המסע להורות של רן ואוהדי: השיר הקטן שלנו שכותב את עצמו

>> הסרט "רן ואוהדי" בבימויה של מירי פרלמן עוקב אחרי רן הרוש ואוהד חיטמן במסע בדרך להורות, מחיפוש תורמת הביצית ועד רעידת האדמה בנפאל כשברקע ילדותם שלהם המורכבת לא פחות.

מכתב מרן לאוהדי:

אוהדי שלי.

אתה יודע עד כמה קשה לי לבטא את עצמי במילים. נוח לי לומר ש״מילים זה התחום שלך״. כשאני נבוך, אני בורח מיד לציניות שלי ובעיקר נהנה לרדת עליך שאתה ״אף פעם לא סותם את הפה״.

ובכל זאת, אני אתחיל מהסוף:
בסצנת הסיום של הסרט, ישבנו בשקט. החזקנו ידיים. הכי חזק שיש.
לא האמנתי שהזוג הזה שעל המסך הוא באמת אנחנו ושזה הסיפור שלנו. סיפור שחשבתי שיעניין רק אותנו ואת האנשים הקרובים לנו. ובכל זאת, התרגשתי. (אני לא אכתוב ״התרגשתי עד דמעות״, כי בכל זאת יש לי פאסון ואת הדמעות והדרמות אני משאיר לך…)
המתנה שמירי (הבמאית) העניקה לנו היא נצחית. היא ההיסטוריה הפרטית שלנו.

ובכל זאת, נחרדתי והזדעזעתי עד כמה הייתי רזה ב-2013 ומיד עם תום הקרנת הסרט החלטתי ביני לבין עצמי שעד הפרמיירה החגיגית אהיה בצום מוחלט. (לכן אני מבקש ממך שתקבל בהבנה את העצבים שלי עליך ועל כל העולם בימים הקרובים…)

במשך כל השנים הייתי בטוח שהתפקיד שלי בזוגיות שלנו הוא לגונן עליך, להילחם בשבילך ולא לתת לך לשקוע למקומות אפלים.
אבל בראי שהסרט נתן לי, הבנתי שזה אף פעם לא היה באמת ככה.

אם אתה לא היית שומר ומגונן עלי, אם לא היית לי משענת ויד מחבקת, אם לא היית אתה זה שנמצא לצידי בכל אחת מהמהמורות שעברנו במסע שלנו – הייתי נופל ונשבר.
לא ייאמן כמה עברנו ובכל זאת, היינו ועדיין אנחנו חדורי מטרה להגשים את החלומות שלנו –

בין אם להפוך למשפחה ולהורים של הילדים הכי מדהימים בעולם – אוה וברי, או בין אם זה ששנינו חרדים להגשמת החלומות של השני.
אני אוהב אותך אוהדי שלי. אתה הביטוי הכי גדול של המילה ״אהבה״.

שלך,
רני

נ.ב כמובן שניסיתי וכמובן שנשברתי עם הדיאטה..:)

מכתב מאוהדי לרן:

רן שלי

מעל הכל, אתה החבר הכי טוב שלי בעולם הזה.

ולא שהייתי צריך הוכחות, אבל המחשבה הראשונה שעלתה בראשי אחרי שצפינו בהקרנה פרטית מוקדמת בסרט עלינו המספר את הסיפור האישי-פרטי שלנו היא כמה בר מזל אני על שזכיתי בך.
בסיום ההקרנה, רציתי רק לחבק אותך והוצפתי בגלי אהבה עצומים כלפיך, על אף שביום יום אתה די מעצבן וטרחן עם שלל הפרוצדורות ומטלות הבית שאתה מחלק לי:)
רוב הסרט אני בוכה – רוב הסרט אתה מנקה ומבשל, אבל אם צוללים פנימה, לעומקים הכי הכי של שנינו – הסרט הזה משקף לי מראה: אתה המשענת שלי, המוציא לפועל של חלומותיי והאדם שהפיג את ה״לבד״ שחייתי רוב שנות חיי. לנצח? לתמיד? רומנטיקה נשפכת?

הלוואי, אבל שנינו יודעים שההצהרות המפוצצות האלה הם הכי לא אנחנו!
או כמו שכתבתי על הסיפור שלנו בשירי ״שיר קטן״ –

״מה שבנינו יחד כאן
זה משהו טוב- כמו שיר קטן
משהו טוב שיילך איתנו הלאה״

כנראה באמת  עשינו משהו טוב ונכון – על אף כל הנפילות, החומות והסלעים שעצרו אותנו בדרך, לא נשברנו וכמו תמיד, הצלחנו ומצליחים להגשים את עצמנו.
מי ידע ש-2013 תהיה נקודת פתיחה להצלחות גדולות בקריירה לצד אכזבות וכשלים, שנתחתן ושנעבור מהלומות במסע להפוך למשפחה – בין אם הפלות ובין אם רעידות אדמה.
שום דבר לא יכול לשנינו, רני שלי.

אמנם חווית ההורות איננה מרנינה 24/7 וישנן סיטואציות שהילדים הופכים לווריאציה של הבובה ״צ׳אקי״ – אבל כמיטב הקלישאה: רגעי האושר הקטנים הם אושר אינסופי, שמסיט מעינינו בבת אחת את כל הקשיים.

בחלקים האחרונים של הסרט ובמיוחד בסצנה האחרונה שביקשנו לצפות בה שוב ושוב (שלמען ההוגנות לא אחשוף כאן מפאת עשיית ספוילר) זכינו לראות את היצירה המשותפת הכי גדולה של שנינו – אוה וברי.

כמה אור הם, שפעי ביטחון עצמי ויוצרי חלומות כבר בגילם הצעיר.
הרבה בזכותם – ה״שיר הקטן״ שלנו כותב את עצמו מתוך עצמו. לא ייאמן כמה בתים נוספו לו ב-8 השנים האחרונות מאז שנדלקה עדשת המצלמה שתיעדה את הסיפור שלנו.
לא ייאמן כמה בתים מופלאים עוד ייכתבו בשנים הבאות.

אני אוהב אותך, רני שלי, שותפי למסע.

שלך,
אוהדי

הסרט "רן ואוהדי" יוקרן בבכורה בסינמטק תל אביב ביום רביעי 27.10 בשעה 20:30 ולאחר מכן בתאריכים 29.10, 30.10, 1.11 ו-2.11. כרטיסים באתר הסינמטק. בחודשים הקרובים יעלה הסרט לשידור בסלקום TV