למה כמעט אף אחד בישראל לא רואה את הסדרה המצליחה ביותר בארה"ב?

אם תשאל את צופה הטלוויזיה הישראלי הממוצע אם הוא ראה "הסופרנוס", "שובר שורות" או את "משחקי הכס", סביר להניח שהם יענו משהו בסגנון "זו הסדרה הכי טובה שראיתי אי פעם". עכשיו נסו לשאול אותו על "ילוסטון", דרמה אמריקאית על הקאובוי המודרני קווין קוסטנר, ונראה שתקבלו משהו בסגנון "שמעתי עליה, אבל לא ראיתי". הסדרה, שהחלה את דרכה בשנת 2018, הפכה לאחת הסדרות הכי מצליחות בארה"ב, אבל משום מה לא הצליחה לתפוס בישראל. עכשיו, אחרי ששלושת עונותיה הראשונות נחתו בנטפליקס המקומי, הגיע הזמן להבין מדוע.

>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות חדשות שהחזיקו אותנו ערות השבוע

הסדרה עצמה עוקבת אחרי החווה של משפחת דאטון, משפחה עשירה עם שטח רחב היקף במונטנה, עם אב משפחה ששולט ביד רמה בחבורה, ויש על מי לשלוט, כי הילדים רבים ביניהם על הירושה עוד לפני שיש גופה. נשמע לכם מוכר? אולי זה כי "ילוסטון" עלתה באותה השנה עם "יורשים". וגם אם הדמיון ביניהם לא כזה רחוק, הן שתי סדרות כל כך שונות עד שהשוואה ביניהן לא תהיה הוגנת. יש לילוסטון לא מעט מגרעות, ועדיין קל להבין למה הסדרה מצליחה כל כך בארצות הברית. מדובר באוסף של קבוצות הקיצון שמרכיבות את המיתוס האמריקאי על בוקרים, ילידים, פוליטיקאים, עשירים והמעמד הנמוך – והרי זה החלום האמריקאי במלוא הדרו.

אני זוכר את אבא שלי מושיב אותי מול הטלוויזיה כילד, ומראה לי את "הטוב הרע והמכוער" – מערבון קלאסי שמספר על תקופה שחלפה וכבר לא תחזור. בתודעה הקולקטיבית, וזו הישראלית במיוחד, הוא הוא מושרש חזק בתור מערבון שמאפיין את המערב הפרוע, אך מדובר בסך הכל בפנטזיה. משהו שצופים בו כדי לברוח מהעולם המודרני המפחיד ולמקום בו החוק היה בגדר המלצה. "ילוסטון", לעומת זאת, לוקחת את מיתוס הקאובוי וממקמת אותו בעידן המודרני, איפה שהחווה היא יותר עסק מאשר מקום לחיות בו.

המערב הפרוע של מונטנה בשנות האלפיים הוא כבר לא רק רקע תקופתי מוכן מראש. כאן ג'ון דאטון הוא מה שהופך את המקום למערב הפרוע. מבחינת עלילה, זה פיצוח מבריק של צוות היוצרים, אבל בסופו של דבר קשה מאד לצופה הישראלי הממוצע למצוא נקודה בה הוא יכול להתחבר לדמויות, כי ב"ילוסטון" אין שום דבר אוניברסלי. מדובר בסדרה הכי אמריקאית שאפשר לראות, על משפחה נוצרית שמרנית שמתמודדת עם עולם חדש. זה לא ממש מהדהד מציאות ישראלית.

זה לא אומר שאין שם דברים שהצופה הישראלי יכול להזדהות איתם, כל עוד הוא צולח את הפרק הראשון שאורכו שעה וחצי. הויכוח על גבולות עם שמורת האינדיאנים מספק כשלעצמו נקודת גישה שאפשר להתחבר אליה. אבל הנוף הפסטורלי של הרי מונטנה, היערות, החוות וחיות המשק הם אלמנטים כל כך רחוקים מהצופה הישראלי המודרני, עד שצירופם לסוגת הדרמות המשפחתיות נתפס כלא רלוונטי ולא קשור למציאות הישראלית. 

הגיוני, מן הסתם, שהתרבות תהדהד את החברה בה היא מתקיימת, אבל הקהל המקומי כנראה לא היה מוכן עדיין לחזור לעולם קאובויים, אינדיאנים ופטריארכים שמרנים. "ילוסטון" לא מתאימה לכולם, אבל היא מציגה עולם עשיר, יפה ומלא בטבע עוצר נשימה ודמויות לא צפויות. אם הקהל הישראלי לא היה מכור למציאות העגומה של עצמו, אולי היינו גם מצליחים ליהנות מזה יותר.
ילוסטון, שלושת העונות הראשונות עכשיו בנטפליקס
חמשת העונות הראשונות זמינות בסלקוםTV