עולם התרבות ממשיך לגסוס. הכתם הוא על הממשלה הנוכחית

אולם ומלואו. תיאטרון הבימה בקורונה (צילום: איליה מלניקוב)
אולם ומלואו. תיאטרון הבימה בקורונה (צילום: איליה מלניקוב)

אנחנו לא חנות שיכולה להיסגר ולהיפתח בהתרעה של יום. לקחו חודשים רבים עד שחזרנו לעבוד, וכל ביטול דוחה את המופע או ההצגה בחודשים רבים ואף אחד לא לוקח אחריות | ריקי בליך, יו"ר שח"ם בטור חריף במיוחד

תארו לכם שאתם קמים בבוקר, כל בוקר, ולא יודעים איך תאכילו את הילדים שלכם בערב. גרוע מזה, דמיינו שאומרים לכם – לא לדאוג, בחודש הבא יש מספיק פרנסה, תסיימו את החודש במצב סביר. אבל רגע לפני, שבוע או שבועיים קודם, מבשרים לכם שבעצם לא – הכל בוטל! ואגורה לא תיכנס לחשבון הבנק. ומי שהבטיח וביטל – לא אחראי. ומי שאמר לו לבטל – גם הוא לא אשם, כי הוא לא אמר לבטל, הוא רק הערים קשיים גדולים כל כך עד שלא נותר אלא לבטל.

אז אלה הם חיינו בשנתיים האחרונות. השחקניות והשחקנים בישראל. לא בהכרח אלו שאתם רואים מככבים בטלוויזיה, בפרסומות או באינסטגרם. אלא האנשים והנשים שמבדרים ומבדרות אתכם בתיאטראות השונים, בתפקידי המשנה בטלוויזיה, אלו שהפרצוף שלהם נראה לכם קצת מוכר אבל נדמה לכם שאולי הייתם יחד בצבא, ובעיקר, אלה שמביאים ומביאות באופן קבוע תרבות, אמנות, תאטרון, לבתי הספר וללבבות של הילדים והילדות שלכם. שהופכים את הדור הבא של המדינה שלנו, בשאיפה, לאנשי ונשות תרבות שאינם בורים, ושיש בהם יכולת לחוש אמפטיה, לחשוב, להפעיל את הדמיון, ליהנות מאמנות.

אלה אלפים של נשים וגברים שמאז שכביכול הממשלה החדשה שלנו הכריזה כי ״אין סגר״, מוצאים עצמם קמים בבוקר אל הלא נודע הנורא הזה, אל הבשורות האלה של הביטולים שוב ושוב ושוב, ואיש לא לוקח אחריות! למה? כי המדינה לא אמרה לבטל, היא רק אמרה תו ירוק, ובדיקות, והגבלת התקהלויות, וצמצום אירועים שאינם הכרחיים. אז הקהל לא מגיע, בית הספר לא יכול לבדוק את כל התלמידים לפני ההצגה – וההצגה מתבטלת.

ריקי בליך (צילום: אביטל פלג)
ריקי בליך (צילום: אביטל פלג)

אנחנו זועקים וזועקות היום בגרון ניחר – שברתם אותנו, הרעבתם אותנו! הייאוש עצום והמצוקה גדולה – שבו אתנו ברגע זה ודברו אתנו על פיצויים. על מתווה מותאם עם פיצוי הולם וסביר עבור מי שנפגעה הכנסתו.ה. כמו בגלים הקודמים, כמו שהצלחתם לעשות יפה עם ענף התיירות. עזרו לנו לשרוד את הימים האיומים האלה! ואיתנו כל עובדי ועובדות התאטרון, החברים והחברות מאחורי הקלעים, פועלי ופועלות הבמה, מי שנוהגים, מאירים, מגבירים, מלבישים, מאפרים, סדרנים וסדרניות ועוד ועוד עשרות אלפים רבים שמתפרנסים מעולם התרבות.

אנחנו לא חנות שיכולה להיסגר ולהיפתח בהתרעה של יום. לקחו חודשים רבים עד שחזרנו לעבוד, וכל ביטול דוחה את המופע או ההצגה בחודשים רבים, וגם אז זה אל הלא נודע, כי עוד וריאנט ועוד ניסוי, ואולי נסגור ואולי נפתח, ואולי יש תו ירוק ואולי אין. מי מנהל את הבלגן הזה? ומי לוקח אחריות על האזרחים והאזרחיות האלה, משלמי ומשלמות המיסים – שבסך הכל מבקשים לעבוד!?

אדוני ראש הממשלה – אמרת לא פעם שהתרבות חשובה לך, גם אתה אדון שר האוצר ״קחו 20 אלף שקל ותמצאו מקצוע אחר״ – עליכם הכתם והבושה! עליכם הגסיסה הארוכה והנוראה של התרבות בישראל ובפרט עולם התרבות לילדים. זהו צלצול שלישי, קריאה אחרונה לבמה, עזרו לנו עכשיו!
הכותבת היא יו"ר שח"ם – ארגון השחקנים והשחקניות