. עבורי המקרה של "טהורה לעד", הסרט המוצלח ועטור הפרסים של היוצרת מאיה זינשטיין הוא מקרה כזה. מקרה שבו, באמת ובתמים, הייתי שם (הסרט נעשה לפני שש שנים, אך בעקבות "ההצטרפות של לה פמיליה להגנת ההפיכה המשטרית", כדברי היוצרת, היא פתחה אותו לצפייה חינמית ממש כאן).

>> אתמול בלילה בהפגנה ברחוב קפלן הותקפנו על ידי "ארגון" לה פמיליה. טור אישי

כותב שורות אלה היה, ונותר, אוהד של בית"ר ירושלים. מגיל 10, מהרגע שבו ראה את אלי אוחנה ובלוריתו הזוהרת דוהר באצטדיון טדי הגועש, נישא ונלהב על כתפי עשרות אלפי האוהדים שביציעים. משהו בחיבור שבין הכדורגלן הנדיר הזה לעוצמת הקהל – הצית את הדמיון שלי כילד שמחפש את דרכו בעולם. כן, דווקא בית"ר. זו שלא דומה לאף אחת אחרת, לטוב ולרע.

אבל כמו בכל התאהבות של משהו שאתה מכיר מהילדות, תמיד מגיע השלב שבו זה מסתבך. ככל שגדלתי, הבנתי שהפנים של בית"ר מורכבות. לצד הטוב והחיובי (ויש הרבה טוב וחיובי) שהיה בקבוצה הזאת, היו גם צדדים אפלים. הייתה גזענות מכוערת והייתה אלימות מבעיתה. צריך להודות: זה לא תמיד היה בראש מעייניי להתנגד לכך. לפעמים העדפתי להדחיק, הרבה פעמים העדפתי להתגונן. להסתכל על מה שטוב ולברוח מה שרע.

הסרט הדוקומנטרי מגיע ברגע שבו האלימות והגזענות נפגשו עם טובתה של בית"ר. הרגע שבו הקבוצה שאני אוהב היתה צריכה להתמודד, באומץ, עם הצדדים שפחות אהבתי. הרגע שבו גם אני הייתי צריך לבחור צד, ובחרתי. בחרתי בבית"ר על חשבון מי שבאו להרוס אותה בשם "עקרונות" גזעניים וחלולים, בחרתי במי שאהב את המועדון על פני מי שעבורו הוא היה רק תירוץ כדי לשנוא אחרים, בחרתי במי שבנה את המועדון הזה מאפס – על פני מי שהחליט לשרוף אותו, בגלל שני שחקנים מצ'צ'ניה.

"טהורה לעד" מציג, בכישרון רב יש לציין, את הפצע הפתוח הזה. כמי שחווה את עונת 2012/2013 מקרוב, לפעמים מקרוב מדי, לעתים אפילו לי הוא היה קשה לצפייה. האיומים על השחקנים, הסיוט המטורף שאליו נקלעו שני שחקני כדורגל שבסך הכל באו לעשות את מה שהם אוהבים, ובעיקר השנאה הכואבת והחודרת של חלק מאוהדי הקבוצה – אלה שמזוהים עם ארגון "לה פמיליה", למה שאמור להיות קדוש יותר מכל – לקבוצה שלהם. אלה ששמחו כשהיא הפסידה, אלה שאיימו על שחקנים שוחרי טוב, אלה שהיו מוכנים לשרוף את המועדון על יושביו, מילולית, בגלל שנאת חינם.

יש משחק אחד מהעונה הזאת שלא יוצא לי מהראש. ברוב המשחקים מאז שהתפוצצה הפרשה והובאו זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב, לא הלכתי. היה לי עדיף להתחבא, מפחד מהאלימות הקשה. אבל למשחק אחד כן הלכתי. זה היה רבע גמר גביע המדינה מול מכבי חיפה. ויותר מכל, העיק עליי השקט. אוהדי מכבי חיפה הגיעו בהמוניהם ועודדו את הקבוצה שלהם, אבל ממול איש לא היה שם בשביל בית"ר. להפך. מהדקה הראשונה שמעתי את היריקות, ואת הקללות, ואת השנאה הטהורה כלפי שחקני בית"ר. רק כי העזו לשתף פעולה עם שחקן מהמוצא הלא נכון. באותו הרגע, נשבעתי שלא אלך יותר למשחקי כדורגל בחיים שלי. שאהיה מין תייר בעולם, כזה שרואה משחקים של קבוצה זו או קבוצה אחרת, לפעמים מתלהב או מתרגש אבל לא באמת אוהב קבוצה.

לשרוף את הלב, לשרוף את המועדון, לשרוף את המדינה (צילום: חיים צח, יח"צ כאן 11)

"טהורה לעד" הוא סרט טוב וחזק, למי שאוהב כדורגל וגם למי שלא. הוא גם לא נטול בעיות. החיבור נעשה בין היציע המזרחי ולה פמיליה לבין הפוליטיקאים תפור בצורה גסה מדי. בסוף, הקנאות שבאה מכיוון לה פמיליה לא באמת היתה מחוברת לפוליטיקה – לפחות לא בעונה ההיא. אבל מאז העונה ההיא, עברו עשר שנים. ו"לה פמיליה" של היום – שגם עליה עבר עשור מאז "טהורה לעד" – היא כבר לא סיפור על כדורגל. את החלק השני של "טהורה לעד", הסיפור על אוהדים אלימים וגזענים שהחליטו לשרוף מועדון, ראינו חוזר בשבוע האחרון ברחובות של תל אביב וירושלים.

כי להרבה אנשים היה נוח כשזה היה סיפור על אוהדי כדורגל מתפרעים. הם ידעו לקטלג אותו היטב במדור של הספורט, המדור שהם בכל מקרה לא קוראים, ולחשוב שזה משהו שההתאחדות לכדורגל או הנהלת בית"ר צריכים לטפל בו. עד שהמיליציה האלימה והחשוכה הזאת דפקה אצלם בדלת. עד שהיא פרצה את גבולות מדורי הספורט, והבהירה שיש כאן משהו שכל המדינה צריכה לדאוג ממנו. עכשיו הם כבר לא רק בעיה של הבעלים התורן של בית"ר. הם בעיה של מדינת ישראל כולה.

בית"ר ירושלים שילמה, וכנראה עד היום משלמת, את המחיר ראשונה על הגזענות המכוערת של הארגון הזה. בנקודות שהיא מאבדת, בקהל שמתרחק ממנה, בעובדה שכבר שנים אין למועדון באמת אופק כלכלי שאפשר לבנות עליו עתיד. אבל היא לא תהיה האחרונה לשלם את המחיר, כל עוד לא יבינו במשטרת ישראל, ובממשלת ישראל, את המסר. לה פמיליה שרפה לי את הלב כבר לפני עשר שנים. אחר כך, היא שרפה את בית וגן. עכשיו, היא מוכנה לשרוף את תל אביב.

"טהורה לעד" זמין לצפייה חינמית כאן. חברי לה פמיליה זמינים לצפייה חינמית בהפגנה הבאה