"יורשים", פרק 4: האם הסדרה רמזה לתוכנית הגדולה שלה לסיום?

*אם זה לא היה מספיק ברור מהכותרת, כן, אנחנו בריקאפ של העונה הרביעית והאחרונה של "יורשים", וכאן יהיו ספוילרים לפרק הרביעי (וגם לקודמים, מן הסתם)*

רעידת האדמה האדירה של הפרק הקודם כמו מפלחת את העונה הזאת של "יורשים" לשניים. פרקים 1-3 מתפקדים כמו סוג של מיני-עונה, שמסתיימת באיפוס של כל מה שידענו על מאבקי הכוח בתוך משפחת רוי עם מותו הבלתי צפוי של לוגאן, וכעת נראה שאנחנו נכנסים לשבעה פרקים שירכיבו את עונה 4.5 – ובהתאם לכך, הפרק הרביעי היה דומה מאוד במבנה שלו לפרק הראשון של העונה: הרבה הבזקים של עלילות ועלילות צד, המון דמויות שמתחלקות ביחסית מעט זמן מסך, הרבה כלים שמונחים על הלוח לקראת מערכה גדולה יותר.

הפרק נפתח בכך שאנחנו נחשפים באגביות מפתיעה, דרך שיחת טלפון עם רופאה, לכך ששיב בהריון (תיאוריה שנפוצה בקרב מעריצים עוד מאז סוף העונה הקודמת), ומיד משם ממשיכים לשלל אירועים קטנים שמפוזרים לאורך הפרק (וגם מתרחשים בפינות שונות של הבית של לוגאן במנהטן): מרשה, אשתו השניה של לוגאן, שלכאורה "עושה שופינג במילאן, לנצח" חוזרת ומחסלת, לפחות בינתיים, כל דרישה של קרי, המאהבת שלו בחודשים האחרונים, להימצא בסביבת המשפחה. ה"גווארדיה הישנה" – קרל, פרנק וג'רי – מכינים את אישור המנכ"ל הזמני – זה שאמור לכהן, בגדול, רק את התקופה הנדרשת בשביל להשלים את מכירת וייסטאר-רויקו ללוקאס מתסון – מול הדירקטוריון ומקווים שלשם שינוי, זה דווקא יוכל להיות אחד מהם (הפרקים האחרונים נותנים לדמויות המשנה האלו יותר זמן במה משהן מקבלות בדרך כלל. כולם נהדרים, אבל דיוויד ראשה, שמשחק את קרל, סמנכ"ל הכספים הרך-אבל-בעצם-חד-מאוד, נהדר במיוחד). טום וגרג, האחים הדוחים, עדיין זוחלים בכל פינה – כשרומן מבטל את גרג במיוחד, ושולח אותו "למצוא אמא חדשה", הוא עושה בדיוק את זה ונדבק למרשה.

העלילה מתניעה באמת כאשר פרנק מאתר בכספת של לוגאן מסמך, שלא ברור מה התוקף המשפטי שלו (כנראה שאפסי), או ממתי הוא (כנראה שמזמן), או אפילו למה באמת לוגאן התכוון שם – אבל הוא מזכיר שם את קנדל בתור המנכ"ל העתידי, ומצרף קו. בעיפרון. האם הוא מחק את השם שלו או שמא הדגיש אותו? על הפלפול הכמעט-תלמודי הזה נסובה בערך מחצית מהפרק. אם אחרי הפרק הקודם לא יכולנו אלא לשאול איך תתפקד הסדרה בלי לוגאן, הרי שהתשובה של הפרק הרביעי היא – תמשיך להתאבסס על כל קשקוש עיפרון שהוא הותיר אחריו. כך או כך, הקשקוש הזה מספיק כדי שקנדל יצליח לשכנע את רומן להצטרף אליו כמנכ"ל זמני וכדי ששיב תסכים שוב להיות מודרת מקרב מקבלי ההחלטות הרשמיים. שיב מבקשת מהם להבטיח לה לשתף אותה, והם פחות או יותר נשבעים על הקבר של אבא שלהם – "על אתמול" (כי לוגאן עדיין לא הובא למנוחות). רק שהבעיה היא ששיב מנבאת נבואה שתגשים את עצמה, כשהיא קוראת לזה "הבטחת אבא", וכולנו יודעים כמה שווה "הבטחת אבא" במשפחת רוי.

מכאן, קרולינה והוגו, צמד הדוברים הערמומי של החברה, מציעים לאחים שני מסלולים להתקדם בהם. באחד ("מבצע חניטת לנין", קורא לזה הוגו) הם מפארים את שמו של לוגאן ומסמנים את קנדל ורומן כממשיכי דרכו. בשני ("מבצע חרבנה על אבא", קורא לזה רומן בעידון אופייני) הם מבהירים שאפשר ללכת גם בדרך אחרת: לרמוז לכך שלוגאן לא ממש תפקד בחודשים האחרונים והאנשים סביבו קיבלו את כל ההחלטות – דבר שאף פעם לא היה נכון, גם אם הסדרה ידעה כבר כמה רגעים בהם לוגאן לא ממש היה איתנו. האחים מתרגזים מעצם ההצעה של השיטה השניה – במיוחד רומן – והולכים חד משמעית על השיטה הממלכתית יותר. אלא שכמה רגעים לאחר מכן, קנדל תופס את הוגו לשיחה בצד וסוחט אותו בזכות העובדה שהוא יודע שהבת של הוגו מכרה מניות של וייסטאר-רויקו בהתבסס על מידע פנים (על המוות של לוגאן) – כך שיוציא לדרך את מבצע "חרבנה על אבא" בזמן שלכאורה הם חונטים את לנין.

מה קנדל רוצה להשיג כאן? התשובה המתבקשת היא שעיניו נשואות, איכשהו, למרות הכל, למנכ"לות – מה שאומר שהוא ינסה להכשיל את עסקת המכירה לגוג'ו ולהישאר בראשות וייסטאר-רויקו (עם או בלי רומן? זה לא ברור כרגע, אבל ספק אם "יורשים" תוותר על ההזדמנות של לשסות אותם אחד בשני בנסיבות כאלה). הפרק בהחלט עושה כל מה שאפשר בשביל להבהיר לנו עד כמה התוכנית הזאת גרועה. כל מי שמבין משהו בעסקי החברה – בעיקר פרנק וקרל בפרק הזה, אבל גם לוגאן בפרקים הקודמים – מבהיר לנו היטב: העסקה עם גוג'ו מצוינת. היא משחררת את משפחת רוי מחברה מסורבלת ומיושנת ועושה לכל אחד מהם באופן אישי כמה מיליארדים טובים. לקנדל יש  כאן הזדמנות לקחת את הכסף ולהקים משהו משל עצמו, עם האחים, בתרחיש אחר אולי בלעדיהם. בתרחיש הנוכחי יש לו אפילו את ההזדמנות להיות חתום על המכירה המוצלחת של וייסטאר-רויקו – דבר שאפילו הוא עצמו אומר שיראה כמו הישג שלו (הוא אמנם משקר באותו רגע, אבל עובדתית הוא דווקא צודק). "יורשים" לא פעם מניחה בידיים של הדמויות שלה אפשרות לעשות משהו טוב וחכם למען עצמן, ובכל פעם הפגמים האישיותיים שלהן מכשילים אותן. כך יהיה גם הפעם עם קנדל. הוא באמת עומד להחריב את ההזדמנות שלו לקחת את הכסף ולברוח, ובשם מה? המורשת של אבא שלו, לכאורה? המורשת של אבא שלו הייתה להקים חברה, לא לרשת אחת, אבל כמובן שהוא מפספס את זה.

אבל נעסוק רגע בהרחבה דווקא במהות המהלך של קנדל נגד הוגו ועל המשמעות העמוקה שלו. אנחנו יודעים כבר מהפרק השני שקנדל, חרף הרגעים האמוציונליים האמיתיים לגמרי שהוא חלק עם האחים מתחילת העונה, יש גם איזשהו משחק נגדם. זה התחיל בכך שהוא שמר לעצמו את דבר השיחה עם מאטסון וזה ממשיך כעת כאשר הוא מפעיל את הוגו בצללים על מנת ללכלך על לוגאן – כנראה בגלל שהוא מתכנן איכשהו לחסל את העסקה עם גוג'ו (אולי באמצעות מה שהוא יודע על חוסר הנכונות של מאטסון לשלם מחיר נוסף על וייסטאר-רויקו) ולהישאר בכיסא המנכ"ל, גם במה שהוא בבירור יהיה מחיר היחסים שלו עם רומן ושיב, ואולי אפילו גם קונור.

"יורשים", כמובן, מעולם לא סיפקה תובנות פשוטות על "טובים" ו"רעים" ובטח שלא שירטטה אותם לאורך חלוקות פשוטות של מעמד חברתי (גרג האאוטסיידר והעני היה חנפן מניפולטיבי עוד בימים שלבש את המעיל הירוק הגדול שלו לכל מקום ולקח הביתה מאפים מהמשרד, והוא נותר בדיוק כזה גם בחליפה החדשה שלו). פחות או יותר החל מהעונה השלישית, אבל במיוחד בפרקים הראשונים של העונה הנוכחית ראינו צד הרבה יותר אישי של לוגאן ולמדנו להבין את החשש שלו מלתת את המושכות לילדיו הפוחזים – "אני אוהב אתכם, אבל אתם לא אנשים רציניים". אי אפשר באמת למסגר אותו בתור "הנבל" של הסדרה, אבל הסדרה בהחלט הציגה אותו מספר פעמים כמו מפלצת בסרט אימה. זה במתח האינסופי מפני ההתפרצות הבאה שלו, ביכולת שלו להגיע ולהכות בכל דמות במקום הכי פגיע שלה, ביכולת הכמעט על-טבעית שלו להיות צעד אחד לפני כולם ("אף פעם לא ראיתי את לוגאן נדפק", אומר טום לקנדל בסוף העונה קודמת), אבל זה גם, למשל, באופן בו אף אחד לא ממש מאמין שהוא מת גם אחרי שהוא מת, ואפילו בבדיחה חולפת כמו "זה כמו 'מלתעות' אם כולם ב'מלתעות' היו עובדים אצל מלתעות" (גרג לטום בפרק השני של העונה, רגע לפני "נאום הפיראטים" הגדול).

והסוגיה הזו מתחברת ישירות לשאלה מה יש לסדרה לעשות עם קנדל, שהוגדר לחלוטין על ידי המאבק שלו באביו, עכשיו כשלוגאן מת. אם השיחה עם הוגו, אם החתירה הלא-באמת-הכרחית תחת האחים (העסקה עם גוג'ו היא עסקה טובה שאין שום מניע עסקי לפוצץ אותה, הסדרה מבהירה לנו שוב ושוב, רק מניע של כוח, אגו וחתירה לשליטה) הן לאן שהרוח בחדרי החדרים של וייסטאר-רויקו נושבת עכשיו, הרי שאנחנו הולכים לצפות בסיפור טרנספורמציה של קנדל. הצדדים הרגישים והפאתטיים שלמדנו לאהוב יטוטאו תחת השטיח הקרוב ביותר. כל מה שקר, רע ואנוכי בו רק יצמח. לא, קנדל רוי אף פעם לא בדיוק היה אנקין סקיווקר, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להפוך להיות דארת' ויידר. אם הסדרה עד כה הייתה במידה רבה על חוסר היכולת של קנדל להיות רע כמו אביו ("אתה לא רוצח, בן", הוא אומר לו, כזכור, בסוף העונה השניה), יכול להיות שהעונה הרביעית תהיה על מה הוא צריך להרוג בעצמו בשביל להיות לבן דמותו של אביו. ואולי אף לגרוע ממנו.

ועוד כמה אבחנות:

ערב טלוויזיוני מצוין למעריצי סטיבן רוט הענק, שגם מופיע כאן עם מונולוג לקקני נפלא בתור רון פטקוס (מעין סטיב באנון חלופי ביקום של "יורשים") וממש מיד, שוב ב-HBO, חוזר לעונה רביעית ואחרונה גם בתור פיוקס הנורא ב"בארי".

מרשה חזרה מ"קניות הנצח במילאן" והיא מוכנה לתפקיד האלמנה. היא אפילו קנתה כובע תואם.

בלי תחרות, העלבון הכי טוב בפרק, קנדל על הדברים שלוגאן לא היה עושה: "לזיין ילד? הוא אפילו לא חיבק את הנכדים שלו".

קנדל דיבר בלילה עם "יועץ האבל הכי טוב", המשך ישיר ל"מומחה רפואת התעופה הטוב ביותר" שהוא חיפש בפרק שעבר.

האחים שוב מגרשים את קונור למרות שהם לא ממש צריכים, ושוב היחיד שזה מפריע לו הוא רומן, האח הכי טוב במשפחה.

קונור אולי נשמע יומרני כשהוא מתאר את לוגאן בתור "פלאו-ליברטריאן, אולי אפילו אנרכו-קפיטליסט", וכמובן שלוגאן בחיים לא היה מגדיר את עצמו במילים כאלה – אבל במפתיע, כשחושבים על הבוז האינסופי של לוגאן לכל פוליטיקאי שהוא, זה איפיון פוליטי מדויק במפתיע. מישהו עשה קצת שיעורי בית מאז שהוא התחיל את הקמפיין לנשיאות.

>> רוצים תזכורת לאירועי העונות הקודמות? אין בעיה: העונה הראשונה, השניה והשלישית מסוכמות עבורכם ממש כאן
>> לסיכומי הפרקים הקודמים בסדרה

"יורשים", עונה רביעית ואחרונה, ימי שני ב-22:00, ביס, הוט וסלקום טיוי