אוי לא מה עשינו: הכרחנו כתב לצפות יום שלם בחדשות. הוא עדיין חי

17:00

כאן 11 – "מהדורת חמש" עם מאיה ראכלין

בניגוד לתכניות שמשודרות במקביל, זו מהדורת חדשות פר אקסלנס – סוג של שריד משידורי התאגיד בתקופת המונדיאל, בהם בגלל המשחקים, שנערכו בשעות הערב, שודרה מהדורה מוקדמת. ראכלין לא מבזבזת זמן עם פאנל פרשנים שמלהג על ענייני היום, אלא מאוד קורקטית ומתמקדת בעיקר בדיווחים עיתונאיים על מה שקרה – מה"ריכוך" ברפורמה המשפטית (זו המהדורה היחידה שבה יש כתבים שממש מדווחים מהכנסת, מיכאל שמש וזאב קם) ועד סיפורים כמו ביטול הזיקוקים ביום העצמאות או הסירוב של בן גביר לחתום על רפורמה במשטרה. זו גם התכנית היחידה ברצועה הזו שיש בה עיתונאי ערבי (סולימן מסוודה), וגם לא מעט חובשי כיפה. יותר חדשות, פחות רעש מיותר.

קשת 12 – "חמש" עם רפי רשף

גם חדשות 12 הולכים על העיתונאים שלהם. אם פעם התכניות של רפי רשף היו מזוהות עם "החלונות" (והמשפט הכל כך מזוהה "שלום רפי") וראיונות החוץ, היום כמעט אין לכל אלו זכר: רוב התכנית מתנהלת בפאנל, שמטפל בעיקר בנושא ההפיכה המשפטית – בו יושבים יאיר שרקי, דפנה ליאל וירון אברהם (שלושה עיתונאים של המערכת), יחד עם עו"ד עופר ברטל (שמייצג, כביכול, את המחאה) ואביב בושינסקי (שכביכול, מגיע מהצד של נתניהו, למרות שהוא לא מהסס לבקר אותו). רשף המנוסה מנהל את הפאנל ביד רמה. הוא שקט, הוא מדוד, הוא רפי רשף. אחרי העיסוק הנכבד בכל הזוויות האפשריות לסוגיה, מפנים מקום גם לאייטמים אחרים (הסיפורים האישיים שמזוהים בדרך כלל עם רשף) – ביניהם הצעדה המתוכננת בבני ברק, פעיל של המחאה שהותקף ביבנה ובסוף, אפילו אייטם על דמנציה – מתברר שהיא יותר שכיחה אצל רווקים מאשר אצל זוגות נשואים. הייתי אומר שזה מתאים יותר לרפי קרסו ולא לרפי רשף, אבל שכחתי מזה.

הלם הלם הלר. "חמש" עם אור הלר. צילום מסך/ רשת 13

רשת 13 – "חמש" עם אור הלר

במילה אחת: בלאגן. בשתי מילים: בלאגן מוחלט. הלר, עיתונאי מרשים ורב זכויות, נכנס לא מזמן באופן קבוע לנעליים של שרון גל, שערק לערוץ 14. איך אמרו פעם גרייניק ואלתרמן? רואים שאין לו עוד אסמכתא. כי גם אצל הלר יש פאנל – אבל הוא שונה לחלוטין מזה של המתחרות. הפאנל הורכב מארבעה – דניאל רוט-אבנרי (לשעבר "ישראל היום", היום פרשנית פוליטית ב"מעריב"), ישראל כהן החרדי מתחנת הרדיו "קול ברמה", יקי דיין (פעם קונסול ישראל בלוס אנג'לס) וגם לא אחר מאשר הקומיקאי גיל קופטש (גיבור ילדות, יש לציין). להגיד לכם שהיה כאן דיון מסודר? קשה לומר. הפאנל קולני ומרגיש כמו חבורה שיושבת בבר, הלר זורם איתם במקום להיות המבוגר האחראי והפאנצ'ים של קופטש נזרקו לחלל האוויר בלי שיהיה שם מישהו שיתפוס אותם. אחרי שסיימו עם הפאנל, עברו שם גם לסיפורים אחרים: השמלה של זהבה גלאון בשבוע האופנה, התגובות המכוערות לנינט טייב וגם מסיבת יום ההולדת של ברוס וויליס. זה סבבה בתור שואו, זאת לא ממש עיתונות.

18:00 בערב

כאן 11 – "עצם העניין" עם קלמן ליבסקינד

במובנים רבים, מדובר בקול האחר האמיתי. ליבסקינד הוא עיתונאי ימני, רהוט, שאולי מייצג השקפת עולם הפוכה משל רבים מהקולגות שלו – אבל גם לא נותן לה להכשיל אותו. מבחינה מבנית, "עצם העניין" מזכירה מאוד דווקא את "לונדון וקירשנבאום" – מתחילה בדיווחים חדשותיים קצרים וממצים, ולאחר מכן נכנסת לדיונים ברומו של עולם. במקרה של ליבסקינד, אולי באופן טבעי, מדובר בדיונים שלא היינו שומעים – וגם לא שמענו – בערוצים המתחרים.

"עצם העניין" עם קלמן ליבסקינד. צילום מסך/ כאן 11

האייטם הראשון היה ראיון עם עו"ד יסכה בינה מ"התנועה למשילות ודמוקרטיה", תנועה ימנית ששמחה רוטמן הקים, שתוקפת את… שמחה רוטמן בעצמו, על הפשרה שלו וה"ריכוך". מיד אחריה, דיון בין אמנון שומרון לבין שרה העצני-כהן, שני אנשי ימין מובהקים, על הגישה לפשרה שהוצעה – שומרון מתנגד בתוקף (טוען שזו כניעה ללחץ של "הטרור"), העצני תומכת (מאמינה שזה צריך להיות צעד צעד). גם בינה, גם שומרון וגם העצני-כהן כנראה לא היו מגיעים לאולפנים האחרים, ובמובן הזה – זה היה מאוד מרענן. בהמשך יש נגיעה בשאלת השתתפותם של חיילים במחאה, והחיסול המסתורי של איש הג'יהאד ואפילו המחאות באינדונזיה נגד השתתפות נבחרת הנוער בכדורגל באליפות העולם בקיץ הקרוב. ליבסקינד מגיע עם תפיסת עולם ברורה, אבל כן מצליח להפוך את הדיונים למעניינים – ולאתגר את המרואיינים שלו מהצד השני, הגם שהוא לא מייצג אותו. נקודת זכות לתכנית טובה ומעניינת.

קשת 12 – "שש" עם עודד בן עמי

אם יש משהו שאפשר לראות בקלות בצפייה בתכניות האקטואליה, זה כמה זהות המגיש משפיעה על הכיוון שתיקח התכנית. ליבסקינד מכניס עקרונות ימניים, הלר מתעסק לא מעט בנושאי צבא (מתוקף תפקידו ככתב צבאי לשעבר), עודד בן עמי הוא עודד בן עמי. הוא נוגע במציאות הקשה – מתחיל בדיון חריף של אמנון אברמוביץ' ועמית סגל (שלא היה אצל רפי רשף) על הגישות לפשרה המשפטית, ואחר כך לעיסוק בהיערכות לרמדאן ובחשש מהתלקחות צבאית. אבל אז, ה"עוגייה" מתרככת לה בתוך הקפה. אנחנו עוברים, מיד אחרי הפרסומות כמובן, לאייטם על כלב שנזרק לפח ואומץ על ידי שוטר (אפילו קוראים לו אבו חמוד!), ומשם לראיון (מקסים, האמת) עם הזמרת אילנית שחוגגת 50 שנה ל"אי שם", וגלישה חדה לעבר הפינות שסוגרות את התכנית – דין פישר ויונתן ריגר על ענייני תרבות ופרפראות, אילנית אדלר עם מזג האוויר וקידום לתוכנית של גיא פינס. בקיצור, ניסיון ברור להקליל ולספק את הפיל גוד, בלי יומרה עיתונאית ממשית. הסיבה שקשת הם קשת.

קצת פלאף להדחיק את הצרות. "שש עם עודד בן עמי". צילום מסך/קשת 12

רשת 13 – "שש" עם אמנון לוי

אמנון לוי נכנס לנעליים הגדולות של "לונדון וקירשנבאום" (ואחר כך, בצער, רק של לונדון) – אבל התכנית שלו היא ההפך הגמור מהתכנית ההיא. מדובר ברצף של אייטמים שלא עוצר לנשום בין לבין. זה מתחיל באלון בן דוד שמדבר על מותו של אור אשכר ז"ל, נמשך בראיון נרחב עם דן חלוץ (פעם רמטכ"ל, היום ממובילי המחאה) שמתייחס לשאלת הסרבנות, ואח"כ דוד ביטן (באמצע גם משה רדמן, פעיל מחאה, שמפרק את הטיעונים נגד ביהמ"ש בכישרון רב). גם כאן מגיע הטוויסט האישי – במקרה של לוי, החברתי. מהפוסט של ילדה שעברה חרם בבית ספר, דרך אדמו"ר שמחפש אהבה ועד פרשת טיוח של עבריינות מין בחסידות גור. זו היכולת הקלאסית של לוי לנסות להביא את השטח לאולפנים, והוא עשה את זאת היטב. חבל שבסוף זה גולש לטראש, עם האייטם של "השדכן" יעקב בוזגלו – אבל היי, לפחות הפעם לא הביאו סטנדאפיסט לפאנל חדשות.

19:00 בערב

כאן 11 – "שבע" עם איילה חסון

הלכה למעשה, התכנית הזאת היא קופי פייסט – העתק ברור של הפאנל שחסון גיבשה במסגרת "איזור בחירה", התכנית שהגישה עד ממש לא מזמן בערוץ 13. בפאנל של חסון יושבים ארבעה – גל הירש, אלדד יניב, איתן כבל ונועם פתחי. שני ימנים, אחד שמאלני לשעבר (אבל כזה שמתעקש שהוא עדיין בשמאל. תקשיבו, ימנים, לא ביקשנו אותו מלכתחילה, קחו אותו אליכם כבר) וכבל – שאמנם מבטא עמדות שמאל-מרכז, אבל גם הן לרוב נבלעות בצעקות של פתחי שיושב לידו. אבל למרות הביקורות על חסון, העמדות הביביסטיות שלה הן ממש לא החטא האמיתי שלה.

הבאת בריונים, למה ציפית? "שבע עם איילה חסון". צילום מסך/ כאן11

השולחן של חסון באולפן מורכב מחצי גורן – בצד אחד יושבים "הפאנליסטים", ובצד השני העיתונאים: חוד החנית של כאן 11, הכתבת המדינית (המצוינת) גילי כהן, הפרשן הצבאי רועי שרון והכתב הפוליטי מיכאל שמש. בין שני הצדדים מפריד לא רק רוחב השולחן, אלא גם פער משמעותי בתפיסת עולם – אם כהן, שרון ושמש מנסים להביא עובדות ועיתונות, בצד השני שולט הפופוליזם והשואו. רמת הטונים הגבוהה של חסון ושל הפאנליסטים שלה (ספציפית פתחי וכבל שלא מפסיקים להתעמת) מביאה לאולפן מוסר כפול – חסון מכניסה לאולפן שלה תגרנים ואז מתפלאת שהם הולכים מכות.

קשת 12 – "תכנית חיסכון" עם גדעון אוקו

בניגוד לאקטואליה הקשה של 11 ו-13 (וגם 14 שמביאה תכנית בשבע עם יעקב ברדוגו), קשת שומרים על הפורמט הישן שלהם – והיא התכנית הכלכלית הקלאסית, שבדרך כלל מוגשת על ידי קרן מרציאנו. הפעם אוקו המהוקצע והמלוטש נכנס לתמונה, ופותח – כמו תמיד – בענייני ההפיכה, עם סיפור עיתונאי טוב על יזם הייטק שקיבל הצעה ממשית לעבור ליוון תמורת תנאים משופרים. אבל אחרי שהסיפור הזה דעך, חזרנו למתכונת הרגילה של "תכנית חיסכון": צרכנות. ההתמקדות היומיומית בלחם לבן שמתחזה ללחם מלא, במחירי הנדל"ן – וכמובן, במנחם הורוביץ טועם שמן זית. בסופו של דבר, "תכנית חיסכון" אמנם פונה לקהל הרחב – אבל בעיקר פונה לעבר ציבור יחסית מצומצם ויחסית מבוסס. ובתקופה שבה יש בעיות כלכליות אמיתיות – אז לפחות במהדורה הספציפית הזו הן לא משתקפות.

רשת 13 – "איזור בחירה" עם רביב דרוקר

איילה חסון עברה למתחרים, והשאירה את דרוקר לבדו לשלוט בכיפה. רביב דרוקר הוא עיתונאי מרשים, ועל זכויותיו אף אחד – בטח לא אני – יכול, או רוצה לערער. אבל זהותו של דרוקר כמגיש היא זהות אחרת; ב"מקור", התכנית שאותה דרוקר מגיש בדרך כלל בערוץ 13, הסיפורים מדברים בעד עצמם. כאן, דרוקר הוא מגיש הרבה יותר פעיל, הרבה יותר אקטיבי – ולצערי הרב, גם הוא קצת מאבד את הקשב כשהוא נוטה לקרבות צעקות מיותרים.

אם אתה מתנהג כמותם, במה אתה שונה? "איזור בחירה" עם רביב דרוקר. צילום מסך/רשת 13

הפאנליסטים שלו יותר מתונים מאלה של חסון בתאגיד – בפאנל שלו יושבים שני עיתונאים רבי זכויות אחרים, רזי ברקאי ושמעון שיפר. אבל בסופו של דבר, האקלים של התכנית הוא אותו אקלים תגרני – שמחפש עימות ולא תפיסות עולם. כך, למשל, הוא נקלע לקטטה לא ברורה עם עו"ד שי גלילי (מועמד ליכודי שכמעט נכנס בקולות משפחת קדושים, אותה משפחה שיריב לוין ביקר בסרטון המפורסם שלו), שלא הוסיפה דבר. רשת 13, ודרוקר ספציפית, מאוד מנסים לבדל את עצמם מהטלוויזיה של ערוץ 14 – להיות מעין MSNBC שעומדת מול "פוקס ניוז". אבל האמת היא שהשפה וההתמקדות בקונפליקט היא בדיוק מה ש"פוקס" הישראלית מחפשת.

20:00 בערב

כאן 11 – "חדשות הערב" עם מיכל רבינוביץ'

המהדורה של התאגיד בערב הזה, כמו כל המהדורות, נפתחה באזהרת משרד האוצר נגד המהפכה המשפטית. אבל מה שמבדיל בינה לבין יתר המהדורות הוא העומק. הפירוט של שאול אמסטרדמסקי, הפרשן הכלכלי הבכיר של הערוץ, הוציא את האזהרות האלה – ופרט אותם לחיים עצמם. זה שירות טוב שניתן לצופה. בנוסף, הגיע גם סיפור אחד שהיה למהדורה ולא היה למתחרים – והוא על הניסיון של נתניהו לגלגל אחריות על אסון מירון לעברו של יורשו, נפתלי בנט. בחלק האחרון, קיבלנו סדרת כתבות על הליכוד (כולל עימות קרינג'י במיוחד בין דן מרידור לדני דנון) וכתבה על ג'וי ריגר – לפחות משהו אחד שאפשר להתאחד סביבו: ג'וי ריגר זה טוב.

קשת 12 – "המהדורה המרכזית" עם יונית לוי

גם המהדורה הנצפית בישראל הלכה לפי הסדר – האיום הכלכלי, מחאת המילואימניקים ואור אשכר ז"ל שהובא למנוחות לאחר שמת בפיגוע בתל אביב. מה התוספים האחרים? ראיון מיוחד עם הנגיד לשעבר, יעקב פרנקל. כמו כן, המהדורה של 12 הייתה היחידה שהתייחסה לסיפור יריב לוין ורפי קדושים (העבריין המורשע שאירגן מסיבה בבית שלו, בה השתתפו מספר אנשי ליכוד). היו גם סיפורים חברתיים יותר – כמו ענייני הבגרויות בחינוך או אדם שתקף נכה בכביש וקיבל על כך רק עבודות שירות. בחלק האחרון, כתבת צבע של ציון נאנוס על הפיכת הדגל לסמל המחאה, והאיחוד המרגש בין חנן יובל וקובי פרץ – גם סיפור צבע מעניין, ואולי גם רצון ממלכתי (כמיטב המסורת של ערוץ 2 הישן) להראות שאנחנו בכל זאת עם אחד.

נקודת אור בליינאפ חשוך. "המהדורה המרכזית" עם הילה קורח. צילום מסך/ רשת 13

רשת 13 – "המהדורה המרכזית" עם הילה קורח

לצד האייטמים הרגילים שהופיעו גם במהדורות של המתחרים – הבונוס היא קורח עצמה,  מגישה שונה בנוף המעונב, שיכולה להרשות לעצמה להגניב גם קצת מעצמה (כולל הערה חמודה ומבודחת למתן חודורוב על הקשר בין התנגדות בן גביר לתקציב לחוק המתנות). חוץ מזה, חדשות 13 היא המהדורה היחידה שמביאה גם סיפור חדשות חוץ – האפשרות שדונלד טראמפ ייעצר בארצות הברית, ראיון בלעדי עם ניצול אסון העגורן, וגם הפיתוי של מדינות אחרות כלפי ההייטק הישראלי על רקע המהפכה. מהדורה עם אופי שונה, מהיתר, אבל עדיין כזו שמשחקת את המשחק הרגיל של הערוצים המסחריים.

לייט נייט

כאן 11 – "חדשות הלילה" עם עקיבא נוביק

גם נוביק, כמו כל תכניות החדשות שעברנו, עובר בקצרה על סיפורי החדשות המרכזיים של היום. אבל הטוויסט מגיע אחר כך; נוביק מצליח לסגת אל כל זה, אל נושאים שבהם לא נגעו במהלך היום – למשל ליידי גאגא, או סיפורי בוריס ג'ונסון בבריטניה. נוביק שופע הומור עצמי וקסם, ובעיקר אחרי יום חדשות די מדכא (לא היה קל לעבור את כל זה) מספק לך גם חיוך ואסקפיזם. וגם זה חשוב.

מוצר שונה. "הצינור עם גיא לרר". צילום מסך/רשת 13

רשת 13 – "הצינור" עם גיא לרר

לא סתם היא המצטיינת של הרצועה הזו. גם לרר, כמו נוביק, מצליח לספק מוצר שונה – אבל עיקר סוד כוחו היא היכולת לספק זווית אחרת למצב. גם התכנית של לרר נפתחה במחאה, אבל תקפה את סיפור "ההשחתה" (שהופרך) של קברו של יוני נתניהו. לאחר מכן הגיע אתגר קרת, שדיבר על ההשתפות שלו במחאה, ולבסוף הגענו גם ליהודה לוי ודנה פרידר. התכנית שלרר מספקת היא, כנראה, הדבר הכי טוב שיש בחדשות 13 – בעיקר כי היא מגיעה ממקום רענן, מלאה בעיתונאים רעבים שנחושים להביא ערך לקהל ולא רק שואו של צעקות. אם היה יותר מהרוח הזו, היה קל יותר לראות חדשות בטלוויזיה.